יואב לוי | 1 להתחבר לחיים בשישה צעדים יואב לוי

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 2 Levi Yoav steps six in life to Connect כתיבה: יואב לוי עריכה לשונית: נחמקה מורן עיצוב ועימוד: מונה אריאל, moonart הדפסה והוצאה לאור: הפקת דפוס פרינטיב להזמנת הספר: com.gmail@yoav245 © כל הזכויות שמורות ליואב לוי שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכולל בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחבר תשפ"א, 2021

יואב לוי | 3 פתח דבר הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת, מדויקת ובעלת יכולות רבות. סביר להניח, שאיננו מכירים את כל היכולות האלה, ואיננו יודעים להשתמש בהן באופן המיטבי, שישמש אותנו ביומיום, ויאפשר לנו להתמודד עם קשיים ועם מהמורות בדרכנו. לפיכך, הרחבת הידע וההבנה לגבי היכולות שלנו תאפשר לנו להביא לידי ביטוי יכולות אלה במלואן. הספר נכתב בעקבות שנים של ניסיון, התנסות, לימוד וחקירה של מצבים שונים שחוויתי בחיי, גם כאלה שלקחו אותי עד הקצה ובחזרה; בעקבות 23 שנים של אימונים באומנויות לחימה שונות, שבהן נבחנת היכולת לתפקד בשני הצדדים של הגוף, הדומיננטי והפחות דומיננטי, ולבצע היטב פעולות בשני הצדדים; בעקבות ניסיון של כשני עשורים כמנהל מכירות בתעשיית ההיי-טק, שנים שבהן זכיתי לבחון מקרוב את היכולת שלי להקשיב לעצמי ולסביבה באופן שונה מהמקובל ולנתח מצבים; בעקבות כשלושה עשורים של צלילה ספורטיבית, ובשנים האחרונות של צלילה חופשית, שבה למדתי להעריך את היכולת לנשום באמת, את החשיבות של הנשימה להרגעת הגוף והדופק, וכיצד להרגיש כל מאמץ מיותר ש“מבזבז“ חמצן; ולאחר כעשור של עבודה כמטפל במגע, ברפואה מסורתית וטבעית. בטיפולים אלה לקחתי את כל הידע והניסיון שהצטבר בחיי, והוצאתי לפועל את תפיסת העולם הסדורה שלי, כשאני משאיר לעצמי חופש לשנות, לעדכן ולהתעדכן. היום אני הופך את זה לכלי בעבור כל אחד מכם וכל אחת מכן. הספר נכתב בפרקים, שכל אחד מהם הוא צעד שונה. אפשר להתנסות ולתרגל כל פרק, בלי קשר לפרק שלפניו או אחריו, בהתאם למה שאתם מרגישים שנכון לכם ברגע זה של חייכם.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 4

יואב לוי | 5 צעד ראשון תנועה של עוצמה

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 6 תנועה משמשת כשפה ובאה לידי ביטוי בדרכים שונות. היא מתורגמת, בדרך כלל, למשהו פיזי שאנחנו עושים עם הגוף, פעולה חיצונית, אך למעשה התנועה היא חלק מכמה פעולות שונות, שכל אחת מהן יכולה לשמש אותנו כדי לשנות דברים בעצמנו, פיזית ונפשית. תנועה יכולה להביע עוצמה וגם להראות חולשה. לפעמים היא מביעה אמירה המנוגדת לתחושה הפנימית שלנו או שונה ממה שאנחנו רוצים להביע וחשוב ללמד את עצמנו לדעת איך להשתמש בתנועה בהתאם לצורך שלנו. עוצמה מקושרת בדרך כלל ככזאת שמופנית כלפי הזולת או כלפי הסביבה, ופעמים רבות נמצא אותה תחת ההגדרה של אסרטיביות ואף אגרסיביות, אך היא יכולה באותה מידה להיות משהו פנימי, אישי, כלי שאנחנו יכולים לתעל למען עצמנו. עוצמה פנימית יכולה להיות חזקה לאין שיעור מכל מה שנוכל להביע כלפי חוץ, והבחירה שלנו היא ללמוד ולדעת מהו המינון הנכון, אשר יכול להגיע רק אחרי שנלמד על מאפייניי העוצמה שבתוכנו. תנועה של עוצמה, כך ברצוני לתאר את התנהלותנו החל מהרגע שבו אנחנו מגיחים לאוויר העולם. העוצמה באה לידי ביטוי בתנועה הגופנית, בשפה ובנשימה שלנו. השילוב בין שלושת המרכיבים הללו, תנועה, שפה ונשימה, יכול לייצר עוצמה שלא תמיד מוערכת מספיק או מקבלת את תשומת הלב שלנו. עוצמה זו יכולה לבטא את התחושה הפנימית שלנו, בין אם זו תחושה של חולשה ופגיעּות ובין אם זו תחושה של חוזק המשדרת עוצמה, אף מבלי שנעשה מאמץ מיוחד כדי להראות תחושות אלה. ההבדל בין הפגנת חולשה או גילוי עוצמה תלוי בדרך שבה אנחנו מבינים את השפה, את מרכיביה, מתרגלים אותה ולומדים להשתמש בידע הזה.

יואב לוי | 7 הפילוסוף היווני הרקליטוס כתב בספרו ”על הטבע“ בשנת 450 לפנה“ס: ”שני הדברים היחידים הקבועים בטבע הינם תנועה והשתנות“. העובדה הלכאורה פשוטה הזאת, מבטאת את ההבנה שתנועה ושינוי הינם שני מרכיבים שנמצאים ונוכחים בחיים שסביבנו, והיא מאפשרת לנו להבין שהכול ניתן לשינוי, גם הדרך שבה נתעל את התנועה ואת שלושת המרכיבים שלה, ונבין שהיכולות הללו ניתנו לנו מלידה והן זמינות לכל אחד ובכל עת. בעיניי, תנועה של עוצמה היא הכותרת של כל הפעולות שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו, באמצעות הגוף שלנו. השפה היומיומית והנשימה, והשילוב ביניהן, מאפשרים לנו למצוא דרך טבעית ונגישה להגיע לאיזון גוף ונפש, להעצמה אישית בחיי היומיום, ליכולת להרגיש את חוסננו הפנימי, הנפשי והפיזי, לתרום לחיזוק הגוף ובריאותו, בשגרה ובמצבי חירום, לשפר את הביטחון האישי, ולתת לנו הזדמנות לגלות את היכולת המופלאה, של כל אחד ואחת מאיתנו, יכולת שגלומה בשינויים שניתנים לביצוע. הנשימה שלנו: הפעולה הראשונה שנעשה בחיינו, זאת שמאפשרת את קיומנו, משפיעה על התנהלותנו, על בריאותנו ועל היכולת הקוגניטיבית שלנו. תנועת הגוף שלנו: הן התנועה האוטונומית )כגון תנועת המעיים או הריאות( והן התנועות שנבצע מבחירה, משפיעות, כל אחת בדרכה, על הדרך שבה נפעיל את הגוף, ויוצרות שפה לעצמה, שפת הגוף, שהיא החלק המרכזי שבעזרתו אנחנו מתקשרים עם זולתנו ומעבירים מסרים, והיא משפיעה על חיינו ועל חייהם של הסובבים אותנו.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 8 השפה שלנו: לשפה שבה אנחנו מדברים ומתקשרים עם הזולת ישנם למעשה כמה מרכיבים: השפה המילולית, המילים שבהן נבחר להשתמש כדי לתאר מצבים ולהגיב אליהם, בין אם הן מילים שמייצרות תנועה של אוויר החוצה ובין אם הן מילים שמייצרות הכנסת אוויר פנימה; הטון שבו אנו אומרים את המילים; הדרך שבה אנו אומרים אותן; הצליל שמשפיע על הבנת המסר שאנו מעבירים; וכמובן גם התוכן של דברינו. כל אלה משפיעים על התגובה שנקבל. מכאן ברור, שלשפה יש חשיבות רבה להתנהלותנו בחיים. נשימה הנשימה היא פעולה אוטונומית, וטוב שכך. הגוף שלנו יודע לצרוך את האוויר שנדרש לו לשם תפקודם התקין של האיברים הפנימים ושל היכולות הקוגניטיביות, וזה נכון הן במצב של הישרדות והן במצב של שגרה. אורח החיים שלנו, כבר מאות שנים, הביא אותנו למצב של צריכת אוויר לצורכי חיים, ולא לצורכי נשימה. ככל שהתרבות המודרנית התפתחה, הצרכנות עלתה ואורח החיים הפך למהיר, כך הלכנו וצמצמנו את הנשימה המלאה לתוך חלל הבטן, והחלנו על עצמנו, כבר מגיל צעיר, נשימה מידתית, מצומצמת ומוגבלת לאזור הריאות. ככל שאנו מתבגרים כך גובר גם הלחץ הסביבתי, גדלה התחרות בינינו על תעסוקה, על מחייה ועל השכלה, ועם התחרות הנשימה שלנו הולכת ומצטמצמת. צריכת האוויר השטחית מוטמעת בנו כל כך, שרק לעיתים נדירות אנחנו בכלל שמים לב אליה, ונשימה מלאה, עמוקה, שהיא הבסיס לחיינו ולבריאותנו הפכה להיות שולית, או כזאת שאנו מבצעים רק בעתות חירום או בזמן פעילות ספורטיבית, כשלפתע אנחנו מגלים

