ביד איתמר על התורה ביאורים ומאמרים על התורה איתמר הרשקו

ביד איתמר על התורה ביאורים ומאמרים על התורה חלק א בראשית - שמות נכתב ונערך ע"י איתמר הרשקו ירושלים תשפ"ג

בכל ענייני הספר ניתן לפנות למחבר 054-7877580 [email protected]

מוקדש לעילוי נשמתה של אמנו מורתנו רות בת ר' חיים יהודה הרשקו ע"ה הכ"מ נלב"ע ג' בשבט ה'תשפ"ב ת.נ.צ.ב.ה

לע"נ סבי מורי ר' יוסף צבי ב"ר מרדכי ז"ל לע"נ סבי מורי ר' חיים יהודה )לייב( ב"ר דוד ז"ל לע"נ סבתי מורתי מרת רחל ב"ר משה ע"ה לע"נ סבתי מורתי מרת מרים ב"ר צבי אריה ע"ה

ה בפתח השער מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש. בכל שנה ושנה חוזר האדם על תלמודו בקריאת ולימוד כל התורה כולה - מבראשית ועד וזאת הברכה. וכבר קבעו זאת חז"ל בכך ש'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום'. אם נתבונן נבחין בכך, שאין שום לימוד הדומה ללימוד התורה בדרך זו, מול כל לימוד אחר שהאדם קובע לעצמו. פסוקי התורה ותרגומה לא משתנים לעולם, ואינם תלויים בשינויי נוסחאות כאלו ואחרים, כמו שישנם בלימוד הגמרא וההלכה. הנה כי כן, כל אדם בישראל לומד את אותם הפסוקים בדיוק - מאות פעמים בימי חייו. בכל שנה לפחות שלוש פעמים – שתיים בהכנה לקריאת התורה ועוד אחת בזמן קריאת התורה בשבת, כפול שנות חייו מאז החל ללמוד לימוד זה. לאחר כל זאת, נראה שאין הרבה מה לחדש בלימוד שכזה. אך לא כך הם הדברים. דווקא הלימוד החוזר בלא הפסק, יחד עם השלמת הפרשיות בציבור - מביא לידי ידיעות חדשות והבנות בפשטי הפסוקים ודרך לימודם. ולכן חז"ל מדגישים שצריך לקרוא שמו"ת, גם את הפסוק - 'עטרות ודיבון', המדבר על הערים שראו בני גד ובני ראובן, והביאו אותם להתיישב בחלק זה של הארץ. שכן בעצם הבקשה שלהם ממשה לנחול את הארץ, הם זיכו אותו לקיים מצווה הבאה לידו - הקמת ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי. הגם שהם לא קלטו רוצחים, אלא רק לאחר שיהושע גמר לכבוש את החלק המערבי של הירדן. וכמו כן, הפסוק 'ואחות לוטן תמנע', שגם בו ניתן לדרוש ולראות כיצד מלכים רוצים להדבק בזרעו של אברהם אבינו. ומעין זה דורשים חז"ל מכל אדם מישראל - ללמוד את התורה כפי הכוח שבך, גם אם היא תראה בעיניך רק כפילגש ולא כאשה גמורה. שמצווה הבאה לידך - אל תחמיצנה.

ביד איתמר- על התורה ו במהלך השנים, זיכני הקב"ה ללמוד עם רבים וטובים את לימוד פסוקי התורה ופירושי רש"י עליהם. בראש ובראשנה - עם אבי מורי שליט"א, שמראה לנו בכל עת כיצד יש להבין וללמוד את פשטי הפסוקים. ובמיוחד כפי שהדריכו אותנו חז"ל, במדרשים השונים שהובאו גם בפירושי רש"י על התורה. את דרך הלימוד הבנתי גם כפי מה שלמדתי מספרי מרן רה"י הגרי"ם חרל"פ זצ"ל - 'מי מרום', בהם מבוארים בצורה יפה ומעמיקה פסוקי התורה, בדרך של לימוד בעיון וקישור דברי חז"ל מכמה מקורות– לכדי מסכת שלימה אחת. ובישיבת מרכז הרב, זכיתי לינוק מאור תורתו של מרן הגר"א שפירא זצ"ל, שהדריך אותנו בכל עת להיכנס לעומק הפשט, ולהתבונן בכל עניין עד לשורשו. מרן דרש מאתנו להעמיק חקר בכל עניין בו אנו עוסקים, ולא להסתפק במה שאנו יודעים עד כה. ובדרך זו הלכנו בספר זה. ומו"ר רה"י הרב יעקב שפירא שליט"א, בנו וממשיך דרכו של הכהן הגדול בראשות הישיבה - המדריכנו לאורך השנים כיצד יש לגשת ללימוד ואיך להתבונן בכל דבר עד לעומקו. ובמיוחד בעצה הטובה שהעניק לי בכתיבת קונטרסים לכל פרשה, עד כדי הבאתם לידי גמר בספר זה. וגם על כך יבורך הרב, ויזכה להרבות חיילים בתורה. וביחד עם רה"י שליט"א, גם מורי ורבותי שבישיבת מרכז הרב ובישיבת נחלים, הראו לי פנים כיצד ללמוד ולהבין אל נכון את המקראות. הרב משה קבלן שליט"א, ר"מ בנחלים - שלימד אותנו בכל שבוע כיצד לגשת לפרשיות השבוע, ולראות את מדרשי חז"ל, המאירים אותם באור יקרות. הרב יגאל לרר שליט"א, אב"ד בפ"ת ור"מ בישיבה - שמלמדני כבר משחר נעורי, עת למדתי בישיבת נחלים, ובהמשך בישיבת מרכז הרב. בכל השיעורים על פרשיות התורה, הראה לנו הרב, כיצד יש לחבר קו לקו. עד כדי יצירת מראה שלם, של פרשה בתורה. הרב פנחס מונדשיין שליט"א, דיין בנתניה והרב שהכניס אותי לעולם הלימוד בישיבה, בשיעור א' - שלימדנו והראה לנו, כיצד כל דבר בתורה יש לו שורש, וממנו נמשך כל המסתעף עד לפרטי הפרטים. ובשיעור ב' זכיתי לינוק מאור תורתו של הרב איתמר אורבך שליט"א, רב הישוב חשמונאים ור"מ בישיבה -

ז שהדריך אותנו ללמוד כל דבר כאילו איננו מכירים פסוקים אלו, ומתוך כך לראות את הפשט הטמון בהם, בדרך ישרה ונכונה. והרב יהושע מגנס שליט"א, ר"מ בישיבה - שמדריך אותנו כל השנים, ללמוד ולהתבונן בכל מקור בתורה. עד להבנתו, כפי מה שבאים חז"ל ללמד אותנו. וביחד עם זה, אף מלווה אותנו בעצה ותושייה, בכל עניין ודבר. ומו"ר הרב מנחם בורשטין שליט"א, ראש מכון פוע"ה ור"מ בישיבה - שזיכני הקב"ה מזה כעשרים שנה ללוות אותו ולשמשו בכל עת ומקום. ורבים הם הדברים שהרב מלמד אותי, כיצד לא להתייחס לשום דבר בתורה כמובן מאליו, אלא לחקור כל דבר ועניין בתורה, כפי שהיה בזמן הדברים עצמם. אם זה בהבנת 'נס השלו', ענייני מגילת אסתר, או סממני הקטורת והתכלת. בכל סוגיה ולימוד, הרב מראה לנו פנים חדשות של הבנת עומק הפשט. יחד עם חיבור דברי חז"ל, המרוממים את האדם, להסתכל על כל חלק בתורה - בגובה השמים. וביחד עם רבני הישיבה כולם, זכיתי במהלך השנים ללמוד מרבני השכונה כאן בירושלים, קריית משה - גבעת שאול. הרב משה קנטמן זצ"ל שהדריך ונתן עצה נכונה על כל פרט ועניין, וביחד עם זה לימד אותי כיצד להרחיב את ידיעותיי לעוד חלקים בתורה. ויבלח"א - הרב חיים גזית שליט"א, הרב אברהם רבלין שליט"א אותו זכיתי לשמוע כבר לפני כעשרים שנה, וללמוד במהלך השנים כיצד לראות כל מדרש כפי מה שכיוונו חז"ל בו. הרב הושע רבינוביץ שליט"א, הרב אהרון נשר שליט"א. הרב עמיחי בן יעקב שליט"א שבכל עת וזמן אני לומד מהרב כיצד להתייחס נכון, וכיצד יש ללמוד בדרך ישרה ובדרך ארץ הקדמה לתורה. והרב אף העניק מעינו הטובה, בהוספת הגהות והערות, לספר זה. הרב יגאל שפרן שליט"א, הרב שמואל שפירא שליט"א שמדריך ומלמד בכל עת כיצד ללמוד אל נכון את פרשיות השבוע, ובמיוחד לאורו של ה'אור שמח'. והרב בן ציון שפירא שליט"א, שבכל שבוע עובר על הדברים, ומעיר הערות והארות כיד ה' הטובה עליו. ומחבריי יותר מכולם, איתם עסקנו ברבות מהסוגיות שנכתבו בספר זה, והם העירו והאירו את הדברים. הרב חגי קורן, הרב ניר חבושה והרב אבישי גרוסר - ובכך זכינו להשלים בע"ה את הפרשיות יחד עם הציבור. יתברכו כולם ממקור הברכות.