יואב לוי | 9 את המחסור באוויר ומתחילים לייחס לנשימה את החשיבות הראויה לה. אחד השיעורים החסרים בין הכלים לחיים שאנו נותנים לילדים, הוא איך לנשום נכון. הרגל זה ניתן להפנמה ולהטמעה בגיל הרך ללא מאמץ. לו היינו משקיעים יותר בחינוך לנשימה היינו מקטינים את הלחץ, את האלימות ואת התגובות המתפרצות של ילדים, אך במקרים רבים אנחנו נעשים מודעים לנשימה או להיעדרה רק בבגרותנו, ורבים מאיתנו לא יגלו זאת במשך רוב ימי חייהם. כאשר אין אנו נושמים נכון, אנחנו מקטינים באופן בלתי מודע את היקף החמצן שנכנס לגוף ובכך מונעים את כניסת החמצן הנדרש לקיבה ולחלל הבטן, מנטרלים את פעולתה הבריאה של הסרעפת, ואז מחפשים פתרונות חיצוניים כדי לטפל בבעיות הגופניות שנוצרים עקב כך, כולל מבחר רחב של פתרונות כימיקלים, הנגישים לכל אדם, כבר מגיל צעיר. לנשימה תפקיד חשוב בחיינו. היא מזרימה לגופנו חמצן שמעשיר את הדם, מפעיל את מערכת העיכול, מפעיל את המוח, וכן – וזהו נושא פחות מדובר – מאפשר לנו להגיב אחרת. ככל שיש בגוף פחות חמצן במצבי שגרה, כך אנו מגיבים יותר ממצב של הישרדות, גם במצבים שאינם הישרדותיים. למעשה, אנו הופכים כל מצב קצת לחוץ למצב קטסטרופלי, וכל אירוע שולי הופך להיות מצב של חיים ומוות. נוזל האדרנלין הופך להיות נוזל למצבי השיגרה, והעייפות שלנו הולכת וגדלה, ואיתה גם הצורך במעוררים חיצוניים כדוגמת קפאין ומשקאות אנרגיה. למזלנו הרב תהליך הנשימה הוא אוטונומי, אך יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, עומקה ואיכותה. כאשר אנו מוותרים על השליטה, הגוף לוקח פיקוד, אך תהליך הנשימה המלאה הוא תהליך נרכש ונלמד ולעולם אין זה מאוחר מדי ללמוד לשפר את יכולת הנשימה שלנו ולהוסיף אותה לחיינו מחדש, גם בגיל מבוגר. יכולת זאת מביאה איתה לחיינו תוצאות טובות ומהירות מאוד, והכי חשוב, ניתן לתרגל נשימה בריאה ומלאה בכל עת ובכל מקום.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 10 הורינו היו הדוגמה הראשונה בעבורנו כיצד לנשום. כילדים, הסתכלנו בהם, קלטנו את צורת ההליכה שלהם, את אופן העמידה ואת קצב הנשימה שלהם ובאופן לא מודע, סיגלנו לעצמנו את המאפיינים הללו. מכאן עולה, שיש חשיבות רבה מאוד לכך שקודם כל ההורים יתנו לילדיהם דוגמא טובה, וייצרו אצלם הרגלים בריאים של נשימה נכונה. ישנם שלושה אזורי נשימה עיקריים בגוף: נשימה אל הבטן – מה שקרוי נשימה סרעפתית. נשימה בעזרת כלוב הצלעות, תוך שימוש בשרירים הבין צלעיים. נשימה בעזרת הכתפיים ועצמות השכם. אצל רוב האנשים, בעיקר בעולם המערבי, הנשימה היא רדודה ושטוחה, בדרך כלל נשימה לאזור אחד בלבד, סוג נשימה שאותו סיגלנו לעצמנו והוא מושפע מהסביבה ומצורת חיינו. למשל, נשים צעירות וגברים צעירים ינשמו לרוב נשימה רק לאזור בית החזה או שינשמו עם הכתפיים, כשהסיבה לכך היא פעמים רבות בגדים הדוקים ולוחצים )על פי צו האופנה(, שאינם מאפשרים לגוף לנשום נשימה סרעפתית, או רצון להיראות רזים ומושכים, גבוהים ותמירים, מה שיגרום לכיווץ אוטומטי של אזור הבטן ולהגבלת התנועה. לזה יש להוסיף את העובדה, שכל מצב נפשי משפיע גם הוא על הנשימה, למשל במצב של פחד או חרדה הנשימה תהפוך מיד למהירה, רדודה ומקוטעת, ובמצב של רוגע ושלווה הנשימה תהיה ארוכה, זורמת ואיטית.

יואב לוי | 11 נפח הריאות כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא 5-6 ליטר אצל האדם הממוצע, בכל נשימה )שאיפה ונשיפה(. כמות האוויר שנכנסת ויוצאת קרויה volume Tidal( גאות ושפל(, ואדם ממוצע יכניס ויוצא בין חצי ליטר לליטר אוויר בכל נשימה בזמן מנוחה. אם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שייכנס וייצא יעמוד על כארבעה ליטר. מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו, הוא ישפר את מחזוריות האוויר בריאות שלו במכפלה של שמונה. על חשיבות הנשימה העמוקה האוויר שיוצא מהריאות רווי בגז רעיל שנקרא דו-תחמוצת-הפחמן. גז זה הוא תוצר לוואי של נשימת התאים בגופנו והוא מועבר דרך זרם הדם אל הריאות, המסלקות אותו החוצה מגופנו. בנשימה רדודה, כמות דו-תחמוצת-הפחמן שיוצאת מהריאות קטנה, וכך נפגם המנגנון של הוצאת הפסולת הרעילה מהגוף, ומחלות בקני הנשימה עלולות להיווצר או להחמיר. בנוסף לכך, בנשיפה מלאה הריאות מתכווצות ומעניקות עיסוי לשריר הלב. עיסוי זה חשוב ביותר לשם שמירה על תפקודו של הלב. בנשיפה מלאה אנו מוציאים כמות גדולה של אוויר, ובכך מכינים את הריאות לשאיפה מלאה, ולהכנסת כמות גדולה של חמצן. שאיפה כזו היא חשובה ביותר, כי החמצן הוא אחד מהדלקים של גופנו וללא חמצן התאים ימותו. מכאן ברור לנו, שהכנסה של חצי ליטר אוויר אינה מספקת את כמות החמצן הדרושה לגוף לשם תפקוד יעיל.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 12 תוצאות הנשימה הרדודה ויתרונות הנשימה העמוקה אחת התוצאות של נשימה רדודה היא עייפות, חוסר אנרגיה ואפילו דיכאון. ואילו בנשימה עמוקה הגוף מתעורר, העיניים בורקות, יש אנרגיה עודפת המנוצלת לתהליכי הריפוי של הגוף ואנו נעשים שמחים וחיוניים יותר. נשימה עמוקה עוזרת, דרך עיסוי ריתמי וניקוי הדם בגוף באמצעות נשימה, לתפקוד מיטבי של האברים הפנימיים ושל מערכת העיכול. תרגיל נשימה 4-7-8 להירדמות קלה ומהירה טכניקת נשימה זו, שפותחה על ידי ד"ר אנדרו וויל, ראש המרכז לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת הרווארד, תעזור לכם להוריד את דופק הלב ותכניס אתכם למצב של רוגע ושלווה שיעזור לכם להירדם בקלות ובמהירות. השלבים לביצוע התרגיל: שכבו בצורה הנוחה לכם. מקמו את קצה הלשון מאחורי השיניים העליונות והשאירו אותה שם לאורך התרגיל. הוציאו את כל האוויר שנמצא בריאותיכם דרך הפה, ולאחר מכן סגרו אותו. שאפו אוויר בשקט דרך האף בספירה של 4 שניות. כעת החזיקו את האוויר למשך 7 שניות, ולאחר מכן הוציאו אותו דרך הפה בספירה של 8 שניות. בצעו 3 מחזורי נשימה שכאלה בכל חמש דקות עד שתתחילו להירדם.

יואב לוי | 13 תרגיל נשימה להורדת מתח נפשי תרגיל זה נקרא "תרגיל הדבורה" מכיוון שבזמן שתעשו אותו, תשמיעו המהום שמזכיר מעט את זמזום הדבורה. התרגיל יעיל מאוד בהורדת לחץ נפשי וחרדה, ונחשב לטכניקת נשימה עתיקה, בת מאות שנים. השלבים לביצוע התרגיל: שבו בנוחות כשהכתפיים שלכם רפויות. סגרו את הפה לכדי חריץ, כך תוכלו לשמוע את נשימותיכם בזמן שאתם שואפים את האוויר פנימה )כמו בזמן נחירה(. כסו את האוזניים בעזרת אגודלי הידיים ואת העיניים בעזרת האצבעות. קחו נשימה עמוקה, הרפו את הלסת התחתונה מהשיניים העליונות, וכווצו את שפתותיכם בעדינות לקראת הוצאת האוויר. הוציאו את האוויר והשמיעו צליל המהום ארוך ואיטי. שמרו על הנשיפה שלכם ארוכה וחלקה. חזרו על התרגיל 5-10 פעמים ולבסוף עברו לנשימות עמוקות רגילות למשך דקות אחדות.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 14 תרגיל נשימה לשיפור תפקוד המוח בעת לחץ כאשר אנחנו מצויים במצבי לחץ אנו נוטים לקבל החלטות גרועות, או מבצעים טעויות שלא בהכרח מאפיינות אותנו. הסיבה לכך היא, שבמצבים כאלו המוח בוחר לנתב את רוב החמצן אל האונות האחוריות שלו, האחראיות על יכולות ההישרדות, במקום לאונות הקדמיות, שאחראיות על המחשבה הלוגית. תרגיל נשימה זה יעזור לכם לייעל את תפקודי המוח ולחשוב בבהירות ובהגיון כשאתם נמצאים תחת לחץ. השלבים לביצוע התרגיל: שבו בצורה נוחה, בבגדים נוחים, יד אחת על החזה ויד אחת על הבטן. שאפו לאט דרך האף או דרך הפה, כאשר שפתותיכם מכווצות מעט כדי להאט את שאיפת האוויר. בזמן השאיפה, הרגישו שהבטן שלכם מתרחבת אל תוך היד שלכם. אם בית החזה שלכם מתרחב, התמקדו בנשימה דרך הסרעפת שלכם, שממוקמת תחת עצם החזה. נשפו באיטיות את האוויר דרך הפה, כשהשפתיים מכווצות מעט. חזרו על התרגיל כמה פעמים, עם מנוחות קצרות בין פעם לפעם.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 15 יואב לוי | 15 תנועה הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת. התנועות מדודות, מתוכננות, כל פעולה שנבצע עם הגוף פותחה במעבדה ששום סטארט-אפ עדיין לא הצליח לפתח... אז איך זה שאנחנו לא לומדים מה הגוף שלנו יכול לאפשר לנו לעשות ביומיום? לדוגמא: ההבנה שמנח מסוים, מבלי שנשים אליו לב, שולח לסביבה שלנו מסר שונה ממה שהתכוונו, ואולי זה בכלל המסר הפנימי שהגוף שלנו רוצה לייצר )כגון כניעה, אמפטיה, חרדה, ביטחון(. ומדוע לא מלמדים אותנו כיצד להשתמש במכניקה של הגוף כדי לייצר עוצמה, בלי מאמץ גדול או צורך נרחב באימונים? כדי להבין את התנועה שלנו ולהכיר אותה, נדרשות למידה ועבודה עם הגוף, ונדרש אימון בתנועת הגוף, ללא מכשירים חיצוניים. ככל שמתאמנים יותר, מבינים טוב יותר את המשמעות של כל תנועה, איך היא משפיעה עלינו, מה יוצר כאבים וחוסר נוחות, על מה נדרש לעבוד יותר, ומה מסייע לנו לעבור אתגרים בצורה טובה יותר. תחום נוסף שאנו חייבים ללמוד הוא היכולת הפיזית שלנו. לכל אחד מאיתנו יש גוף שונה, יכולות פיזיולוגיות שונות, חוזקות וחולשות, חלקים שהם באופן טבעי חזקים וחלקים שמחייבים חיזוק ואימון, ומכאן גם תחומי הספורט השונים, המתאימים למבנה הגוף הייחודי שלנו. הבנה זאת תוכל להביא אותנו למימוש מלוא הפוטנציאל והיכולות שלנו. כדי ללמוד עוד על הגוף שלנו, עלינו ללמוד את שפת הגוף, שאחראית על כ-%97 מהשפה שלנו. שפה זאת היא המסר העיקרי שאותו אנחנו מעבירים ללא הפסק לסביבתנו, ומופתעים לגלות שיש פער בין החלק המילולי שלנו, שאותו אנחנו מביעים בקולנו, לבין הפרשנות שהאנשים סביבנו נותנים לדברינו, ובאופן שונה ממה שחשבנו, בלי שנבין שתגובותיהם מושפעות מהמסרים הבלתי ניתנים להסתרה של הגוף שלנו.