ביד איתמר- על התורה ח כל מה שלמדתי והבנתי בתורה, בא מכוחה של אשתי היקרה נורית שתחי', המגדלת את ילדינו ומדריכה בדרך ישרה וטובה כל אחד ואחת מהילדים, כפי הנצרך לו. ומכוח העצה והבינה היתרה שנתנה בה, זכיתי לעמוד על הרבה פנים בתורה, שהוארו באור יקרות. ולהוריי היקרים ר' מרדכי ורות הרשקו היו' - המלווים אותנו ותומכים בנו בכל השנים, וכן לימדו אותנו כיצד להתבונן בכל מקרה ועניין וללמוד אותו כפי דרכה של תורת אמת. והורי אשתי היקרים ר' יצחק וחדווה גמינדר היו' - שמעניקים לנו ומראים לנו פנים חדשות, להבין ולדרוש בתורה תוך התבוננות בדברי חז"ל, יחד עם העזרה והתמיכה בכל התחומים. ולשאר בני המשפחה כולם, ובתוכם אחי וראש ר' משה הרשקו היו' - שמלווה ומדריך אותי במהלך השנים, ואף הגיהה חלק מהמאמרים הנמצאים בספר זה. רבים מהרעיונות נלמדו תחילה עמו, ולאחר מכן קיבלו את תצורתם בספר. גיסיי היקרים - ר' אברהם משניות ור' אלישיב רבהון היו' - שרבות למדתי מהם כיצד לגלות פנים נוספים בפשטי המקרא, דקדוקי הפסוקים ולימוד דברי חז"ל בהם. כאן גם ראיתי להזכיר את סבי מורי ר' יוסף צבי הרשקו זצ"ל, שינקתי ממנו את היכולת לראות גם את המובן מאליו, וממלא לגשת לכל פסוק ולימוד מתוך הבנה זו. סבי מורי ר' חיים יהודה ברגר ז"ל, שנפטר לפני כשלושים וחמש שנה, והשאיר לנו בכתובים קצת מחידושיו על פרשיות התורה. וכן את סבתותי מרים הרשקו ורחל ברגר ע"ה, שלימדו וחינכו אותי לראות כל דבר באור ראוי ונכון. והשמן שהן סכו על ראשי - עמד לי בימי נעוריי ובחרותי. ולבסוף - אשא תפילה לבורא כל העולמים, שלא תצא תקלה תחת ידי, תרבה הדעת בישראל, ואזכה שספר זה יעלה על שולחן מלכים של כל בני ישראל, ומתוך השלמת לימוד הפרשיות עם הציבור נזכה כולנו לאורך ימים ושנות חיים, יחד עם משיח צדקנו הבא לגואלנו, בהקמת בית ה' בהר מרום הרים.

ט דברי פתיחה מאז הוכן ספר זה להדפסה ועד להוצאתו לאור, עברו עלינו כמה וכמה אירועים ועניינים – בכלל ובפרט. החל מימי הקורונה והסגרים, דרך שינוי דרכי עולם שהיו עד כה, ועד ללידת ביתנו עדן נ"י בי"ב בטבת תשפ"א. ולהבדיל בין החיים – הסתלקותה בטרם עת של אמי מורתי רות ב"ר חיים יהודה ע"ה, ביום ג' בשבט תשפ"ב. את גליונות ספר זה הדפסתי בחנוכה תשפ"ב, ואף הראתי אותו לאמי ע"ה כשהיא כבר חלושה מאוד ממחלתה. אמא שמחה מאוד על כך, ובקשה שאשאיר אצלה את הספר כדי שתעיין בו. אך לצערנו אמא נפטרה כשלושים יום אח"כ, ולא נותר לי אלא להגיש כעת בפניה את הספר הזה, שהוספתי בו גם את המאמרים של השנה האחרונה, שנכתבו כולם – לעילוי נשמתה הטהורה. כאשר נולדה בתנו עדן נ"י, היה זה בתחילתו של גל קורונה קשה. וכשהלכנו ללדת בהדסה עין כרם, לקחתי עמי את ספר התהלים אותו ירשתי מסבי מורי יוסף צבי ב"ר מרדכי זצ"ל. ספר תהלים זה ניתן לסבא ז"ל בערב שבועות כשנתיים לפני פטירתו, ואף רשמנו הקדשה לכבודו בראש הספר. לאחר שסבי מורי נפטר לבית עולמו, ביום ג' באדר ב' תשע"ו, לקחנו אלינו את ספר התהלים הזה וראינו כמה דמעות, עמל ותפילה הושקעו בו בזמן כ"כ קצר. דפיו צהובים מרוב שימוש שחלקם אף התמלא בחורים קטנים, והמראה הוא כשל ספר רב שנים בא בימים. סבא ז"ל אמר לי כמה חודשים לפני פטירתו, שהוא קורא את ספר התהלים פעמיים שלוש בכל יום, וזה מעשיו בכל יום. ומני אז לכל עת הצריכה תפילה וישועה, כבימי ראש השנה, לידות ולהבדיל בקשת רפואה – לקחתי עמי את ספר התהלים הזה. כדי שיצטרפו תפילותיו של סבי ז"ל יחד עם התפילות הנצרכות היום. וכך לקחתי עמי את ספר התהלים לקראת לידת בתנו. אך למרות שקראתי פעם ושתיים את ספר התהלים, טרם הבשילה הלידה לכדי יציאת הוולד. ורק לאחר הפעם השלישית – יצאה בתנו לאוויר העולם בשעה טובה. ולאחר שהחזקתי אותה על ידי, נפרצו הסכרים ודמעות רבות שטפו את פניי. לא הצלחתי להסביר או להבין על מה זה ולמה זה. אך 'איהו לא חזי מזלייהו חזי' – היו הדברים כצעקה לפני גזר דין, על מה שראינו רק שנה אח"כ. בחודש אלול של אותה השנה, נודע לאמא דבר מחלתה ממנה היא הסתלקה, ואנו התפללנו ופעלנו לרפואתה בכל אשר היה בידינו. אך ביום א' בשבט תשפ"ב

ביד איתמר- על התורה י התקשר אבי מורי ר' מרדכי שיבלח"א ואמר לנו שהחלה קריסת מערכות, ועלינו לבוא להיות עם אמא ע"ה ברגעים אלו. וכך יצאנו אחי משה נ"י ואנכי ל'שיבא' בתל השומר, כשלקחתי עמי את ספר התהלים של סבא. ובמשך שלושה ימים ישבנו ליד אמא ע"ה, כשבאו בני המשפחה להפרד ממנה בימיה האחרונים. ובימים ההם קראתי את ספר התהלים חמש פעמים, עד שאמא אמרה לי בדרך שאלה – סיימת?! סיימת?! ואו אז החל תהליך יציאת נשמתה בטהרה, שהסתיימה בקריאת 'ה' אחד'. בכל השנים למדנו מאמא ע"ה איך ראוי ונכון לגשת לתפילה, וביחד עם זאת היא הדגישה בפניי את החשיבות לדעת ללמוד תורה גם בבית עצמו. ובימי הקורונה עת ישבו כולם בבתים, ראיתי עד כמה צדקה אמא ע"ה וכיצד מאירים הדברים גם בזמנים הקשים. ומתוך עמל גדול של כאב, כתבתי בכל שבוע מאמר לע"נ שהצטרף לשאר מאמרי ספר זה. וכעת מגיש אני לפני אמא היקרה את הספר 'ביד איתמר – על התורה', שיעלה וימליץ טוב בעד נשמתה. ויושיבה אצל נשמות הצדיקים והצדקניות, עד לתחיית כל מתי ישראל ברחמים. ואברך את אבי מורי ר' מרדכי הי"ו אשר מסייע ועוזר בידי, בתמיכה ועידוד להוציא לאור את דברי התורה האלו. שיזכה לשלווה, נחת, בריאות וכל טוב – בכל אשר יעשה. ומתוך ריבוי התורה והדעת בישראל, תבוא גאולה בהשלמת פדות נפשנו ותחיית עמנו בארצו. הרופא לשבורי לב ישלח רפואה לעמו, בשיבת מלכותו עלינו במהרה. כה דברי לפני ה', י"ט בכסליו תשפ"ג

מכתבי ברכה

יג

על התורה ביד איתמר- יד

טו

ביד איתמר- על התורה טז מכתב ברכה הרב יהושע מגנס שליט"א ר"מ בישיבת מרכז הרב בע"ה מרחשון תשפא מכתב ברכה ראיתי את אשר הגה ידידי הרב איתמר הרשקו שליט"א, מגידולי ישיבתנו הק', המסור לבניינה ללא ליאות, לאסוף את המאמרים שפרסם על פרשיות השבוע ולהוציאם כספר. אין ספק שיש בכך ברכה גדולה משום הגישה המיוחדת של הרב הרשקו שליט"א בדבריו. במאמרים הוא עומד על הקשר הפנימי שבין נושאים שונים המופיעים בפרשה, ומקרבם זה לזה, עד שנעשו כמשלימים זה את זה. באופן זה, הרב הרשקו גם מתייחס לפרטים קטנים, ובמיוחד להערות של חז"ל, מאיר אותם באור חדש ומצרפם לבנין גדול ואיתן. אין לי ספק שהרב הרשקו עדיין לא סיים את מלאכתו, ועוד נכון להוציא חידושים נוספים רבים מתחת ידיו. ומקרב לב אני מברך אותו שיפוצו מעיינותיו חוצה, ויגדיל תורה ויאדירה בעם ישראל. הכותב וחותם לכבודה של תורה יהושע מגנס ר"מ בישיבת מרכז הרב עיה"ק ירושלים