יואב לוי | להתחבר לחיים בשישה צעדים | 16 16 ככל שאנחנו מכירים יותר את שפת הגוף, לומדים להפעיל אותה טוב יותר ולהשתמש בה כנדרש, אנחנו מייצרים יותר אחידות בינה לבין המסר המילולי. התוצאה היא העברת מידע ומסרים באופן הרבה יותר חזק וברור. לימוד הגוף שלנו ואיך הוא עובד, כולל גם את החלק החשוב של ההבנה מה לא מתאים לגוף שלי בגלל המבנה הפיזיולוגי שלי, ואלו תנועות מאתגרות אותי יותר, שהרי כל גוף שונה במהותו, ביכולותיו, בגמישותו, וגם אם אפשר לעבוד על החוזק ועל הגמישות, עדיין יהיו הבדלים בינינו. הבנה זו לא צריכה לבטל מראש מאמץ גופני, רק בגלל הקושי שלנו לבצע אותו או חוסר הנוחות שאנחנו מרגישים בזמן ביצועו, אך היא כן מחייבת אותנו להקשיב קשב רב למסרים שהגוף שולח אלינו. הקשבה לגוף, בעת פעילות ספורטיבית או כל פעילות פיזית שהיא, תאפשר לנו לחדד את ההבנה אלו חלקים בגוף מתנועעים בקלות ואלו עלינו לחזק, אלו תנועות אנו מבצעים בקלות, ואלו בקושי ובמאמץ רב. מכך נוכל להסיק באלו ענפי ספורט נוכל להתאמן, אלו מאמצים פיזיים נוכל לבצע בקלות, ועל אלו נדרש מאיתנו לעבוד יותר או אפילו לוותר. ההקשבה לגוף איננה רק בזמן מאמץ פיזי מתמשך אלא גם כאשר אנחנו יושבים מול מחשב, מדברים בטלפון הנייד, או בכל מצב אחר שמחייב אותנו לעצור ואף לקבע את הגוף במנח מסוים. כך נוכל לבחון מה מעלה את הכיווץ ואת הכאב בכל נקודות המתח העיקריות: צוואר, כתפיים, שכמות, גב תחתון ועוד. ההקשבה הזאת תחזק את ההבנה שתחזוקת הגוף שלנו היא באחריותנו, באופן קבוע וסדיר, ולא רק כטיפול חירום במצבים קיצוניים של כאב.

יואב לוי | 17 שפה: השפה היא הדרך שבה אנחנו מבטאים את עצמנו: החל מהתגובה המילולית, המילים שנבחר להגיד, והמשך בשפת הגוף, שהיא החלק העיקרי בשפה שלנו, כל המכלול משפיע גם על תגובת האדם שמולנו. השפה שלנו על כל חלקיה, המילולי ושפת הגוף, היא הדרך שלנו לבטא את עצמנו והיא משפיעה על מצב הרוח שלנו, על הנשימה, וגם על הנוכחות שלנו. כולנו מדברים בשתי שפות, באחת יש צלילים ותנועה ובשנייה יש רק תנועה, ושתיהן לא רק משפיעות על מצב רוחנו אלא גם חושפות את מצבנו הנפשי. לעיתים רבות יש חוסר התאמה בין המילים שנבחר להגיד לבין הדרך שבה הגוף שלנו מציג את תחושתנו לגבי מילים אלה או לגבי האדם שמולנו או הסיטואציה שבה אנו נמצאים. לפעמים נדמה לנו שלא ניתן לשלוט בשפת הגוף, וגם בשפת הדיבור אנחנו כבולים לנורמות תרבותיות, לשיח מוגדר ולמונחים שהשתרשו, שלא תמיד אנו מסכימים איתם. אך למעשה, ניתן להתמקצע בשתי השפות, את שתיהן ניתן ללמוד ולשפר, ללמוד להתנהל איתן, ולהפעיל אותן בהתאם לצורך שלנו. זה מחייב סבלנות, שבירה של מוסכמות, תרגול ועוד תרגול ועוד תרגול. נתחיל משפת הדיבור שמתחלקת באופן כללי למילים שבהן מכניסים אוויר לגוף ולמילים שבהן, כדי לבטא אותן, מוציאים אוויר מהגוף. שימוש תכוף באותן מילים שבהן אנחנו מוציאים אוויר מהגוף, דרך הפה, מילים שמסתיימות בעיצור של סגירּות, כמו למשל המילה 'קשה', מייצר בסופו של דבר הוצאת אוויר רבה עד כדי מחסור באוויר ובחמצן. זה נשמע קיצוני אך נסו להגיד כמה פעמים ברצף, מבלי להפסיק, את המילה 'קשה', ותיווכחו בכך שאתם בתחושה של חוסר חמצן. אמירת המילה הזאת משמשת כדי לתאר כל כך הרבה מצבים, שלעיתים נראה שהחיים כולם הם לא יותר ממצב קשה ארוך ומתמשך.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 18 לעומתה המילה 'מאתגר' מייצרת תנועה שונה של כניסת אוויר ומאפשרת לנו להגיב באופן רגוע ומושכל יותר, ומי לא רוצה להתמודד עם אתגרים? ככל שאנו חוזרים יותר על מילים שמוציאות מאיתנו אוויר וחמצן, כך מצטמצמת היכולת שלנו להגיב באופן שקול ומתון למצבים שהם לא בהכרח קשים. וככל שנמעיט להשתמש במילים כאלו, נכניס יותר אוויר לגוף, ויותר חמצן למערכות השונות שלו. לדוגמא, השימוש במילה 'מאתגר' במקום במילה 'קשה', משנה תודעתית את דרך הפעולה שלנו. כל מילה מייצרת דינמיקה אחרת, וכאשר אנחנו רוצים להגיב, מילולית, פיזית או בשתי הדרכים, המילים משפיעות גם על דרך הנשימה שלנו, ועל הדרך שבה נתפקד. לצערנו, עובדה זאת נשכחת כאשר אנחנו מדברים. מצד שני, כאשר ננסה לכפות או להנדס את המציאות על ידי דיבור חיובי, זה יהיה חסר משמעות מכיוון שזה נעשה רק כלפי חוץ, ואין הסכמה, קבלה והשלמה אמיתית שלנו עם הדברים שאנו אומרים. הדיסוננס הזה בין שפת הדיבור לשפת הגוף, גורם לגוף לשדר מסר הפוך לדברים הנאמרים, ואפילו אם האדם שמולנו לא מבין הרבה בשפת הגוף, הוא יקבל דרך חיישני הגוף שלו מסר שונה ממה שנאמר במילים. השינוי המהותי שעלינו לעשות הוא לקחת מתוך חיינו סיטואציות, שחלק גדול מהן חוזר על עצמו, ולבחון את ההתייחסות שלנו אליהן ואת התגובה האוטומטית שלנו לכל אחת מהן. לדוגמא: כאשר אדם זר אוחז במפרק היד שלנו התגובה האוטומטית תהיה התנגדות שנובעת מחשש, לא תמיד רציונאלי, אך הוא קיים. התגובה מושפעת גם מאיכות הנשימה שלנו וכשהאיכות נמוכה, אנחנו נגיב יותר ויותר ממקום של התגוננות. אם נתאמן רק על התנועה הזאת עם אדם קרוב, ונרשה לעצמנו לנשום קודם כל נשימה עמוקה, נוכל לבחור להגיב בדרכים שונות, לאו דווקא ממקום של התגוננות. אחד התרגילים שניתן לבצע במצב מעבדתי, כלומר לא בזמן ההתרחשות, הוא לתת לאירועים האלה את הפרופורציה הנכונה.

יואב לוי | 19 התרגול מאפשר להתחיל להתייחס למצבים שהגדרנו כ'קשים', 'נוראיים' ו'בלתי אנושיים' באופן פחות שיפוטי וחד-משמעי ואז נגלה שלעיתים הדברים אינם בדיוק כפי שתיארנו. נגלה בתהליך, שחלק גדול מהאירועים הם לא יותר ממאתגרים, מורכבים, דורשים סבלנות או פשוט מחייבים אותנו לבקש עזרה כדי לפתור אותם. התובנה הזאת משנה לא רק את השיח המילולי אלא גם את שפת הגוף שלנו, וכאשר יש התאמה בין השניים, יש מסר אחיד, לסביבה וגם לעצמנו. מערכת מתואמת שכזאת היא עוצמתית יותר ממערכת מפולגת, וזה נכון לגבי כל אדם כמו שזה נכון לחברה ונכון למדינה. השילוב בין נשימה, תנועה ושפה מייצר עוצמה שלא תמיד מוערכת, ולעיתים רבות נתפסת כמובנת מאליה. החינוך שאנחנו מקבלים לעיתים מפריד ביניהן, כאילו מדובר בשלוש ישויות נפרדות, אך למעשה הן שלושה מרכיבים של ישות אחת – ושל כל יצור חי.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 20

יואב לוי | 21 צעד שני ימני או שמאלי? איך זה משפיע על חיינו?