יז יום חמישי כ"ה בחשוון תשפ"א הרב מנחם בורשטין – ראש המכון [email protected] למכובדי היקר הרב איתמר הרשקו - שליט"א רוב ברכה ושלום שמחתי מאוד לראות, את ספרך 'ביד איתמר-על התורה'. ובו ישנם מאמרים ופירושים על סדר פרשיות התורה הכתובים בשפה ברורה ונעימה. כתיבת פירוש על התורה, היא מלאכה שלא נמסרה לכל אדם. וביחד עם זאת, כל אחד מישראל יש לו את האות המיוחדת לו בתורה. ומשכך התורה שייכת בעומקה, לכל איש מישראל. בספרך זה, הראית יותר מכל כיצד התורה נמשלה ללחם - בהלחמת דברי חז"ל והראשונים יחד עם פשטי הפסוקים. ובכך פנים חדשות באו לעולם, בהארת הדברים באור חדש. ובמיוחד ראויים הדברים האלו, בדורנו - דור הגאולה. אחרי שחז"ל והראשונים כבר עמלו והכינו לפנינו את הדרך כיצד לגשת ללימוד התורה, עלינו להשתמש באותם הכלים כדי לראות דרכם את האור שבתורה. הראי''ה קוק זצ"ל באורות התשובה אומר, שלא ניתן לחדש חידושים בתורה, בדור שכזה. למי שלא רואה את אור ה', הזורח עלינו בימים אלו, ימי שיבת ציון. ובכל מאמר ועניין בספרך זה, הבאת את הדברים והצגתם. כפי האור החדש, שמואר בדורנו. וכאשר מחברים את הדברים קו לקו - התורה אזי מתגלית, כתמימה, המשיבה נפש. בכל שבת במהלך השנים, שמעתי ממך מקצת מהרעיונות שנכתבו בספר זה, ובמיוחד לאחר תפילת שחרית של שבת בישיבה. ושמתי ליבי לנקודת המבט, אותה ביטאת בסוגיות השונות, שבפרשיות השבוע ובענייני החגים, וראויים הדברים לעלות על הכתב. וכמו שעשית בספריך 'ביד איתמר' - על הגדה של פסח, מגילת אסתר והימים הנוראים. אברך אותך, שתזכה שיפוצו מעיינותיך חוצה ויתקבל ספר זה, יחד עם שאר ספריך, ויעלה על שולחנם של מלכים - מאן מלכי רבנן. ונזכה כולנו לראות ולדעת את ה' ולגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן. בברכה רבה הרב מנחם בורשטין

על התורה ביד איתמר- יח

יט

ביד איתמר- על התורה כ ברכת אב אבי מורי ר' מרדכי הרשקו שליט"א בעל 'באר מרים' עלה"ת לבני ר' איתמר הרשקו נ"י, שמחתי לקבל ממך בכל שבוע ושבוע דפים על פרשת השבוע, הכתובים בנופת צופים. והקלים להבנה והנכנסים אל הלב. ומונחות לפני הקורא כשולחן ערוך מכל טוב. מובא במדרש רבה בבראשית מיד בהתחלה, בפרשה א' סימן א' - "כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה 'בראשית ברא אלוקים', ואין ראשית אלא תורה. היאך את אמרת )משלי ח( 'ה' קנני ראשית דרכו'". ובידוע שהתורה קדמה כאלפיים שנים לפני בריאת העולם. וכי למה הקב"ה צריך להביט בתורה ולברוא עולם, וכי יש שכחה לפניו ח"ו. אלא בא הכתוב ללמדנו שבכל פעם כשאדם פותח את החומש ומביט בו, הוא ימצא דברים נסתרים שלא ראה אותם בפעם שלפני כן. והוא אשר רש"י אומר על הפס' הראשון - "ומה טעם פתח בבראשית, משום )תהלים קיא( 'כח מעשיו הגיד לעמו וגו''. והוא אשר נאמר )תהלים כט, ד( 'קול ה' בכח, קול ה' בהדר'. ומה הרמז כאן במילה 'כח', לומר לך שאלו האותיות המרכיבות את המילים ואת המשפטים. עשרים ושתיים האותיות מאל"ף ועד לת"ו, וכן חמשת אותיות מ'נ'צ'פ'ך' והאות ש י"ן הנקרא גם כש י"ן. וכשתביט בפסוקים שבתורה ותהפוך בהם משמאל לימין ולהיפך, תמיד תגלה סודות החבויים. ולא פעם תשאל את עצמך איך לא ראו זאת אחרים לפניי. על כן, המשך בלימודך. על זאת נאמר בתנחומא בפרשת נח סימן ג' - "יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבחר בישראל משבעים אומות העולם. כמו שכתוב 'כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו' )דברים לב, ט(. ונתן לנו את התורה בכתב רשומו ברמז צפונות וסתומות, ופרשום בתורה שבעל פה, וגלה אותם לישראל. ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות, ותורה שבעל פה פרטות. ותורה שבעל פה הרבה, ותורה שבכתב מעט. ועל שבעל פה נאמר, 'ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים' )איוב יא(. המשך במפעלך וטול חלקך מהתורה, כי עץ חיים היא למחזיקים בה. באהבה רבה, אבא

כא ספר זה מוקדש לעילוי נשמתה של אמי מורתי רות בת חיים יהודה ברכת אם אמי מורתי מרת רות הרשקו ע"ה נלב"ע ג' בשבט תשפ"ב לאיתמר בני היקר, דברי התורה שלך על פרשת השבוע, מוסיפים דעת וחכמה ומביעים את הידע הרב שרכשת בישיבת 'מרכז הרב', בה הנך לומד שנים רבות. הנך מגלה ידע רב במפרשים, ומביע את הרעיונות התורניים בכל פרשה. אני מאחלת לך שתמשיך לכתוב ולהאדיר תורה, ותעלה מעלה במעלות התורה והיראה עד מאה ועשרים שנה. בהערכה ובהוקרה רבה, אמא

ביד איתמר- על התורה כב מכתב ברכה מורי חמי ר' יצחק גמינדר שליט"א בס"ד ר"ח כסלו תשפ"א לחתני היקר, הרב איתמר הרשקו שליט"א ספר זה הוא פרי מאמריך המרתקים על פרשת השבוע, המופיעים מדי שבת בשבתו מעל דפי 'בסוד שיח' אותו עורך בטוב טעם, ידידי ר' שאול שיף היו'. הדרשות הן על פרשת השבוע ונוגעות בדרך כלל, בנקודה אחת בכל פרשה. הן במישור הפרשני גרידא והן במישור הפנימי והרעיוני שלה. נקודה זו תמיד מאירה צד משמעותי בפרשה ושוזרת גם פרשנים ראשונים ואחרונים, הן בפשט והן בדרש. לא ניתן להכיל את הרעיונות המופיעים בדרשה ללא ההפניות וההערות המופיעות בשולי המאמר, המרחיבים את הרעיונות ומביאות סימוכין לכל רעיון. יהי רצון שהקב"ה יזכה אותך להמשיך את המפעל היפה שלך, ויחד עם נוות ביתך נורית תחי', תזכו לכוחות גוף ונפש להמשיך לגדל את צאצאיכם לתורה ולתעודה במאור פנים ובשמחה. יהי רצון שתזכה להגדיל תורה ולהאדירה. בברכת התורה ובהצלחה, יצחק גמינדר

כג

ביד איתמר- על התורה כד מכתב ברכה הרה"ר שאול יצחק שיף הי"ו עורך העלון 'בסוד שיח' בס"ד יום שני לפרשת ואברכך ואגדלה שמך תשפ"א לחמדת לבבי הרב איתמר הרשקו שליט"א ברכות עד בלי די. התרגשתי ממש לראות שאתה מכנס בספרך החדש "ביד איתמר" את דברי התורה על פרשיות השבוע פרי יצירתך התורנית, שראו אור ב"בסוד שיח" המגיח לעולם בכל יום שלישי בלילה ומופץ כמעט בכל קצווי תבל. שימחת רבים וטובים בכל שבתות השנה, שכן, אתה מאוד ייחודי בפרשנות הפסוקים שהתייחסת אליהם, ואני יודע בוודאות שגם בניו יורק הרחוקה יש מי שמדפיסם מדי שבוע ומפיצם בין מתפללי בית הכנסת שבו הוא מכהן כגבאי. וכבר נאמר מרבה תורה מרבה חיים, ויהי רצון שיפוצו מעינותיך כהנה וכהנה ותבורך יחד עם כל בני ביתך בכל מילי דמיטב. בהוקרה רבה, שאול יצחק שיף עורך "בסוד שיח"

הקדמה

כז הקדמה כשאנו באים לגשת ללימוד דברי התורה בפסוקים, לכאורה אין כאן מקום להתגדר. וכי מה אנו יכולים כבר לומר או להבין, שלא גילו ודיברו עליו במהלך כל הדורות. על כך כבר אמרו חז"ל, בירושלמי שקלים - "ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן, הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו - ואנו אין לנו פה לאכול". ומכיוון שכך, תפקידנו בלימוד התורה הוא לקחת את מה שכבר הוכן, ופשוט לפתוח פינו - 'הרחב פיך ואמלאהו'. דבר זה כבר נאמר לעם ישראל, בסוף שנת הארבעים לקבלת התורה. שכן משה מצווה אותם לקחת את ספר התורה, ולא להמיש אותו מנגדנו, תמיד. וכל דבר או עניין בתורה, שאין אנו מספיק מבינים או יודעים - אין זאת אלא לקוצר ראייתנו או לבנו שלא פתוח דיו, לשמוע את דברי ה'. ובדור שלנו, הדור האחרון, אין לנו אלא לקבץ את מה שכבר התחדש, נלמד ונאמר בדברי חז"ל, הראשונים והאחרונים. בספרנו זה, הובאו הדברים על יסוד דברי הראשונים, שמפיהם אנו חיים. בפשטי הפסוקים, מדרשי חז"ל, פירושי הראשונים על התורה ועד לשיחותיו של הגרי"ם חרל"פ על התורה, ושיחותיהם של רבותינו שליט"א. וכשילמד הלומד, יראה כיצד הובאו דברי חז"ל, העשירים במקום אחד, יחד עם מקורות מקבילים, עד כדי יצירת תורה שלמה הבאה להשיב נפש. השתדלתי לציין את המקורות מהם נלקחו הדברים, אך יתכן שישנם גם כאלו שלא צויינו במקום. במהלך השנים, נעזרתי רבות ברבותיי ובחבריי, וכך הגיעו הדברים לכלל גמר. וכמו שכבר גילו לנו חז"ל - לעולם ישלים אדם פרשיותיו, עם הציבור. שרק ע"י לימוד ואמירת הדברים, באזני רבים, ניתן להגיע לכלל השלמת פרשיה בתורה.

ביד איתמר- על התורה כח וכאן המקום להודות לאיש רב פעלים, שבזכותו הגעתי עד הלום בכתיבת ספר זה. הלא הוא ר' שאול שיף הי'ו, המזכה את הרבים בכל שבוע, מזה כמה עשורים. בתחילה במדור 'בסוד שיח' שהתפרסם בעיתון 'הצופה'. ומזה כעשור ויותר, בעלון הנפוץ בכל שבוע בדואר האלקטרוני, לעשרות אלפים - 'בסוד שיח'. ר' שאול היקר מתפלל בבית הכנסת שבו מתפלל גם מו"ח - בי"כ 'צור ישראל' שברעננה. ובמהלך השנים זכיתי לתת שם מידי פעם שיחות לפרשיות השבוע השונות. ולפני כשנתיים, עת הכנתי דרשה לשאת שם, היא בוטלה ברגע האחרון - מכיוון שבא לבית הכנסת רב אחר תושב רעננה, שכובד בדרשה. אך כיוון שכבר הדפסתי את הדרשה, מסרתי את הדפים גם לר' שאול. בעקבות כך, פנה אליי ר' שאול וביקש שאתחיל לכתוב בעלונו 'בסוד שיח'. ומאז פרשת 'פקודי' תשע"ט, אני שולח מאמרים לעלון זה. וכיום, ניתן לברך על המוגמר, כשכל פרשיות התורה נמצאות כאן בספר. ובזכות אותה דרשה שלא נאמרה, יוצא ספר זה לאור עולם. ובדרך זו, עלינו לראות כל לימוד ועניין בחיינו. יבורך ר' שאול בכל מילי דמיטב, וימשיך לזכות את הרבים בהפצת אור התורה לרבים. ספר זה נקרא בשם 'ביד איתמר' - כפי שפירש רש"י בפרשת פקודי, "הוא היה פקיד עליהם, למסור לכל בית אב עבודה שעליו". וכך גם עניין זה הספר, הבא למסור לכל אחד את דברי התורה כפי מה שנלמדו הדברים. ובבוא אדם ללמוד בספר זה, אתפלל לפני בורא עולם שלא תצא תקלה תחת ידי, ואזכה שיתקבל ספר זה בכל בית ישראל. וכשם שזכיתי לכך, כן אזכה להמשיך ללמוד וללמד, לשמור ולעשות - את כל דברי תורתנו הקדושה. מר-חשוון תשפ"א, איתמר הרשקו ירושלים

כט מה אמך לביאה דברי הספד לע"נ אמי מורתי רות בת חיים יהודה ע"ה נלב"ע ג' בשבט תשפ"ב אמא היקרה - מרת רות ב"ר חיים יהודה ע"ה, הכ"מ. נולדה בגבעתיים וחיה את שנות ילדותה, החל מגיל ארבע, בבני ברק ברחוב הרב קוק 18 .אמא למדה במוסדות הציונות הדתית, הייתה בבני עקיבא בשבט 'שחם' ולמדה ב'תיכון דתי - בני ברק'. לאחר מכן היא הלכה ללימודים גבוהים ב'מכללה לבנות – בית וגן' כשהיא עושה זאת כיחידה מכל בנות כיתתה. אמא רצתה בחור ישיבה, ולכן בחרה באבא שיבלח"א – כבוגר ישיבת ההסדר שבגולן. בשנות ילדותה ונערותה, היה אביה – סבא יהודה ברגר ז"ל, עובד כחצי שנה באמריקה ובחצי השנה השני הוא היה בבית. הסבתא פייגא )צפורה( דרומר ע"ה, אמו של סבא יהודה, התחתנה בשנית אחרי השואה ועברה לגור באמריקה עם בעלה השני. היא בקשה מסבא יהודה שיבוא אליה לשם, אך אשתו סבתא רחל ע"ה לא הסכימה לעזוב את הארץ. ולכן הם הגיעו לסיכום שהוא יעבוד מסיוון ועד אחרי החגים, במלון שנמצא ב'הרי ניו יורק' ובבעלות משפ' אופנהיימר. ואילו בשאר השנה הוא היה בבית. בזמנים בהם היה סבא יהודה בארץ, הוא לא היה מוטרד בענייני הפרנסה, ולכן ישב ולמד בבית. הוא היה קם לעיתים לפנות בוקר בשעה 00:2 ולומד בסלון הבית. אמא שראתה זאת, זכתה להכיר בערכו של 'כתר תורה'. ומתוקף היותה א 'בת תלמד חכם ', היא חשקה בבחור ישיבה להתחתן עמו. ההורים התחתנו בכ"ד בטבת תשל"ט, והקימו את ביתם תחילה בבני ברק לכמה חודשים, ולאחר מכן עברו לפתח תקווה. לאמא נולדו ששה ילדים – משה, מלכי, א אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים )שיר השירים רבה ה יא(: "אין גורנה של תורה אלא לילה, שנאמר )איכה ב יט( "קומי רוני בלילה"". וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר )תהלים מב ט( "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עמי תפלה לאל חיי" – רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, יג לא ישא אדם בת עמי הארץ... שאין אמן יודעת כתר התורה... ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם – רמב"ם הלכות איסורי ביאה כ, יב כך שעניינה של 'בת תלמיד חכם' – שאמן כן מכירה ב'כתר תורה'

ביד איתמר- על התורה ל איתמר, ציפי, דניאל ונתנאל. בשנים הראשונות גרנו ברחוב המגינים שבשכונת עין גנים, ולאחר שדניאל נולד, עברנו לשכונת הפועה"מ ברחוב תורה ועבודה. בימי חייה אמא היתה מורה ומחנכת בבית הספר 'ניר עציון', ב'ממ"ד אור תורה - תל מונד', ב'למרחב' ולבסוף שימשה כסייעת בצהרונים. אמא הקפידה לשלוח אותנו בכל השנים לחינוך תורני מוגבר, בתלמוד תורה 'שארית ישראל', מוסדות 'דרכי נועם', 'ישיבת שעלבים', 'אולפנת צפירה', ו'ישיבת נחלים'. ובשנות בגרותינו בישיבות – 'אור עציון', 'מרכז הרב', 'הכותל' ו'קרית שמונה'. ואף שעלה הדבר בממון רב, היא לא ויתרה על חינוכנו והיה הדבר בנפשה ממש. אמא הטמיעה בנו יסודות רבים בעבודת ה', והכל בצניעות ובלא הכרזות כל שהן. כך כדוגמא, את השיר המפורסם 'שאו מרום עיניכם' המושר בכל 'מסיבת סידור', אינני זוכר מהמסיבה שלי בכיתה א'. אך הוא נכנס לנשמתי כשאמא לקחה אותנו עמה ל'מסיבת הסידור' שעשתה לתלמידיה ב'ממ"ד תל מונד'. אמא אמרה לי פעמים רבות, שצריך לדעת ללמוד תורה גם בבית. שכן לא תמיד ניתן ללמוד בבית המדרש, וכמו שאכן ראינו בימי הקורונה, אז נסגרו כל בתי המדרש. אצל אמא ראינו כיצד היא מקיימת, הלכה למעשה, כיבוד הורים משולב – מכבדם בחייהם ומכבדם במותם. בכל השנים ראינו כיצד אמא מסרה את נפשה על שמירת זכרו של סבא יהודה ז"ל באזכרות שנערכו בבית העלמין סגולה, בכל שנה בתאריך ח' בשבט. ומיד לאחר שעלינו לקברו, הלכנו כולנו לומר פרק תהילים גם על קברה של אמו, הסבתא רבה פייגא דרומר ע"ה שיום פטירתה ב חל בט"ז בשבט . אמא דאגה בכל עת וזמן לדבר על סבא יהודה בשמחות השונות – בר מצווה, חתונה וכדומה. וכך גדלנו על סבא שלא זכינו להכירו כל כך בתור ילדים קטנים, אך הוא היה נוכח בחיינו בכל השנים. אמא גם הראתה לנו מהי מסירות להורים, כשכיבדתם בחייהם, כשהביאה את אמה - סבתא רחל ע"ה לגור בביתנו. ולאחר מכן כשהייתה ב'בית הדקל', אמא טיפלה בה בכל יום לאחר שסיימה ללמד בבית הספר 'נר עציון' הסמוך. אמא ב את עבודתי במזכירות 'ישיבת מרכז הרב' התחלתי לפני ארבע עשרה שנה – בט"ו בשבט תשס"ח, ובאחת השנים אמרתי לאמא שיתכן ובזכות מה שאמרנו תהילים על קברה של הסבתא, היא המליצה טוב על כך בסמוך ליום פטירתה