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 22 העולם שלנו מתאים ברובו לימניים, ומהשמאליים שבינינו נדרש ללמוד כיצד להתאים את עצמם לעולם שמותאם לצד הלא דומיננטי להם. מצד שני, הימניים שבינינו מוצאים את עצמם לעתים במצבים שונים, כגון כאשר נדרש מיקום אחר או ישנו קושי בגישה, ואז עליהם לבצע פעולות ביד שמאל ומתקשים בכך מאוד, במיוחד בפעולות שמחייבות מוטוריקה עדינה. ההתאמות הללו, שנעשות באופן בלתי טבעי, משפיעות על ההתנהלות שלנו בחיי היומיום. לדוגמא - מספריים, הנמצאים בכל בית, מתוכננים למעשה רק לימניים, ולשמאליים כמעט בלתי אפשרי לגזור בהם ועליהם לרכוש מספריים מיוחדים המותאמים לשמאליים. מה קורה לנו כשעלינו לבצע פעולה בצד הפחות דומיננטי שלנו? רובנו נוותר על הניסיון ונמשיך לבצע את מרבית הפעולות בחיינו בצד שבו אנחנו חזקים, וכאשר ניאלץ לעשות משהו בצד השני, נתאמץ להתאים את מנח הגוף שלנו לצורך ביצוע הפעולה. ייראה לנו מוזר אפילו להחזיק כוס חמה של קפה או תה, אם נעשה זאת ביד הפחות דומיננטית, ונמצא את עצמנו ממש מתאמצים, גם מהחשש פן יישפך עלינו נוזל חם, אך גם מביצוע פעולה פשוטה שכזאת. חלקנו ננסה לבצע את הפעולה בצד הפחות דומיננטי, אך במאמץ רב יותר מכפי שנרצה, וניצור בשל כך לחץ על הגוף. נרגיש מאמץ גדול של השרירים ולעיתים אף נגלה שיש לנו קושי קוגניטיבי ממשי לעשות את הפעולה בצד הפחות דומיננטי. בין אם אתם ימניים ובין אם שמאליים, השימוש הטבעי, המוביל והעיקרי, יהיה בצד הדומיננטי של כל אחד מכם, ובאופן אינטואיטיבי, ללא מאמץ ואפילו ללא מחשבה על הפעולה, זה פשוט מתבצע. לעומת זאת, כאשר נרצה לבצע את אותה הפעולה בצד הפחות דומיננטי, מהפעולה הפשוטה ביותר של הרמת כוס קפה או תה או שימוש במספריים ועד המורכבת כגון החזקה של משא כבד וכדומה, נגלה פתאום שזוהי פעולה מאתגרת מאוד עד בלתי אפשרית, והיא מחייבת התגייסות של כל הגוף כדי לבצע אותה.

יואב לוי | 23 לעתים נגלה, שכאשר ננסה לבצע פעולות שונות בצד הלא דומיננטי שלנו, זה ייראה לנו מוזר, עקום ולא נוח. בפעולות עדינות נתקשה במוטוריקה עדינה, ובפעולות שבהן נדרש כוח נגלה שאנחנו מפעילים יותר מדי או פחות מדי כוח. הבחנה נוספת בין ימניים לשמאליים היא ההסתכלות השונה שלהם על כל דבר בחיים. הניתוח של פעולות ומצבים משתנה לא רק ברמת הגנטיקה, התרבות, האמונה והחינוך אלא גם ברמת הצד הדומיננטי. ימניים יראו דברים אחרת מאשר שמאליים, בין השאר בגלל החיבור של צד ימין למוח שמאל וצד שמאל למוח ימין, וזה בא לידי ביטוי בכל תחום, מהפעולות הפשוטות ביותר )כמו שימוש בעכבר המחשב( ועד הסתכלות על העולם וניתוח מצבים. את התוצרים של הסתכלות שונה על העולם נגלה לעיתים בניסיונות של אנשים לאלץ את השונים מהם לחשוב ולהתנהל כמותם. נגלה אותם בניסיונות שנעשו במערכת החינוך בעבר, במשך עשרות שנים, להכריח את הכותבים בשמאל לכתוב בימין, ולעיתים זה נעשה ממש בכוח. ניסיונות אלה נועדו לכישלון גם מעצם יצירת התנגדות טבעית של הכותבים להשתמש ביד הלא דומיננטית, וגם ברמה ההתפתחותית: פיתוח של צד אחד על חשבון הצד השני מביא לחוסר איזון גופני שמתבטא לעיתים במבנה מוצק יותר בצד הדומיננטי ובמבנה חלש יותר בצד הפחות דומיננטי, מה שתורם לעתים קרובות לכאבים כאשר אנחנו נדרשים לעשות פעולה פיזית בצד החלש והפחות דומיננטי: לימניים בינינו העולם מזמן כל מה שנדרש כשהוא מותאם לצד ימין, ורק במקרים מסוימים עליהם להתאים את עצמם ולהשתמש ביד שמאל, ואילו שמאליים נדרשים להתאים את עצמם בכל תחומי החיים ולעבוד בעולם שמותאם לימניים. התנהלות כזאת עלולה לפגוע ביכולת הפיזית שלנו להשתמש בגוף כיחידה אחת ובמובן מסוים אף למנוע מאיתנו לממש את מלוא היכולות של הגוף, כאשר ה“רווח“ הזמני היחיד והזניח הוא להתאים את עצמנו לסביבה, אך ההפסד גדול כי כך נתקשה להביא לידי ביטוי את כל היכולות הטמונות בנו.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 24 חשוב לציין, שיש אנשים שיש אצלם הבדל בין הדומיננטיות של היד והרגל, למשל יד ימין חזקה ורגל שמאל חזקה, כאשר גם יכולת כזאת משפיעה על האיזון בגוף ומייצרת סוג של עיוות והעבודה שלהם היא להפעיל את הגפיים הפחות דומיננטיות, כדי לחזק אותן. היבט נוסף של החוזק של צד אחד לעומת החולשה של הצד השני, הוא העומס שמופעל על הצד הדומיננטי. עומס זה תורם להתחזקות צד אחד של הגוף על חשבון הצד השני, ובמקרים רבים זה ממש בולט במבנה הגוף. כמו כן, העומס המופעל באופן מתמיד על צד אחד עלול לגרום לכאבים באותו אזור. כאשר הצד השני ”מוחלש“ באופן קבוע, נגלה שכאשר נדרשת פעולה דווקא בצד זה, הדבר הרבה יותר קשה משחשבנו. אז איך ניתן לשנות את מה שהתרגלנו לעשות באופן אוטומטי? התחלת השינוי יכולה להיות בתרגול של פעולות קטנות, לא מסכנות חיים, בצד הפחות דומיננטי. אלה יכולות להיות פעולות פשוטות כגון הפעלת עכבר המחשב או מענה לטלפון הנייד ואפילו כתיבה. בזמן התרגול עלינו להקשיב לגוף, להקפיד לשים לב לנשימה בכל תנועה, להרפות בצורה מודעת את המאמץ, וממש להתכוונן לביצוע שהוא לכאורה פשוט אך מתגלה כמאתגר. כאשר נתמיד לתרגל זאת בפעולות פשוטות, נוכל בהדרגה לבצע פעולות מורכבות יותר וכך נחזק צד זה. להתנסות זו ישנם יתרונות רבים: חיזוק הצד שזקוק לחיזוק; הפעלת הצד השני של המוח בצורה טובה יותר ושיפור הפעילות המוחית; שיפור האיזון בגוף; מניעת כאבים בצד הפחות דומיננטי ושיפור היציבה. יתכן שאפילו תגלו בעצמכם יכולות לבחון מצבים בצורה נוספת, שונה ממה שהתרגלתם, כל זה כשאיש לא מנסה להכריח אתכם לעשות זאת. אחד התרגולים המעניינים הוא בכתיבה. התרגול בכתיבה יכול להיות מאתגר עד מאוד בשל הרצון שכל מה שכתבתם יהיה גם קריא, אך מצד שני זה תרגול בסביבה בטוחה, לא מסכנת ולא מחייבת.

יואב לוי | 25 תרגול באמצעות כתיבה: למרות שבתקופתנו הכתיבה היא רוב הזמן דיגיטלית, עדיין נדרש מאיתנו לכתוב מפעם לפעם על נייר או על לוח. גם אם אין זאת הפעולה המועדפת עלינו, היא עדיין יכולה לשמש אותנו כדרך נוספת כדי לאמן את הצד הפחות דומיננטי שלנו, ואולי אף לגלות צורת כתיבה חדשה. בתחילה יהיה זה מאתגר, והכתב ייראה בלתי קריא, אך עם התרגול נוכל לראות התקדמות. בחרו מילה קצרה ופשוטה וכתבו אותה על לוח או על דף ביד הלא דומיננטית. חיזרו על הפעולה 3-4 פעמים תוך כדי האטת קצב הכתיבה. צרפו להאטת קצב הכתיבה גם התרכזות ונשימה בכתיבה של כל אות. שימו לב כיצד הגוף שלכם מגיב לתנועת הכתיבה ביד הלא דומיננטית. ככל שנאט את הקצב וננשום תוך כדי כתיבת כל אות, נוכל שים דגש גם על שחרור הגוף. בשלב הזה נתרגל את אותה מילה פשוטה וקצרה, עם נשימה ושחרור הגוף, בקצב איטי, כ-10 פעמים. עכשיו הזמן לבחור מילים ארוכות ומורכבות יותר, ולתרגל עד שנרגיש שהכתיבה הופכת לקלה יותר ויותר.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 26 תרגול באמצעות עכבר המחשב: עכבר המחשב הינו כלי הזמין לנו מאוד, ואנו משקיעים זמן רב בעיסוק ובשימוש בו. בין אם אנחנו עובדים בבית, במשרד או במפעל, הוא תמיד יהיה במרחק קצר מאיתנו. אנחנו רגילים שעכבר המחשב נמצא בצד ימין, כך זה ברוב רובם של המקרים, והסיבה היא שהעולם מתוכנן קודם כל לימניים. אך כמו כל דבר טכנולוגי ישנה אפשרות לשנות את הפעלתו, בהגדרה פשוטה, כך שתתאים לשמאליים. אפשר להתחיל בפעולה פשוטה ביד הפחות דומיננטית, בתחילה מבלי לשנות את הגדרות הצדדים ואפשר גם לעשות את אותה הפעולה לאחר התאמה לצד השמאלי. לימניים הפעלתו של העכבר תהיה מאתגרת מאוד, תחייב התרכזות בביצוע ופחות בתוכן, אך עם תרגול נוסף, כמה פעמים ביום, בדרגות קושי הולכות וגדלות, יהפכו התנועה והביצוע לקלים יותר. התרגול עצמו, פשוט ככל שיהיה, מחייב אותנו להפעיל את הצד הפחות חזק ודומיננטי בגוף והוא משפיע גם על הקוגניציה. לשמאליים זאת תהיה פעולה מפתיעה, בעיקר למי שהתרגל, מחוסר ברירה, לעבוד עם עכבר שמותאם לימניים. הפעלת העכבר המפתיעה ביד שמאל עלולה להיות עם קושי מסוים בהתחלה, אך עם השימוש והתרגול התחושה תהיה שהנה, העכבר נמצא סוף סוף במקומו הנכון.