לא הייתה מארחת את סבתא רחל וכן את חמיה וחמותה – סבא יוסי ז"ל וסבתא מרים ע"ה, בשבתות ובחגים השונים. כשהייתי לקראת השמינית, שאפתי לעשות סיום ש"ס לע"נ סבא יהודה ז"ל, עד לסוף הלימודים. את הלימוד עשיתי עם הגמרות אותם קנה סבא יהודה לאבי מורי יבדלח"א, כמתנה מהחותן לחתן. כדי שתהיה לפחות פעם אחת בה ילמדו בכל הכרכים כולם – מרישא לגמירא. אך לא אמרתי דבר זה לאמי, משום שדימיתי לחשוב בטעות שיש בזה 'ענווה'. וכך בשנת 'השמינית' ישבתי ימים רבים בחדרי ולמדתי, ואמא לא הבינה מדוע אינני יוצא החוצה ומבלה קצת גם עם חברים, טיולים וכדומה. לאחר שעשיתי את סיום הש"ס במסיבת הסיום של 'ישיבת נחלים', שבנו הביתה. ובדרך אמא שאלה אותי – מה זה? וכך סיפרתי לה על הסיום שעשיתי, ואף הסברתי לה שזה מה שעשיתי בכל השנה הזו. כששמעה זאת, אמא אמרה לי משפט שזכיתי להבינו רק לאחר שנים רבות, ומאז השתדלתי גם ליישמו – 'למה לא אמרת לי זאת בזמן אמת, כל השנה שלי אתך הייתה נראית אחרת'. לימים הכתה בי התובנה שאמא החדירה לי במשפט זה – לומר לאמא מה אתה עושה– זו הענווה הכי גדולה, לא גאווה. שכל החיים שלך, ממנה הם. ודבר זה גדול יותר ממה שנאמר באשתו של רבי עקיבא – 'שלי ושלכן, שלה הוא'. שכן האשה היא המסייעת לבעלה, ואילו האמא היא הנותנת את החיים לבנה. כיוון שהייתי הראשון מבין האחים להתחתן, זכיתי ל'שיעורים' והנהגות רבות בכל הקשור ל'בניין הבית היהודי', מאמא. אך מעולם זה לא היה בדרך של 'מסירת שיעור', כי אם בדרך אגב בשיחות ודיבורים שונים. בשיחות השונות עם אמא, היא אמרה לי פעמים רבות – 'גם אני הייתי צעירה כשהתחתנו, גם לי נולד ילד מיד אחרי החתונה, וגם לי אמרו אבא ואמא שכדאי לעשות כך ולא אחרת. ולמרות שלפעמים עשיתי אחרת, תמיד ראיתי שאבא או אמא צדקו. עיתים ראיתי זאת מיד ועיתים הבנתי זאת רק לאחר זמן'. וכבר בחיי חיותה אמרתי לאמא לא מעט פעמים, שעשיתי כעצתה והדברים עלו יפה והצליחו. בקיץ האחרון ישבתי עם אמא על ההסטוריה המשפחתית של סבא יהודה ברגר ז"ל, ומצאנו בכתביו שהוא נולד כחיים יהודה מאיר, ושם משפחתם שונה לברגר לאחר שהם חששו מגירוש. ולכן המשפחה לקחה את השם של הסבתא – אימו של דוד מאיר, אביו של סבא יהודה. אמא שמחה על כך שהראתי לה זאת, יחד עם כרטיס הפליט של סבא יהודה, שנמצא בארכיון הנאצי שפורסם לאחרונה. אמא הודתה לי ואמרה – פתרת לי עכשיו תעלומה של עשרות שנים.

ביד איתמר- על התורה לב לפני כמה חודשים, סמוך לר"ח אלול תשפ"א התגלתה המחלה אצל אמא, כשגידול ממאיר נמצא בלבלב. אחי הבכור משה פעל רבות עם הרופאים השונים וזירז תהליכים רבים. וכל זאת בנסיון להתגבר על המחלה, ולהקל על אמא. במהלך חודש אלול אמרה אמא לאחי ולי – 'לא עשיתי רע לאף אחד, לא דיברתי ג רע על אף אחד ולא פגעתי באף אחד . אני קורבן על כולם, אני קורבן ציבור'. למחרת יום נישואיה הארבעים ושלוש, אושפזה אמא בביה"ח 'שיבא' עקב צהבת שהתפשטה בגופה. ובר"ח שבט החלו לקרוס מערכות גופה בזו אחר זו. אבא שיבלח"א קרא לנו לבוא ולהיפרד מאמא, טרם יהיה מאוחר מדי. וכך הגענו כל האחים והאחיות להיות עם אמא. בדרך מירושלים ל'שיבא' התחלתי לומר פרקי תהילים לרפואתה של אמא, כשם שעשתה אמא בכל השנים, בכל עת וזמן. לאמא היה כח גדול של תפילה. את הדלקת הנרות לפני שבת, היא נהגה כמנהג ירושלים בפתח תקווה – ארבעים דקות לפני השקיעה. ולאחר שהתפללה עלינו ליד הנרות, אמא הלכה לבית הכנסת. ופעמים רבות הגיעה אף לפני הגברים. כיוון שכך היה, אמא אף קבלה את המפתחות לעזרת נשים, כדי שתוכל להכניס את אימה - סבתא רחל, דרך הכניסה הנגישה. אמא ספרה לי שהיא היתה מראה לאורחות היכן ניתן לשבת. ולנשים המבוגרות, אמא היתה מראה היכן נמצא החזן - בחגים ובימים הנוראים. בשבת החתן שלי שהתקיימה בישיבת 'מרכז הרב', אמא הגיעה לבית המדרש לתפילה, ממלון 'ג'רוזלם גולד' הנמצא ליד התחנה המרכזית, שם היו סעודות השבת. את ה'באגלייטן' החלו החברים לעשות בשעה 15:7 ,אך אמא יצאה עם סבתא רחל כבר בעשרה לשבע, כך שהגיעה לבית המדרש עשר דקות לפני התפילה, עוד לפני התלמידים שהיו בישיבה. גם לאחר הלידה הראשונה שלנו, שהסתבכה והצריכה ניתוח חירום, היתה אמא הראשונה לפתוח ספר תהילים ולהתפלל, וכך התחלנו גם אנו לבקש רחמים. בכל הניתוחים או הטיפולים שעברו הקרובים, אמא דאגה לומר לכולם ואף קראה בעצמה פרקי תהילים לרפואה. אמא הייתה כאשה הקמחית, שמעולם לא ראו קורות ביתה את שערות ראשה, וכן ישנה תמיד רק עם כותונת. ואף בדכדוכה של נפש, אמא סידרה את כיסוי ראשה שלא יפול, עד שלא יכלה להזיז עוד את ידיה. ג מורה הנהיגה שלימד אותה אמר לנו בשבעה שאמא היתה אשה צדיקה. שבכל פעם בו השיחה הייתה עוברת לדברים הנשמעים כלשון הרע, היא הסיתה את הדיון למקום אחר, והכל בדרך מכובדת וצנועה

לג ביומיים שבין ר"ח שבט לג' בו, זכינו לבוא ולהפרד מאמא כל בני המשפחה, ואף בתי הבכורה אביה – שעשתה את אמא 'סבתא'– באה להפרד ממנה. בכל אותם הימים, לא פעלה אף אחת ממערכות דרכי העיכול בגופה של אמא, כשרק הלב, הנשימה והראש עובדים בצלילות מרשימה. כשהגענו ביום שני ר"ח שבט לאמא, המצב התייצב והמדדים חזרו למצב טוב יותר. הרופאה שטיפלה באמא אמרה לה שהיא תתן לה 'מנת דם' כדי לחזקה. באותה העת הייתי באמצע אמירת התהילים לרפואת אמי, והפסוק שאמרתי ד היה – 'ברזל באה נפשו .' ביום רביעי ג' בשבט תשפ"ב, נכנסה הרופאה לחדר ואמרה שאלו רגעיה האחרונים של אמא. התקבצנו כולנו, כל קרוביה שישבו עליה שבעה – בעלה, אחיה, בניה ובנותיה, יחד עם מניין גברים. אמרתי לאמא שאנו זוכרים כיצד היא התפללה אחרי הלידה שלנו, ואמא שמחה על כך שזכרנו לה זאת. והכרזתי בפניה – כולם נקבצו ובאו לך. לאחר שסיימתי חמישה ספרי תהילים במשך היומיים האלו, אחותי אמרה לאמא – תראי איך הבן שלך אומר בשם כולם חמישה ספרי תהילים לרפואתך, תשמחי בכך. ואז אמא אמרה לי – סיימת?! סיימת?! הבנתי זאת וסגרתי את התהילים. באותו הזמן הפסוק שאמרתי היה – 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא' שחז"ל דורשים על כך, זו אשה וזהו ה יום המיתה . קמנו כולנו לכבודה של אמא, ובקשתי ממנה שתאמר עמי את קריאת שמע. אמא רק הצליחה לעקם שפתיה בשלב הזה, ואנו ראינו כיצד נשימתה נחלשת והולכת, עד שהגיעה דכדוכה של נפש, וקראנו כולנו יחד 'שמע ישראל' ו'ה' הוא האלוקים'. וכששבנו בשנית לומר את 'שמע' - יצאה נשמתה של אמא ב'אחד'. אמא זכתה להוליד ששה ילדים בכרס אחד, כאימהותנו במצרים. ועליהן אמרו ו חז"ל – 'מה אמך לביאה '. גם אמא היתה לביאה בחייה ולביאה במותה. בחייה היא פעלה בשקט ובצניעות כדי לדאוג לבעלה ולילדיה, כשהיא יושבת בבטחה, כלביאה היושבת על טרפה, בלא מורא. ולביאה היתה אמא במותה, כשמערכות תהלים קה, יח ד ה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה... רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה – ברכות ח. ו כי חיות הנה בקיאות כמילדות, תרגום מילדות 'חייתא'. ורבותינו דרשו )שמות רבה(, הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות, 'גור אריה', 'זאב יטרף', 'בכור שורו', 'אילה שלוחה'. ומי שלא נכתב בו, הרי הכתוב כללן 'ויברך אותם', ועוד כתיב )יחזקאל יט ב( 'מה אמך לביא' – רש"י שמות א, יט