יואב לוי | 27 תרגול באמצעות פעולה פיזית: כאשר אנחנו ניגשים לקחת דבר מה מהשולחן, להרים חפץ מהרצפה, לצחצח את השיניים, או כל פעולה אחרת, אנו עושים זאת באופן אוטומטי באמצעות הצד הדומיננטי שלנו. הרגל הזה מפעיל באופן קבוע את הצד הדומיננטי, מחזק אותו ובה בעת מעמיס עליו, ונראה שכל הצד הזה עובד הרבה יותר קשה. בזמן שבו נפעיל את הצד הדומיננטי, גם אם לא נבחין ולא נרגיש בכך, הצד השני יהיה זה שמאזן אותנו, הוא יתגייס כדי לייצר שיווי משקל ולשנות את מרכז הכובד שלנו. כדי לתרגל את הצד השני שלנו לא מספיק רק לעשות את הפעולה, אלא צריך ממש להתכונן לפני שעושים אותה, במיוחד כשמדובר בפעולה מאתגרת, כגון הרמת חפץ כבד שמחייב מאמץ או להפך, עיסוק בחפץ שמחייב רגישות מיוחדת. בשני המקרים הפעולה בצד הדומיננטי לא תחייב אותנו להיערכות כלשהי, אך בצד הפחות דומיננטי נידרש לעיתים למאמץ רב יותר, מכיוון שיהיה זה מוזר בעינינו, ויהיה זה חריג עבור מוחנו, לבצע את הפעולה בדרך כה שונה, כשכל המאמץ הזה נופל על הצד הפחות חזק. כדי לתרגל את הגוף צריך להגיע לפעולה כשהגוף משוחרר. יש להרפות את השרירים, להתכוונן למאמץ, לבצע אותו לאט תוך בקרה על התחושה של הגוף, ולהיות מרוכזים מאוד בפעולה עצמה, בין אם מדובר בחפץ כבד שיש להרים או בחפץ קל ורגיש )כגון כוס קפה(, כי כל פעולה כזאת, בצד שאיננו רגילים להשתמש בו, שהוא לא דומיננטי, תהיה מורכבת פי כמה.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 28 ככל שנתרגל פעולות רבות יותר, אפילו למטרת תרגול בלבד, בצד הלא דומיננטי, כך תשתפר היכולת שלנו להשתמש בצד הזה באופן כמעט טבעי. התוצרים של עבודה עם הצד הלא דומיננטי הם רבים: חלוקת העומס בין שני צידי הגוף; חיזוק משמעותי של הצד הפחות דומיננטי; שינוי נקודת המבט שלנו בשל הצורך לשנות צד; הרחבת היכולות שלנו להתנהל במצבים שונים כאשר הצד הפנוי, הנגיש, הוא הצד הלא דומיננטי; חיזוק היכולת לבצע פעולות בצד הלא דומיננטי באופן כמעט טבעי ולא מאולץ.

יואב לוי | 29 צעד שלישי גמישות מחשבתית

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 30 חשיבה ’בתוך הקופסה‘ או חשיבה ’מחוץ לקופסא‘, אלו שתי הדרכים שביניהן אנו לומדים לבחור במהלך כל השלבים בחיינו. מי שחושב ’בתוך הקופסה‘, ייחשב לאדם שנצמד לתפיסת עולם שמרנית, מוכרת ומקובלת, ולעיתים ייחשב לבעל גישה מרובעת, מקובעת, חסרת יצירתיות, שבלונית, נסמכת על מאפיינים ועל חוקים ברורים, מי שלא ימצא סיבה לפרוץ את הגבול, והוא אף תוחם את היצירתיות שלו בתוך כללים המוגדרים מראש. לעומתו, מי שחושב ’מחוץ לקופסה‘, יוצג כאדם היוצא מהסדר המקובל, שובר מוסכמות, ולעיתים אף פורץ גבולות. הוא כופר בדעה ה“נכונה“, יצירתי, מחפש גבולות חדשים, מוביל את הקידמה ושובר מוסכמות חברתיות, כלכליות, מדיניות ומדעיות. במשך מאות שנים, עד ימינו, ההתייחסות לשני המאפיינים הללו הייתה תלוית-חברה ותרבות מקומית, כאשר המחשבה ’בתוך הקופסה‘ הייתה לרוב השלטת, והיא זאת שהוגדרה כ“נורמלית“, נכונה, ראויה ומוסרית, בימינו היא הייתה מוצגת כמחשבה תקינה פוליטית. ואילו חשיבה ’מחוץ לקופסה‘ נתפסה כמסוכנת ליציבות החברתית, נטולת כללי מוסר ברורים, כופרת בערכים מוגדרים דתיים או חברתיים, ובאופן כללי מסוכנת, ולכן יש לרדוף את אלה שמעזים לפרוץ את הגבולות. ישנן דוגמאות רבות במהלך ההיסטוריה לאנשים שפרצו את הגבולות ונרדפו בשל כך. דוגמא מפורסמת במיוחד היא של גלילאו גליליי, שגילה שכדור הארץ וכוכבי הלכת הם שמקיפים את השמש, בניגוד לדעה הרווחת, נחשב לכופר בערכי הנצרות, ואולץ לכתוב מחדש את משנתו כדי שתתאים לדעה ה“נכונה“. מי שפרץ גבולות ולא נכנע לתכתיבי הקבוצה השלטת, או לתכתיביו של מי שקבע את כללי החשיבה, ידע שהוא עלול לשלם מחיר אישי כבד על פריצת הגבולות, לעיתים קרובות אף בחייו, ועדיין היו מי שלא הסכימו לרצון להאט את הקצב, למנוע את ההתקדמות הרצויה, מכיוון שבסופו של דבר אנחנו יצורים אבולוציוניים ומטבענו אנחנו רוצים להתפתח ולפרוץ גבולות. כך התגלו תגליות מדעיות, הומצאו המצאות לרווחת בני האדם וכך האנושות התפתחה והתקדמה.

יואב לוי | 31 לדוגמא: סוקרטס, מגדולי הפילוסופים בהיסטוריה האנושית, היה מהלך ברחובות אתונה ומאתגר את העוברים והשבים בשאלות ובקושיות פילוסופיות. בעקבות אמירותיו הישירות וחסרות הפחד וחוסר הציות שלו לכללי השיח האתונאי, הואשם סוקרטס בכפירה באלים ובהשחתת מידותיו של הנוער, הורשע, ונגזר עליו עונש מוות, לשתות מכוס התרעלה. תלמידיו - ובראשם אפלטון - שכתבו את דבריו ואת רעיונותיו, נהגו להביע את רעיונותיהם המתקדמים לתקופתם בדרך מעודנת ומתוחכמת, כדי להימנע מלהגיע להאשמה בכפירה, ואולי אף לשלם על כך בחייהם. למעשה, יש לנו צורך מהותי בשתי הגישות, ובשני סוגי האנשים, אלה שחושבים מחוץ לקופסא וגם כאלה שחושבים בתוך הקופסה, מתוך ההבנה שיש מי שיובילו תהליכים חדשים ויהיו מי שיישמו את השינוי בפועל, ולאורך זמן. הנטייה הנפוצה שלנו היא להאשים את הסביבה, את התרבות ואת החינוך, כסיבות המרכזיות שמקבעות את מחשבתנו בתוך כללים מוכתבים. אכן, ישנה השפעה רבה של סביבת חיינו ושל התרבות שאליה נולדנו, על דרך החיים שבה נבחר, על הדרך שבה נתנהל ועל המוסכמות שלהן נציית, ואשר עלולות לבלום את מחשבתנו. גם ההבנה שהמחיר על פריצת הגבולות עלול להיות יקר מאוד, ואולי בלתי ניתן להכלה, מרפה את ידנו ומחשבותינו מלהעז. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמידע, שהיה זמין למתי מעט בעבר הרחוק, זמין ונגיש היום לכל אדם. ההשכלה, והיכולת להרחיב את הידע, כבר אינם נחלתם של בעלי ממון בלבד, אלא הם זמינים לכל אחד ואחת. בכך ניתנת האפשרות לכל אדם לבחון את תפיסות העולם שעליהן התחנך, לערער או לאשרר אותן, ולהגיע לתובנות חדשות ולתפיסת עולם שונה שיאמץ לחייו. חייבים להודות, שלא כולנו נועדנו להיות יזמים ופורצי דרך, יש בינינו גם מי שלא ירצה, או לא יוכל, מסיבות שונות, לפרוץ גבולות. גם בימינו אנו, שינוי דורש במקרים רבים אומץ, יציאה מאזור הנוחות,