ביד איתמר- על התורה לד גופה אמנם קרסו, אך היא המשיכה להיות עימנו עוד יומיים שלמים בצלילות הדעת. הקב"ה ממלא את ימיהם ושנותיהם של צדיקים, וכך היו הוריה של אמא. אביה נולד בכ"ב בשבט ונפטר בח' בשבט, אמה נולדה בי"ט באדר ונפטרה בט"ז באדר. וגם אמא זכתה שבשבת זו הסמוכה לפטירתה, קראנו בפרשת השבוע המאירה על כל השבוע – 'בעשור לחודש הזה', שזהו יום הולדתה, י' בניסן. אמא נפטרה מתוך 'חולי מעיים' הניתן לצדיקים, וכך טהרתה הייתה שלימה לפני קבורתה. אמא זכתה שרבנים גדולים וחשובים היו עסוקים בסידור מקום קבורתה, עד כדי כך שאיש ה'חברא קדישא' ציין זאת בפנינו. ובשבת השבעה כשהתפללנו בבית הכנסת, ניגש החזן ר' יעקב וינטרופ והכריז על אזכרת נשמתה. כל הקהל עמד על רגליו, וכשהחל ר' יעקב לומר א-ל מלא רחמים, היה זה בהשתפכות הנפש ממש. הקהל שבבית הכנסת לא יכל לעצור את דמעותיו, והיו הדברים מעין קריאת 'שיר השירים' של ר' עקיבא בערב שבת. לפני כשנה אמרתי לאמא על הספר 'ביד איתמר – על התורה' שעתיד לצאת לאור, ועדכנתי אותה שביקשתי ברכות מהרבנים ומאבא. יומיים אח"כ אמא שלחה לי מכתב ברכה לספר, וכיום אני מבין עוד יותר כמה ראו עיניה לרחוק. וכה כתבה לי אמא ע"ה במכתב אותו השאירה לי כצוואה, עוד בחייה- לאיתמר בני היקר, דברי התורה שלך על פרשת השבוע, מוסיפים דעת וחכמה ומביעים את הידע הרב שרכשת בישיבת 'מרכז הרב', בה הנך לומד שנים רבות. הנך מגלה ידע רב במפרשים, ומביע את הרעיונות התורניים בכל פרשה. אני מאחלת לך שתמשיך לכתוב ולהאדיר תורה, ותעלה מעלה במעלות התורה והיראה עד מאה ועשרים שנה. בהערכה ובהוקרה רבה, אמא תהא נשמת אמי מורתי רות בת חיים יהודה ע"ה – הריני כפרת משכבה, צרורה בצרור החיים, ותמליץ טוב עלינו ועל כל ישראל.

לה תוכן העניינים בפתח השער עמ' ה מכתבי ברכה עמ' יג הקדמה מה אמך לביאה עמ' כז עמ' כט ספר בראשית פרשת בראשית וירא את האור יום הששי והעוף ירב בארץ רוח אלוקים האשה אשר נתתה עמ' ג עמ' ו עמ' י עמ' יג עמ' טז פרשת נח החיה אשר בתיבה זה ינחמנו שמה בבל קץ כל בשר פרפראות עמ' יט עמ' כב עמ' כה עמ' כח עמ' לא פרשת לך לך כיבוד אב ישמע אל ויענם בריתי תשמור שמע בקֹלה עין משפט עמ' לג עמ' לו עמ' מח עמ' נא עמ' נד פרשת וירא מצאתי דוד עבדי וירא את המקום בתֹם לבבי על פני סדום עמ' נז עמ' סא עמ' סד עמ' סז פרשת חיי שרה חסד של אמת שכר האדם עמ' עא עמ' עד

ביד איתמר- על התורה לו יפה שֹיחתן וינחם אחרי אמו פרפראות עמ' עז עמ' פ עמ' פג פרשת תולדות ברכת אברהם מאה שערים למה זה ריח בגדיו פרפראות עמ' פה עמ' פח עמ' צ עמ' צג עמ' צו פרשת ויצא יש שכר לפעולתך מלאכי האלוקים ואנכי לא ידעתי הבאר ההיא וישא את קולו עמ' צט עמ' קב עמ' קה עמ' קח עמ' קיא פרשת וישלח ותצא דינה פני אלוקים אלון בכות עמ' קטו עמ' קיח עמ' קכא פרשת וישב רוגזו של יוסף צדקה ממני אשר חלמת עמ' קכה עמ' קכח עמ' קל פרשת מקץ איש נבון וחכם פני הארץ ויוסף הוא השליט מרגלים אתם כל עמלי פרפראות עמ' קג עמ' קלג עמ' קמ עמ' קמג עמ' קמו עמ' קמט עמ' קנב פרשת ויגש עגלה ערופה לא אתם שלחתם אני יוסף נשאת ונתת באמונה עמ' קנה עמ' קנח עמ' קסא עמ' קסד פרשת ויחי בניי הם עמ' קסט

לז יעקב אבינו לא מת שכם אחד ידעתי בני ידעתי ג עמ' קע עמ' קעו עמ' קעט ספר שמות פרשת שמות דרך שלשת ימים גאולתן של ישראל מי שמך לאיש פרפראות עמ' קפה עמ' קפח עמ' קצד עמ' קצז פרשת וארא בדבר אשר זדו ושמי ה' לא נודעתי ויך הברד פרפראות עמ' קצט עמ' רב עמ' רה עמ' רח פרשת בא למען תספר החדש הזה לכם בני ישראל פרפראות עמ' רט עמ' ריד עמ' רטו עמ' ריט פרשת בשלח נסים לקראתו מסעי ישראל הנהגת הטבע האלוקית לחם מן השמים פרפראות עמ' רכג עמ' רכה עמ' רל מ' רלג ע עמ' רלה פרשת יתרו ערוך כשולחן ה עושה חסד לאלפים קול שופר עמ' רלט עמ' רמב עמ' רמה פרשת משפטים אצילי בני ישראל כי הוא זה ים פלשתים עמ' רמז עמ' רנ עמ' רנג פרשת תרומה וזאת התרומה עצי שיטים עומדים ונועדתי לך שם עמ' רנז עמ' רסא עמ' רסו

ביד איתמר- על התורה לח פרשת תצוה וירב בנחל ואתה הקרב ונקדש בכבודי עמ' רסט עמ' רעג עמ' רעו פרשת כי תשא ככלתו לדבר עמו רכוש גדול עשרת הרוגי מלכות ואתה קח לך פרפראות עמ' רעט עמ' רפב עמ' רפו עמ' רחצ עמ' שא פרשת ויקהל חכמי לב עושי המלאכה אשר נמצא איתו עמ' שג עמ' שז עמ' שי פרשת פקודי משכן איקרי מקדש פקודי המשכן עמ' שטו עמ' שיח

ביד איתמר- ספר בראשית ג ג ספר בראשית פרשת בראשית וירא את האור בתחילת תיאור הבריאה שבפרשתנו נאמר שהקב"ה ראה את האור כי טוב, וכדי שלא ישתמשו בו הרשעים הוא גנז את האור בתורה והשאירו לצדיקים א בלבד . האור הראשון שימש רק כמה ימים, ואילו מאז ועד ימינו אנו נאלצים לראות כשמסך מפריד בין האור לביננו. ביום הראשון לבריאה היה הכול כבר מוכן במחשבתו של הקב"ה וכמו שפרש"י ב ויהי מאורות - שהכול נברא ביום הראשון, אך כל דבר חיכה ליומו על מנת לצאת אל הפועל. הנה כי כן, הבריאה כולה הייתה ביום השישי ממש, ומכיוון שמחשבתו של הקב"ה מעשה - כל שאר ימי הבריאה היו רק המחשבה הראשונית של הקב"ה שיצאה לפועל בסוף ששת הימים. ביום השישי, לאחר שנברא האדם, הוא התפלל על הגשם על מנת שיצמיח את העצים ורק אז הם יצאו מן הארץ. בדבר זה היה האדם הראשון שותף עם הקב"ה, שבכוח תפילתו הביא להצמחת העצים וכן קרא את שמות החיות ובזה קבע את תפקידן. האדם הראשון יכל לעשות כך רק משום שהוא היה עדיין מואר באור הראשוני של הבריאה, כמו שכתוב בספרו של רבי מאיר - "ויעש להם כתנת אור ג וילבישם" . ומכיוון שזהו האור הראשוני, יכל האדם להיות שותף במעשה בראשית. אך לאחר שחטא, נסתלק ממנו האור ומאז ועד עתה טרם זכינו לאור באור ההוא. אמנם במהלך הדורות היו כאלו שיכלו להשתמש באותו האור ולהיות שותפים בו בבריאה חדשה בעם - בצלאל בן אורי שידע לצרף אותיות שנבראו בהן א אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה, ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא - רש"י בראשית א, ד ב מיום ראשון נבראו, וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו - שם, יד ג בראשית רבה פרשה כ', י"ב

ביד איתמר- על התורה ד ד וכן כדוגמתו - שלמה המלך שהקים את שמים וארץ ולכן הקים את המשכן, המקדש. בימי הבריאה התמעט האור ביום הרביעי כאשר אמר הקב"ה ללבנה 'לכי ומעטי ה את עצמך', לאחר שקטרגה ואמרה שאין שני מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד . באמירה זו הראתה הלבנה שחסר לה מן האור השלם הקיים, וזה מה שראה הקב"ה ביום הראשון - ישנם כאלו השייכים לאומה שנמשלה ללבנה, ואם הם יוארו באור הראשון הם עלולים לקלקל קלקול גדול עד שמי רום. לכן ביקש הקב"ה מהאור שיעומעם ולא יוכלו הרשעים להרוס כל כך. כנגדם השאיר הקב"ה את האור לאותם אלו שנגעה יראת ה' אל ליבם, וגנז להם בתורה את אותו האור הראשוני. בהפטרה הראשונה של פרשיות השנה, לאחר ימי החגים, מכריז הנביא ואומר - "מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד ה' ו ," וזאת משום שנגנז האור ולכן יש כאלו שלא רואים אף את הדברים הברורים ביותר. כדי להבין את העיוורון שיש לעבד ה', ניתן לראות כיצד למרות שהתפלל האדם הראשון על צמיחת העצים הוא לא ביקש שהם יוציאו 'עץ פרי' כפי ציווי ה', ולכן יצאו העצים כ'עושי פרי'. בזה היה שותף האדם בחטא האדמה, ולכן גם לקתה עמו, שהוא ממש ינק ממנה את אי היכולת לראות דברים נכוחה. גם לעבדי ה', שבכל דור הקב"ה מנסה ומסתיר מהם את האור עד שהם יתאמצו לגלותו בתורה. ובאם הם יזכו לכך נשוב ונבחין בין עובד ה' לאשר לא עבדו, בכך שהוא יזכה להיות מואר באור שבעת ימי בראשית. על דבר זה ביקש הקב"ה שנביא כפרה כביכול בכל ראש חודש - על מיעוט הלבנה. בידי האדם יש כדי להגיע עד גילוי האור השלם, וכמו שאומר הנביא בהפטרה לפרשת כי תבוא - "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם... לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף עוד כי ה' ז אלוקיך יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך ." הנהגתו של משה הייתה כ'אור החמה', ואילו הנהגתו של יהושע הייתה כ'פני לבנה', משום שישנם סוגי הנהגות שונים בעם ישראל. יש כאלו המנהיגים את ד ברכות נה. ה חולין ס. ישעיהו מב, יט ו ז ישעיהו ס, יט - כ

ביד איתמר- ספר בראשית ה ה העם ומאירים על כל אחד, אך יש כאלו שאנו נדרשים לראות את גדלותם כשם שמחפשים אחר הלבנה בכל חודש. כשבאמת אין שום הבדל בינהם, שכן הן השמש והן הירח לא מתמעטים לעולם, ובכל שעה נתונה הם נשארים בדיוק כפי מה שהם. אנו הם אלו שרואים את הסתרתם ולכן נראה לנו שכביכול הלבנה מתמעטת והשמש שוקעת לעת ערב. ובדרך זו גנז הקב"ה את האור - לא הסתיר זאת אלא מאתנו, ובאם נזכה נסיר את המחיצה ונוכל ליאור באור החיים. וכאשר יתקיים - 'דיו לאבל שיעמוד באבלו' ויוסרו המסכים, נוכל לראות את האור האמיתי שנגנז, ולא נזדקק למשמשים כשמש וכירח כדי לראות את הבורא, אלא נחזה בו אנו עין בעין. ואו אז - 'אני ה' בעתה אחישנה', שבאותו הזמן שהוא בעתה הכול יוחש וימהר מכיוון ששוב לא נהיה כעיוורים או כחרשים ונוכל לראות את אור ה' הקיים מששת ימי בראשית. דבר זה יתקן את חטא הנחש הקדמוני שסיפר לשון הרע על קונו - "מעץ זה ח אכל וברא את העולם ", שכביכול גם לו התמעט אור חלילה, שכן העצים יצאו כ'עושי פרי' ולא כפי הרצון הראשון - 'עצי פרי'. הטעות של הנחש נבעה מכך שאין זה כדאי שישתמש באותו אור גדול, וזאת כדי שלא יחריב את העולם. רק כאשר עמדו ישראל בהר סיני וראו את האור הגדול פסקה אותה השפעה רעה, וניתן היה להתחיל לתקנה ע"י עיסוק בתורה. ובכל שנה ושנה בשבת בראשית אנו שבים ומתעלים להיות מוארים באור שבעת ימי בראשית, ובידינו הדבר להיות מאלו העובדים את ה' באמת ולקבל את האור מאת ה', ולא כפי מה שאנו מדמיינים וחושבים שהאור נגלה ונכסה. על זאת אנו מתפללים בכל חודש, ולולי שאנו זוכים רק לתפילה זו דיינו - יהי אור החמה כאור הלבנה ואור הלבנה כאור שבעת ימי בראשית. כן יזכנו הקב"ה להאיר עיננו וליבנו בתורה השלמה וימלוך ה' עלינו לעולם ועד. רש"י בראשית ג, ה ח

ביד איתמר- על התורה ו יום הששי מעמד הר סיני הינו מאורע המקושר עם תחילת הבריאה - 'מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם ט לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו' . וכך, שעד שלא קיבלו ישראל את התורה - העולם כולו היה תלוי ועומד, ולא רק זו אלא הארץ אף לא שקטה עד קבלת י התורה. ישנה דעה שהתורה ניתנה רק בשבעה בסיוון, ולכולי עלמא ביום יא במסכת שבת שבת ולא ביום שישי. אז מדוע נאמר 'יום הששי'? הסיבה שהתורה לא ניתנה אלא בשבת היא משום שביום הראשון לבוא ישראל למדבר סיני, לא הצטוו שום ציווי, ולכן גם התאריך של ו' סיוון הוזז ביום אחד. יב או שמשום שמשה הוסיף יום אחד מדעתו - גם זמן מתן תורה התעכב ביום . למרות זאת, צריך להבין מדוע הארץ שקטה כבר ביום השישי, אף שלכאורה אין על מה ולמה, שכן עדיין נתקבלה תורה בישראל. על מנת לענות על שאלה זו, יש להתבונן במה שאירע בכל יום מששת ימי בראשית, ושגרם לכך שהארץ והשמים יראו ולבסוף שקטו. כבר ביום הראשון, מיד אחרי שנברא האור, רואה הקב"ה שהוא ייגנז כיוון שעתידים להיות רשעים בעולם. ביום השני הפריד הקב"ה מים עליונים ותחתונים והחל בבריאת השמים, אך לא יג סיים את המלאכה הזו עד ליום השלישי בו החלה בריאת הארץ ואף הסתיימה . ביום זה מגיע החטא הראשון בבריאה, כאשר האדמה הוציאה 'עץ עושה פרי' במקום 'עץ פרי', למרות שלאדמה אין בחירה חופשית. אך מכיוון שהיה אדם , הן בחלק ישראל שבו והן בחלק האומות - מי יד הראשון עדיין בתוך האדמה שחטא באותו הזמן באדמה היו אלו האומות שהוציאו 'עץ עושה פרי' במקום 'עץ פרי' טו . ט ע"ז ג. י ואמר חזקיה מאי דכתיב )תהילים עו( משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה. אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה. שבת פח יא תוס' שם יב רש"י בראשית א ה -ו יג שכל הבריאה הייתה כבר ביום א' אלא שיצאה אל הפועל בכל יום כפי מה שנגזר עליה - רש"י שם יד עפ"י דברי הגרי"ם חרל"פ טו

ביד איתמר- ספר בראשית ז ז יחד עם החטא הראשון היה חידוש גדול בעולם, בו מתקיים רצון הבורא אף בלא ציווי מפורש - כשהדשאים יצאו למיניהם למרות שלא הצטוו לעשות כן, אלא טז הם נשאו ק"ו בעצמם שכך ראוי . יז החלק בבריאה שעשה זאת הוא חלק ישראל שהיה באדמה . ביום זה נגמרה גם מלאכת השמים וגם מלאכת הארץ, ולכן הן השמים והן הארץ נחרדו ויראו לראות, באותו יום בו הם נגמרו, שישנו קלקול גדול כל כך בארץ המסוגל לשנות את הבריאה הגשמית כעץ עושה פרי. אך מאידך הם גם ראו שיש מי שיכול לתקן, כדשאים. ביום רביעי מיעט הקב"ה את הלבנה, כשראה שישנם רשעים ולא כדאי שישתמשו באור שבעת ימי בראשיתיח. מכיוון שהם היו מסוגלים להשתמש באור הראשון על מנת לשנות את המציאות לרעה, כמו שעשו ה'עצים עושי פרי' ביום השלישי. ביום החמישי נבראו התנינים הגדולים והרג הקב"ה את לוויתן הנקבה בהשאירו את הזכר לבדו. ביום השישי נברא אדם הראשון. כשהופרדו ממנו האומות, נשאר חלקו אך נמסר אח"כ יט ש ישראל. ביום זה מסר הקב"ה לאדם הראשון את סוד העיבור לשת, לנח ועד למשה. אך באותו היום גם חטא אדם הראשון וגורש מגן עדן. על סוף אותו היום נאמר "יום הששי" - שהוא תנאי לבריאה שיקבלו ישראל את התורה. וכשראו השמים והארץ כעת, כשאדם הראשון כבר הופרד מהאומות וקיבל את סוד העיבור, שבוודאי ע"י כך יוכל לפעול לתיקון העולם. אך כשחטא - יראו, שמא חלילה אין תיקון לעולם. מהו אותו סוד העיבור שהינו מצווה מיוחדת משאר המצוות? כ את העיבור ניתן לקבוע אף במזיד, שלא בזמנו ויחשב הדבר, בניגוד לשאר מצוות התורה עליהן נאמר - 'אי עביד לא מהני'. וגם אם ישנו את החודש בכוונת זדון, התאריך שּונה. למרות שבשאר המצוות מביאים על ביטול מצווה בכוונה פר העלם דבר, ואין ביטולן מועיל. ומה עצים שניכרים ביניהם הצטוו לצאת למינן, אנו לא כ"ש - רש"י ועיקר שפתי חכמים טז יז אמר הקב"ה לישראל אני חושק בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם - ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רלט ובשלושת הימים הראשונים שימשו האור והחושך בין ביום ובין בלילה - רש"י בראשית א ד, יד יח תקופות ומחזורות ועבורים היו לפני הקב"ה, והיה מעבר את השנה ואח"כ מסרם לאדם הראשון בגן יט עדן, שנ' זה ספר תולדות אדם - פדר"א פרק ז כ אשר תקראו אתם )ויקרא כג, ב( אפילו מזידין - ר"ה כה.