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 32 לא תמיד עד כדי סכנת חיים, אך זו יציאה שעלולה לגרום להדרה מקבוצות, מחברים, אפילו ממשפחה. לרובנו מהלך כזה הוא כמו גזר דין מוות חברתי של נידוי מהחברה, לא רק בנושאים פוליטיים, כפי שנהוג לחשוב לעיתים קרובות, אלא גם במקרים של חשיבה פורצת גבולות בתחומי חיים אחרים, כגון בנושאים בוערים הקשורים ביחס למגדר, לנטיות מיניות, ביחס שלנו לדת ואמונה, לתזונה, למוצא אתני ועוד נושאים רבים שלעיתים נימנע מלהביע עליהם דעה שאינה מתיישבת עם ה“קו הנכון“, מכיוון שלצד השומע יהיה קשה לקבל שיש דעה שונה. כאשר מדובר בנושאים נפיצים מבחינה חברתית, פוליטית וכדומה, זהו אתגר לא פשוט עבור מרביתנו להתעמת על בסיס יומיומי על אמירת האמת שלנו כפי שאנחנו רואים אותה. הפחד הזה מנידוי חברתי, משפחתי, ולעיתים אף החשש מפגיעה אמיתית ביכולת להתפרנס, גורם לרבים מאיתנו להמשיך לנהוג לפי אותם כללים, גם כאשר אנחנו לא מאמינים בהם, לא מקבלים אותם ואף רואים בהם מוטעים וכושלים. גם אז רבים יבחרו לדבוק בקיים ומדי פעם לפרוץ גבול חסר משמעות רק כדי להרגיש את תחושת ההתחדשות, כאשר בסיכומו של דבר ההבנה היא שלכל החלטה שלנו יש מחיר. השאלה שמקננת בראשנו במקרה של פריצת הגבולות תהיה בדרך כלל: האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר? ישנה דרך שלישית שלא מחייבת שבירה של מוסכמות וערכים, אלא רק חשיבה אחרת, הבאה לידי ביטוי דווקא בפעולות קטנות של תגובה שונה, כגון התייחסות לדעתו של הזולת בשאלה, בהתעניינות, ולא בהטחת האמת בפניו תוך כדי שיחה. כאשר לנוכחים מולנו ישנה דעה אחידה ומוצקה לגבי נושא מסוים ואנחנו מחליטים לבדוק דעה שונה לחלוטין, יכולה להיות לכך משמעות רבה ביותר, כי זה מגיע ממקום של גמישות מחשבתית. לפעמים שינוי דעתכם, גם כזאת שעמדתם עליה בעיקשות לאורך זמן עם טיעונים בעדה, במיוחד אם השינוי מתרחש זמן קצר לאחר שסיימתם לטעון בעדה, יפתיע את העומד מולכם ותידרשו להסבר. לעיתים זה אף יגובה באמירות מזלזלות, או בתוכחה על חוסר יציבות

יואב לוי | 33 וחוסר עקביות, ובכלל שאלת השאלות: איך ומדוע השתנתה דעתכם? לדוגמא: אתם תמיד עומדים על דעתכם מול הילד המתבגר, ומחייבים אותו לחזור הביתה עד שעה מסוימת. כך חונכתם, כך אתם מחנכים, ואתם רוצים להציב את הגבולות באופן ברור. ולאחר שהנושא חזר ונשנה, החלטתם, תוך כדי הוויכוח, שבפעם הזאת השתכנעתם מטיעוניו ותרשו לו ללכת למסיבה מסוימת. שיניתם הפעם את דעתכם על הנושא באותה נחרצות שבה התנגדתם לו קודם לכן, וזה בסדר גמור. אפשר לשנות את דעתנו, כל עוד אנחנו מוכנים לעמוד מאחוריה ולומר ששום נזק לא יקרה אם לעיתים נחרוג מהמנהג הקבוע. דוגמא בולטת של גמישות מחשבתית מתחום אומנויות הלחימה אפשר למצוא אצל אומן הלחימה, הפילוסוף ושחקן הקולנוע ברוס לי. בתקופתו, הגישה באומנויות הלחימה הכתיבה שמירה קנאית ממש על סודות הטכניקה ועל ההבדלים בין הטכניקות ולעיתים אף דרישה להימנע מהקניית השיטה לזרים )הסינים סירבו בתוקף ללמד מערביים ושחורים(. הגישה הייתה, שעל המתאמן להתאים את עצמו לאומנות, ובוודאי שלא לשלב בין שיטות שונות, שילוב כזה נחשב לכפירה של ממש. השיטה שפיתח ברוס לי הייתה בנויה דווקא על שבירה מוחלטת של המקובל, על שילוב של שיטות שונות תוך בחינה של כל תרגיל, מה עובד ואפקטיבי ומה לא, ועל התאמה של אומנות הלחימה ללוחם ולא להיפך. הוא גרם לטלטלה באומנויות הלחימה ובעקבותיו, באומנויות לחימה שונות משלבים כבר שנים בין טכניקות של אומנויות לחימה שונות. ברוס לי נדרש לקבל את אישורה של ”מועצת חכמי אומנויות הלחימה הסיניות“ בקרב אמיתי שנערך בארה“ב, מחוץ למסגרת החוקים המקובלים, קרב שבסופו ניצח. הוא קיבל את האישור והמשיך ללמד עד יום מותו. גמישות המחשבה שלו פרצה דרך בתחומים רבים, לא רק באומנויות לחימה אלא גם בתזונה, בצילום סצנות קולנוע של לחימה ובאימון ופיתוח הגוף.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 34 לא תמיד תרצו לשתף את העומד מולכם בתובנות שקיבלתם, במידע החדש שהגיע לידיעתכם תוך כדי השיחה. גם הרצון להשתמש במשפט האומר ש“רק חמור לא משנה את דעתו“, כדי להצדיק שינוי בדעתכם, לא תמיד מעניק את הביטחון להביע את השינוי בעמדתכם. כאן המקום להחליט להשאיר לעצמנו את האפשרות לגמישות מחשבתית. כשאנחנו מציגים משהו בנחישות ומתעקשים על עמדתנו, שהיא בניגוד לדעה הרווחת, מציגים טיעונים והצדקות ואז משנים את דעתנו, תוך כדי השיח, ב-180 מעלות, בניגוד מוחלט למה שטענו קודם, אין זה שינוי דעה, אלא זו בדיוק היציאה החוצה מהקופסא, אותה קופסא שמחייבת אותנו לשמור על דעתנו בכל מחיר. כשאנחנו מרשים לעצמנו לשנות את דעתנו, אין זה כי אין לנו דעה או שדעתנו אינה מגובשת, אלא מכיוון שמה שחשבנו אתמול יכול להיות לגמרי לא נכון לנו היום, ולעיתים גם מה שחשבנו רק לפני דקות אחדות, יכול להשתנות בשל השיח, בגלל מידע חדש שהתקבל, עקב התחושה שקיבלנו מהעומד מולנו, ואין הדבר מעיד כהוא זה על חוסר החלטיות או על חוסר עקביות, למרות שזה בדיוק מה שייאמר לכל מי שחורג מהחשיבה המקובלת. נהפוך הוא, זה יעיד על פתיחות ועל גמישות מוחית, איבר שאנחנו חושבים בטעות שהוא אינו אמור להיות גמיש. אף אחד לא לימד אותנו תרגילי גמישות למוח, למחשבה. תרגילי הגמישות היחידים שאנחנו מכירים נמצאים בתחום תנועת הגוף והשרירים, והגיע הזמן להבין שגם המוח... יכול להיות ממש גמיש, אם רק ניתן לו את החופש להיות גמיש ולא נְ קבע אותו בתפיסות ובדעות בטוחות. התגובה שלנו להאשמה ב“תזזיתיות“ במחשבה, יכולה להיות שאנחנו בוחנים בעקביות כל אמירה וכל דעה שלנו ומעמידים אותה כל הזמן במבחן, ואנו מרשים לעצמנו, בעקביות וללא מורא, לשנות את דעתנו מבלי לספק הסבר מפורט על כל שינוי.

יואב לוי | 35 תגובה זאת תשאיר את הצד השני ללא תשובה ראויה, או שאולי תיענו בתגובה סתמית או בהטלת ספק ברצינות שלכם. זו תהיה תחילתה של ההבנה שלנו שאנחנו מתחילים ליישם את הגמישות המחשבתית, מבלי לעורר סערות או לפרוץ גבולות. אם נסכם עד כה, גמישות מחשבתית איננה בהכרח פריצת המגבלות והגבולות או דריסה של כל המוסכמות, אלא אישור לעצמנו לחשוב אחרת בכל רגע נתון, לעתים אחרת לגמרי מרגע אחד קודם לכן, אחרת ממה שמצפים מאיתנו לחשוב או אולי ממה שרוצים שנגיד רק כדי לסתור את דעתנו, פשוט אחרת, בלי תלות בזמן, בתרבות או בקודים הכובלים את ידינו. להיות בעלי גמישות מחשבתית, כמו גמישות פיזית, לא אומר בהכרח להיות בעלי כוחות-על, אלא להיות מי שמְ תרגלים בקביעות את היכולת לאפשר לעצמם חופש מחשבה לגבי כל נושא בחייהם. כמו כל דבר חדש שנרצה להוסיף ליכולות שלנו, עלינו לתרגל עוד ועוד עד אשר החדש יהפוך להיות הרגל או אינסטינקט, ולא יחייב מחשבה נוספת. הצעד הראשון יכול להיות מול אדם מוכר לכם, שאתם יודעים ביניכם לבין עצמכם שדעתכם שונה בתכלית השינוי מדעתו בנושאים שונים, אך בשל החינוך, ההרגלים, כללי הנימוס, המעמד, ההיררכיה, ועוד שלל תירוצים, אתם נמנעים מלעמוד על דעתכם מולו. זה בדיוק המקום שבו תוכלו לבחון עם עצמכם מהי גמישות מחשבתית. בחרו נושא שחשוב לכם להביע בו דעה אחרת, את דעתכם האמיתית, ושוחחו בנושא עם אותו אדם. בתחילה תענו כפי שהוא היה רוצה, כפי שהייתם עונים עד עתה, מסתירים את דעתכם האמיתית או מתביישים בה. שתפו פעולה לאורך זמן, עד הרגע שבו תרגישו נכון להגיד: זאת מעולם לא הייתה דעתי, ולמען האמת דעתי שונה לחלוטין.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 36 הרגע הזה איננו משהו שאפשר לכתוב או להגדיר במפורש או להעמיד לו לוח זמנים מפורט, זאת בעיקר תחושה שאי אפשר להסביר אותה במילים, אך הביטחון העצמי מגיע, אם רק תאפשרו לו לבוא לידי ביטוי. ברגע שתרגישו שאתם מוכנים, הודיעו לאותו אדם שדעתכם בנושא שונה כבר זמן רב, ולמעשה מעולם לא הייתם שותפים לתפיסת עולמו. הציגו את משנתכם באופן חד וברור. כדאי ורצוי בשלב הראשון לא לבחור בנושא בוער מאוד או אמוציונלי במיוחד, למרות שגם האמירה הזאת יכולה להיתפס על ידכם כדעה מקובעת. הרגישו חופשיים לבחור את הנושא ואת האדם שמולכם. גם אם אתם מבינים שיכולת התגובה העניינית בנושאים בוערים או נפיצים במיוחד לא תמיד צפויה, עדיף להתנסות ולתרגל ולעשות זאת מול אנשים שאתם מכירים. חשוב לזכור: עליכם לקחת בחשבון שלא תמיד תצליחו לענות בצורה עניינית. יתכן שהתגובה תהיה מאוד לא לשביעות רצונכם, וזה בלשון המעטה, ותרפה את ידיכם. תגובה כזאת יכולה להראות לכם שהצד השני כלל אינו מאפשר לעצמו גמישות מחשבתית או אולי הוא מופתע מכם והשינוי מערער את ביטחונו, לכן הוא יטיל ספק באמינות השינוי, יתנגד לקבל אותו וינסה לרפות את ידיכם. אל חשש, זה המכשול המשמעותי הראשון שאדם חֹווה כשהוא מביע דעה שונה לחלוטין ממה שהציג עד כה. הצגת האמת שלכם לא תמיד תתקבל בברכה על ידי מי שהורגל לשמוע אתכם מדקלמים את תפיסת עולמו. אם תתמידו בתרגול זה, בנושאים שונים, מהר מאוד תוכלו להרגיש נוח לעשות את זה בכל מצב בחיים ומול כל אדם. המחשבה תהפוך ליותר ויותר גמישה, ובראשכם תתפתח מיומנות שתאפשר לכם לשנות את דעתכם, גם תוך כדי שיחה, אם תרגישו שמה שחשבתם בתחילה השיחה השתנה ומצריך כיוון אחר. לעיתים, במצב שבו