ביד איתמר- על התורה ח ע"י מצוות העיבור, כא את הזמן בו יחול יום ראש השנה, אנו מכריעים כאן בארץ ובזה משפיעים על כל העולמות. הקב"ה מסר את עניין קביעת החודשים והשנים לבי"ד של מטה. עד כדי כך שקידוש החודש יכול לשנות את הטבע ממש, יחד עם הדינים המסתעפים מזה, כילדה בת שלוש שאין בתוליה חוזרים אך אם יעברו את החודש - היא חוזרת . וכן לעניין זמני וסתות הנשים כב לגיל של פחות מבת שלוש כג . את היסוד והסוד הזה נתן הקב"ה לאדם הראשון, שמסר זאת לשת, ועד ליוסף ומשה, שכן רק ישראל מסוגלים לפעול כך בארץ. ביום שישי בשבוע שהיה בה' או ו' בסיוון, הייתה אמורה התורה להינתן. ומכיוון שהוסיפו ישראל יום אחד בכוחו של לימוד תושבע"פכד, הסכים עימנו הקב"ה ועיכב את מתן תורה ביום נוסף. כשראו זאת השמים והארץ, שהיו מוצעים כולם , נרגעו ושקטו. שהנה יש אומה הפועלת ומתקנת ואף מסוגלת כה על הר סיני לשנות את המציאות בארץ ובשמים כו . ביום שישי אמרו ישראל 'נעשה ונשמע', שכן הם עשו ע"י כח הלימוד בזה שהוסיפו עוד יום אחד, ולמחרת בשבת הם קיימו את ה'נשמע' בשמיעת עשרת הדיברות. מה שהשקיט את הארץ והשמים היה כשראו את העשייה שביום ו', בלא צורך לחכות גם לשמיעת עשרת הדיברות. כיוון שראו כולם כיצד ישראל פועלים כמו בימי ראשית הבריאה, והם עושים אף מה שלא הצטוו, אלא רק מכוח מה שהבינו שזהו רצון ה', ודבר זה מביא קיום לעולם. כעת יש מי שמתקן את כל העולמות ויש לו גם את הכלי לכך - התורה. תני ר' אושעיא גזרו בית דין למטה היום ראש השנה, אומר הקב"ה למלאכי השרת העמידו בימה כא ויעמדו סנגוריא ויעמדו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה, נשתהו העדים מלבא שנמלכו בית דין לעברה, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה העבירו סניגוריא ויעברו סקיפטורין שגזרו בית דין למטה ואמרו למחר יהיה ראש השנה, מאי טעמא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים אימתי ראש השנה והוא אומר ולי אתם שואלים. אני ואתם נשאל לבית דין של מטה, שנאמר בכל קראנו אליו - ילקוט שמעוני תהלים רמז תתלא ירושלמי סנהדרין, פ"א ה"ב כב תורה תמימה הערות ויקרא פרק כג הערה כ, וכן הביאו הגרי"ם חרל"פ במספר מקומות כג מה יום שני לילו עמו אף יום ראשון לילו עמו - שבת פז. כד מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה וירד כסא הכבוד כה עליהם - רש"י שמות יט, כ ולבסוף, כשקבלוה בנעשה ונשמע שקטה - רש"י ע"ז ג. כו

ביד איתמר- ספר בראשית ט ט , וצריך להתכונן עם הלילה כז לכן אף שטרם ניתנה התורה בגלל חלישות הדרך כיוון שיום זה הוכן למתן תורה אף על פי שהיא לא ניתנה - שקטה הארץ מכך שהסכימה השכינה לישראל ודחתה את זמן מתן תורה. לאחר עדות זו, הקב"ה אומר לאומות שהשמים והארץ הם אלו שיעידו על קיום התורה בישראל, שכן הם אלו שראו הן את חטא האומות והן את תיקון ישראל כבר ביום השלישי בו נבראו שמים וארץ. מכם ובכם יבואו ויעידו ששורש הכל נמצא ביום זה של מתן תורה. וישראל שזכו וקיימו את התורה יקבלו שכר, אך האומות לא. , כהתחלה לכל ההכנה של כח עם ישראל הגיע לרגלי הר סיני בראש חודש סיוון המעמד הגדול בנתינת התורה. כל זאת מכוח סוד העיבור ויכולתם לשלוט במציאות ולהפכה לטובה יותר, כשהגיעו ישראל עד לדרגת 'נעשה ונשמע' השייכת למלאכים. מעין זה כתב הרב חרל"פ בשיחותיו - "לבד חג השבועות שהוא בתחילת החודש לפני מלאת הלבנה, שחג זה ניתנה בו התורה לישראל שעל ידו תוחזר עטרה ". כט ליושנה ויתוקן פגם הלבנה ויהי אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעת ימי בראשית, בקבלת התורה בשמחה ביום מתן תורה. בשבת כ"ט באייר הייתה מלחמת עמלק ולמחרת ביום ראשון א' בסיוון באו ישראל למדבר סיני. מכיוון כז שהם התאחדו במלחמה לא היה צורך לצוות אותם בשום מצווה מיוחדת שכן הם השיגו בעצמם את המעלה העליונה - 'אחדות ישראל'. דבר זה נחשב כשינוי מהדרך בה ישראל חנו בכל המסעות - בתרעומת, וזו הכוונה ל'חולשא דאורחא' שבת פו: כח הגרי"ם חרל"פ 'מי מרום' שיחות לספר בראשית עמ' ט כט

ביד איתמר- על התורה י והעוף ירב בארץ במשך ששת ימי הבריאה ברך הקב"ה את ברואיו ופייס אותם, לאחר שנגלה לכל אחד מהם תפקידו בעולם. כך היה עם הלבנה לאחר מיעוטה, אז הרבה הקב"ה את צבאה בכוכבים על ל מנת לפייסה בדרך זו . כך היה גם עם האדם ואשתו, כשעשה להם הקב"ה כתנות עור והלבישם לאחר שהענישם בזעת אפים וצער גידול הילדים. וכשנענש קין ונגזרה עליו הגלות, נתן לו הקב"ה אות על מנת לשמור עליו לא מהחיות . וקבעו בזה לב אך מיוחדים הם העופות והדגים שזכו לברכה מיוחדת ביום בריאתם ברכה לדורות עולם. לאחר שהם נבראו מברך אותם הקב"ה שיפרו וירבו במים ובארץ, וכל זאת לג משום שהם ניצודים ונאכלים ע"י האדם והחיה ולכן הוסיף להם ברכה . יחד עם הברכה, הדריך אותם הקב"ה שכל אחד לא יסתפק בהולדת צאצא אחד , וכך הדגים ימלאו את המים והעוף ירב בארץ. לד כי אם ירבה גבולו בארץ כל זאת בא להם מכיוון שתכלית הבריאה היא עבור האדם, שמגיע לסעודה מוכנה ביום השישי. מכל המאכלים שיש, מתייחדים הם הדגים והעופות בכך שבכל יום נוצרים ונולדים דגים ועופות והם זמינים למאכל בכל מקום על פני האדמה. ובזה הם שונים מהמאכלים האחרים המצריכים את האדם לעמול בהם תחילה, כלחם והפירות, או להמתין עד שיוכשרו לאכילה כבהמה והחיה. ל וְ אֵ ת הַ ּכֹוכָבִ ים על ידי שמיעט את הלבנה )בראשית רבה מ"ו( הרבה צבאיה להפיס דעתה - רש"י בראשית א, טז וְ אֵ ת הַ ּכֹוכָבִ ים על ידי שמיעט את הלבנה )בראשית רבה מ"ו( הרבה צבאיה להפיס דעתה - רש"י בראשית א, טז היו שיירא מהם רק אביו ואמו ומהם לא היה ירא שיהרגוהו אלא אמר עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמ"ש ומוראכם וגו' ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני מיד וישם ה' לקין אות החזיר מוראו על הכל - רש"י שם ג, טו תני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים - כתובות ה. לב וַיְבָ רֶ ְך אֹתָ ם לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה - שם א, כב לג ּורְ בּו אם לא אמר אלא פְּ רּו היה אחד מוליד א' ולא יותר ובא ּורְּ בּו שאחד מוליד הרבה - שם לד