יואב לוי | 37 מגיעים למבוי סתום בשיח כדאי לבחון שוב את דעותינו, ולאפשר לעצמנו חופש מחשבתי לשנות אותן. ככל שתרשו לעצמכם לאמץ תובנות חדשות ולהפנים אותן, להודיע שמה שחשבתם עד כה השתנה, ולעשות את זה מבלי להתבלבל או להיות במבוכה, כך תשתפר הגמישות המחשבתית שלכם, ותמצאו את עצמכם מוצאים אנשים חדשים לדון איתם בנושאים שונים, כאלה שיקבלו גמישות זאת ויבכרו אותה על פני מקובעות מחשבתית. אחד התרגילים שמביאים לידי ביטוי את השינוי המשמעותי שלכם, מחשיבה מקובעת לחשיבה פורצת גבולות ולגמישות מחשבתית, הוא הדיבייט: כאשר הנכם נדרשים לטעון בנחישות וברצינות בעד נושא מסוים, כאשר למעשה דעתכם שונה לחלוטין. כך אתם מבצעים תרגול מיטבי של המוח ומאמנים אותו לגמישות מירבית. מצאו לעצמכם קבוצת דיבייט או אף יותר מקבוצה אחת, ותרגלו בקביעות גם נושאים שהם ממש הפוכים מדעתכם. התמידו בלימוד הטיעונים שכנגד, גם אם הם מעוררים בכם התנגדות עצומה, מכיוון שרק כך תוכלו להבין את תגובת הצד השני ואת ההתנגדויות שיגיעו מהסובבים אתכם. כך תוכלו לפתח בעצמכם כלים להתמודדות טובה יותר. הדרך הטובה ביותר לנצח במלחמה היא כשהיריב כלל אינו מודע לכך שנפתחה מלחמה –אומנות המלחמה.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 38

יואב לוי | 39 צעד רביעי לעשות כלום

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 40 אנחנו גדלים בחברה המכוונת אותנו להשגת יעדים, לצבירת הצלחות, לאגירת נכסים, לפיתוח קריירה רצופה ובטוחה, להשגת תארים, ולביצוע משימות שלעיתים רבות ”הוגדרו“ על ידי החברה, התרבות, המשפחה, במשך מאות שנים. כל מאה והיעדים שעמדו אז בפני האנושות או התרבות המקומית. הירושה הזאת, שעוברת מדור לדור, היא ההבנה שהעשייה המעשית היא הפעילות מהותית, החשובה והמשמעותית ביותר בחיינו, זאת שמגדירה אותנו, היא מטרה בפני עצמה, למענה אנו חיים ובלעדיה חיינו חסרי משמעות. האם העשייה כשלעצמה היא באמת כל כך משמעותית כל הזמן? כדי להאכיל את ה“מֹלֶ ך“ של העשייה אנחנו מוצאים את עצמנו בעשייה כל הזמן, גם כשאין לכך כל משמעות והעשייה לא מקדמת אותנו ואפילו לא ממש מפרנסת אותנו, אך לשבת מבלי לעשות דבר, אין זה מקובל, והמעשה מיד זוכה להגדרה – עצלנות. הגדרה זאת מלווה אותנו בהתבגרותנו, וממשיכה להיות נר לרגלינו גם כשאנחנו הופכים להורים. מרביתנו נמשיך להשקיע בעשייה גם שיגיע הרגע לנוח ממנה, ובמקום להישען אחורה בנחת גם כאשר הרווחה הכלכלית קיימת, נמשיך לעשות ללא לאות. הדעה הרווחת היא כי: עשייה = חריצות, ולעומתה אי עשייה = עצלנות ובטלה. כך בקלילות אנחנו מחלקים את עולמנו בין אלה שעושים וראויים להערכה, ואפילו להערצה, לבין אלו שלא עושים וזוכים לבוז. חישבו כמה פעמים ראיתם סביכם אנשים, שבילדותם נראה היה ש“לא ייצא מהם כלום“ כי הם לא משקיעים בלימודים, לא מצטיינים בתחביבים, את הספורט הם משאירים לאחרים, הם בעיקר נחים. אך אולי למעשה הם השקיעו את הזמן בלפתח את מה שהם טובים בו, נתנו לעצמם זמן ושקט כדי לחשוב על מה ירצו לעשות כשיהיו גדולים, לא עסקו בריצה חסרת תוחלת מגיל צעיר רק כי הדעה

יואב לוי | 41 הרווחת היא שחייבים לעשות, ופתאום כשהם גדלים אנחנו מגלים שהם מוצלחים הרבה יותר ממה שחשבנו עליהם. הידיעה על כך יכולה להיות מרגיזה בעבור אלה שכל חייהם הוקדשו לעשייה, והם עדיין נאבקים להצליח, ומשום כך נראית ההצלחה של אלה שכביכול נחו... כמשהו לא הוגן, אולי אפילו לא מוסרי. נחפש להצלחה הצדקות שונות: הם קיבלו ירושה, סתם התמזל מזלם, אולי הם מעורבים במשהו לא חוקי, הרי לא יכול להיות שאדם שהוגדר על ידי החברה כעצלן... פתאום יצליח. מה שאנחנו שוכחים, בהחלטה על חלוקה כל כך פסקנית, זה שלעיתים קרובות עשייה מרובה לא בהכרח טובה יותר מאי-עשייה, או מעשיית כלום. פעמים רבות עשיית-יתר מזיקה יותר מאשר מועילה לאדם, ולא רק בגלל שהוא עסוק בעשייה, אלא בגלל תחושת הדחיפות, והחובה להיות בעשייה כל הזמן, וזה עלול לגבות מחירים בבריאות, בהוצאות מיותרות, ואולי הכי חשוב– בפספוס של החיים עצמם. אנשים רבים מגיעים לסבל ולכאב גופני רק בגלל שהם עובדים ללא לאות מבלי לאפשר לעצמם רגע של מנוחה, לא מקדישים את הזמן לטיפול בגוף ולתחזוקה שלו, ומחכים לעיתים להתמוטטות מוחלטת לפני שהם מתחילים לטפל בעצמם, במקום לאפשר לגוף ולנפש לא לעשות כלום, להיטען מחדש ולהמשיך להניע אותנו קדימה. אז איך נדע להבדיל בין עשייה מהותית לבין עשייה לצורך עשייה? התשובה לכך מורכבת, מכיוון שכבר שכחנו מה זה לחיות ללא עשייה, או כמו שאני מעדיף לקרוא לזה, לעשות כלום. אנחנו כבר לא יודעים כמה פשוט זה לשבת חסרי מעש ולא להרגיש מצוקה ותסכול. אנחנו מוקפים באנשים שימצאו את כל התובנות וההוכחות כדי להצדיק את חובת העשייה, רק כדי להצדיק את חיינו, והפתגם ”לך אל הנמלה עצל...“ יתנוסס מעל חלק מתובנות אלה.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 42 אך האם אנחנו נמלים? האם אנחנו שותפים כולנו בקונצרן שבונה את המחנה ביחד? משיג את האוכל ביחד? עומד על המשמר ביחד כנגד כל התקפה? כמובן שלא. הרצון הזה לעשות, שמבעבע בנו מינקות, יכול, פעמים רבות, לפתח דרך חיים שלא בהכרח תואמת את הרצונות האישיים שלנו: להשפיע עלינו לרצות לקצר תהליכים, להשיג את הידע במהירות מבלי ללמוד אותו, להגיע לרווחה כלכלית גם על חשבון אחרים ועוד. כל אלה עלולים ליצור תחרות אכזרית שתיענה מיד ב“תובנה“: ”רק החזק שורד“, אמירה שמיד ייצמדו אליה הוכחות חד משמעיות, כאילו אנחנו עדיין במערות, בתקופת האדם הקדמון שצריך לצאת לערבות כדי לצוד את האוכל. אז איך אפשר להתייחס לעשיית כלום כאל עשייה משמעותית? אנחנו במרוץ-עכברים תמידי, למטרה לא ידועה, בעתיד שלא ממש ברור לנו כיצד הוא יהיה, מה ישתנה בו ואלו דברים יישארו כפי שהם, אך גם אם היינו יודעים, האם היה זה מפסיק את מרוץ-העכברים? כנראה שלא. אז לפעמים שווה לעצור, להישען אחורה, לעשות כלום ושום דבר. לשבת מול הים ולא לבדוק עדכוני חדשות בנייד, פשוט לשבת. להגיע לפסגת הר בטיול אחרי צבא ובמקום לעסוק מיד בצילומי סלפי, פשוט לשבת ולנשום. יהיה זמן לכל העשייה הזאת אחר כך. ומה זה יתרום לנו? להיות במקום של לעשות כלום מאפשר לנו לראות בבהירות את מה שעשינו עד אותו הרגע, ולפעמים אפילו ליהנות ממה שכבר נעשה. זה מאפשר לנו לבקר את המהלכים, למצוא נקודות שפחות נוח לנו בהן, לראות את האמירות מסביב, את התמיכה והביקורת, להרגיש את העשייה ולא רק לסמן v שעשינו, ליהנות ממה שקורה כאן ועכשיו. למעשה, לעשות כלום מדי פעם היא העשייה המשמעותית ביותר שנעשה בחיינו, כזאת שתאפשר לנו לצמוח באמת, מבלי לרוץ ללא כוונה אל מטרה לא ידועה בעתיד לוט בערפל, ואולי אף תאפשר לנו

יואב לוי | 43 לבחון שינוי מסלול תוך כדי תנועה, ובשונה ממה שחשבנו בתחילה... מישהו אמר גמישות מחשבתית? עצירה מתוכננת כזאת תאפשר לנו לראות אחרת את העשייה, לשים לב לפרטים שלעיתים נעלמים בסערת העשייה היומיומית, לראות את הדברים שמפריעים לנו אך אין לנו רצון לעצור את חדוות העשייה כדי לתקן אותם, לראות אפשרויות אחרות שלא שמנו אליהן לב בעת הריצה קדימה, ולהעריך גם את מה שהשגנו עד אותו הרגע. הערכה עצמית זאת אינה שחצנות או יהירות, היא הבנה והכלה של היכולות שלנו שבאות לידי ביצוע ביומיום. לעשות כלום אין זה אומר בטלה, אלא זו הזדמנות לבחון כל מה שנעשה עד אותו הרגע, הרי המוח ממשיך לעבוד כל הזמן. זה הפיכת המחשבה ממוקדת המטרה למחשבה משוחררת, חופשית ונטולת משקל, ופתיחה של ערוצי חשיבה אחרים. אין זה הופך אותנו לעצלים אלא למשוכללים. המוח הוא כלי עוצמתי, הרבה יותר ממחשב-על, אך בשונה ממחשב, כדי להפעיל אותו במיטבו נדרשת מדי פעם הפוגה קצרה בהפעלה. התבוננות בעצמנו מהצד תהפוך אותנו לחדים יותר בביצוע משימות, ומדויקים יותר בניהול הזמן שלנו. לעשות כלום לא צריך להפוך להיות משימה או מטרה מקודשת, אלא חלק אינטגרלי מהפעילות שלנו, וככל שנתרגל את זה, הפעילות הזאת תבוא בקלות.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 44

יואב לוי | 45 צעד חמישי מדיטציה אותנטית

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 46 הגישה הרווחת היא שמדיטציה עושים במצב סטטי או בתנועה מוכוונת, בלבוש מתאים, עם מוסיקה ספציפית, בהתאם לסוג המדיטציה, בזמנים מוגדרים שבהם החלטנו לעשות אותה, עם מורה או עם גורו ובסביבה מותאמת. דעה נוספת ונפוצה לגבי מדיטציה, היא שהמדיטציה מאפשרת לנו להתנתק, להשתיק את ה“רעשים“ במוח, לייצר עבורנו סוג של שקט מוחלט ויכולת להתרכז במשהו אחד ולאורך זמן. למעשה, מדיטציה היא קודם כל התחברות לכאן ולעכשיו, לרגע הנתון, והיא פעולה שוות-ערך להתמסרות מלאה. פעולה שאנחנו, אם נבחן את חיינו, עושים לא מעט פעמים בשבוע ואף כמה פעמים ביום, כמו התמסרות לפעולות מסוימות, לתחביבים, לעבודה, לפעילות חברתית עם האהובים שלנו, ובעצם לפעולות רבות שאנחנו עושים במהלך היום בהתמסרות ובמודעות מלאה. אם נתייחס למדיטציה לפי שתי האבחנות הללו, התחברות והתמסרות, אנחנו בעצם מודטים, כלומר עושים מדיטציה, בכל יום בפעולות שונות, רק שלאף אחת מאותן פעולות לא נקרא מדיטציה, מכיוון שהן לא תואמות בדיוק את אותן הגדרות נוקשות וחד משמעיות של מדיטציה כפי שהורגלנו לחשוב עליהן. למעשה, כל פעולה שאנחנו עושים בחיינו בהתמסרות מלאה, כזאת שמביאה אותנו בקלות לידי ריכוז, ללא מאמץ, ומתוך כך מאפשרת לנו להגיע לשקט פנימי או מצד שני מאפשרת לאנרגיה שבתוכנו לפרוץ החוצה – בין אם בסביבה רועשת מלווה במוסיקה, ובין אם בשקט מוחלט – יכולה להתאים בקלות להגדרה של מדיטציה. ”לא תמיד נועדה מטרה להיות מושגת, פעמים שהיא משמשת רק בתור משהו לכוון אליו“ ברוס לי.

יואב לוי | 47 כשאנחנו משחררים את המחשבה על הצורך במטרה מוגדרת לביצוע המדיטציה ומאפשרים לעצמנו להבין שמדיטציה היא בסך הכול כלי ולא מטרה בפני עצמה, אנחנו יכולים לתת יותר מקום להבנה שאנחנו מודטים בכל יום לפחות פעם אחת, ולעיתים כמה פעמים ביום, אפילו מבלי שנשים לב לכך. היכולת למדוט הולכת ומתרחבת לכל תחומי החיים, בכל גיל וללא תלות במורה זה או אחר, והתובנה הזאת מחדדת את ההבנה שהמטרה כבר אינה המדיטציה אלא ההתחברות, הריכוז כאן ועכשיו, והמדיטציה משמשת רק כגשר אל היעד אך איננה היעד עצמו. ההצלחה למדוט נמצאת במקום שבו אנחנו מחברים את המדיטציה לחיים ול“רעשים“ שיש לנו בראש ולאו דווקא לניסיונות להשתיקם, וההתכנסות הזאת הופכת למה שאני קורא: מדיטציה אותנטית. זאת מדיטציה שהיא שלכם, והיא בנויה מהחוויות הפרטיות שלכם. היא איננה תלויה בקבוצה, במקום, במורה או בגורו שיסביר מה לעשות, לאיזו מוסיקה להקשיב או באיזו תנוחה לשבת, והיא זמינה כל הזמן, בכל מקום ובחינם. החיבור לחוויות האישיות שלנו הוא המדיטציה האותנטית האמיתית. כמו בדברים שונים בחיים, כדי להגיע ליעד יש לתרגל, תחילה בפעולות קטנות שעליהן יש לחזור, ולאט לאט להרחיב את התרגול ליעדים נוספים. לכל אחד יש זמן ההפנמה הרלוונטי שלו, ולכן תנו לזה זמן, זה יגיע, ואז כל מה שתעשו בחייכם בהתמסרות מלאה יהפוך מעצמו למדיטציה. לפני שנתחיל בתרגולים המוצעים, כדאי לשים לב לדרך שבה אנחנו נושמים.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 48 כדי להגיע מצב שבו הפעולות שאנחנו עושים במהלך היום יהפכו למדיטציה אותנטית, יש לעבור הכנה עם עצמכם, ולשם כך בניתי כמה תרגולים. מטרת התרגולים היא להרחיב את משמעות הפעולות שאנו עושים בחיינו, מהדברים הקטנים ולכאורה חסרי המשמעות, כאלה שאנחנו עושים באופן אוטומטי ולא עוצרים לחשוב עליהם, ועד לפעולות משמעותיות יותר כמו תחביבים, עבודה, חוויות, וכן אירועים בחיינו שחולפים להם ללא תשומת לב מיוחדת. את התרגולים ניתן לעשות בישיבה, בעמידה, עם או בלי מוסיקה, כאשר כל תרגול נמשך כ-5 דקות. תרגיל ראשון בחרו דבר אחד קטן וטוב שקרה לכם באותו יום או ביום הקודם. חשבו על פעולות יומיומיות, דברים שהם לכאורה חסרי חשיבות או מובנים מאליהם: שתיל ששתלתם והוא נקלט ופרח, פעילות גופנית מהנה, נהג שנתן לכם להשתלב בתנועה, כל דבר טוב שעולה בדעתכם. קחו נשימה עמוקה, עצמו העיניים ותנו מקום לסיטואציה שחשבתם עליה. תנו לה להופיע בדמיון )סבלנות, לעתים היא מתחילה להופיע רק לאחר כמה תרגולים(. המשיכו בנשימות עמוקות ובכל נשיפה הרפו את הגוף ושקעו יותר ויותר לתוך הסיטואציה שבחרתם. אפשר להפעיל התראת זמן בטלפון הנייד ולתרגל בנוחות במשך 3-5 דקות.

יואב לוי | 49 תרגיל שני בחרו סיטואציה לא נעימה, שהתרחשה ביום-יומיים האחרונים.קחו נשימה עמוקה, עצמו את העיניים ותנו לסיטואציה שחשבתם עליה מקום במחשבה, תנו לה להופיע בדמיון )סבלנות, זה מתחיל להופיע לעיתים לאחר תרגולים אחדים(. המשיכו בנשימות עמוקות ובכל נשיפה הרפו את הגוף ושקעו יותר בנושא שבחרתם. אפשר לשים התראת זמן בטלפון הנייד ולתרגל בנוחות במשך 3-5 דקות. תרגול שלישי חזרו לבחירה בדבר אחד קטן וטוב שהתרחש ביום או ביומיים שעברו. קחו נשימה עמוקה, עצמו את העיניים ותנו מקום לסיטואציה שעליה חשבתם, בכל נשימה תנו לעצמכם להרגיש כיצד אתם מרגישים אותה והיכן בגוף. המשיכו בנשימות עמוקות ובכל נשיפה הרפו את הגוף ושקעו לתוכו. אפשר לשים התראת זמן בטלפון הנייד ולתרגל בנוחות במשך 3-5 דקות.

להתחבר לחיים בשישה צעדים | 50 תרגול רביעי חזרו לבחירה בסיטואציה הפחות טובה, שהתרחשה ביום-יומיים האחרונים. זאת יכולה להיות הסיטואציה שכבר בחרתם ויהיה קל יותר להתמקד בה. קחו נשימה עמוקה, עצמו את העיניים ותנו לסיטואציה שחשבתם עליה מקום במחשבה, בכל נשימה תנו לעצמכם להרגיש כיצד אתם מרגישים אותה והיכן בגוף. המשיכו בנשימות עמוקות ובכל נשיפה הרפו את הגוף ושקעו לתוך הנושא שבחרתם. אפשר לשים התראת זמן בטלפון הנייד ולתרגל בנוחות במשך 3-5 דקות. לפני שתמשיכו לתרגולים הבאים כדאי ומומלץ לחזור על ארבעת הראשונים, ולבחור סיטואציות שונות, כמה פעמים נוספות. תרגול חמישי בחירה של אנשים שפגשנו ביום-יומיים האחרונים או אנשים שנמצאים בחיינו: קחו נשימה עמוקה, עצמו את העיניים ותנו מקום במחשבה לדמותו של אדם זה. עם כל נשימה )שאיפה ונשיפה( תנו לעצמכם להרגיש כיצד אותו אדם משפיע עליכם. המשיכו בנשימות עמוקות ובכל נשיפה הרפו את הגוף. אפשר לשים התראת זמן בטלפון הנייד ולתרגל בנוחות במשך 3-5 דקות.