באר התורה רעיונות לפרשות השבוע חלק א' בראשית, שמות, ויקרא נכתב ע"י מרדכי הרשקו פתח תקווה תשפ"ג

3 | לק"י דברי ברכה זכה המחבר ובעיסוקו בתורה תדיר, והוא מצליח לדלות מבארה של התורה, רעיונות דרושיים מעניינים, והוא דורשם כמין "חומר", והוא קושרם לעניינים ואירועים אקטואליים. וכבר חיבר בעבר ספר "באר מרים" ועתה הוסיף לחבר ספר "באר התורה" ומתקיים בו, "כי מן הבארותהאלהישקוהעדרים". ה' יהא בעזרו, ויוסיף לעשות חיל בתורה, ובזכות כך ה' יגדור בעד פרצתו וייטיב אחריותו מראשיתו. בברכת התורה רצון ב"ריוסף ערוסי הלוי י"ג כסלו תשפ"ג 7.12.22 מכתבי ברכה 03-6358222 'פקס 03-5349510 ,03-5348820 'טל.קריתאונו54הנשיא' רח: רבנות הליכותעםישראל:ת"ד 911קרייתאונו.טל' 5351119-03 ,פקס' 5351119-1533 העפתי מבט במספר גליונותשל הספר "באר התורה" מאת הר"ר מרדכי הרשקו הי"ו. הרב רצון ערוסי רבהעירקריתאונו חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל יו"ר הליכות עם ישראל ונשיא מכון מש"ה

| 4 נח לנדסברג רב מושב צפריה ומועצה דתית שדות דן כסלו תשפ"ג לכבוד ידידי ר' מרדכי הרשקו הי"ו שלום וברכה קבלתי בשמחה מספר עמודים מספרך "באר התורה" המשך לספרך הקודם העוסק ברמזי דרשות חז"ל מתוך דיוק הכתוב. באתי בזה להוסיף על דברי הברכה שכתבתי כבר בספר הראשון, שתזכה להוסיף להביא אורה של תורה לבתי ישראל בכתב ובעל פה. כדברי המלך שלמה במשלי שְׁ תֵ ה מַ יִם מִ ּבוֹרֶ ָך וְׁ נֹ וזְׁלִים מִ ּתוְֹך ּבְׁ אֵ רֶ ָך. יָפּוצּו מַ עְׁ יְׁנוֹ תֶ יָך חּוצָ ה ּבָ רְׁ חֹבוֹת פַ לְׁגֵי מָ יִם. ומסביר המלבי"ם. היינו שיפוצו לימודיו לבניו ותלמידיו ואח"כ שיפוצו ָ ְׁ ֹ ֹ ַ ְׁ ֵ ָ ִ ּב ר ח בו ת פ ל ג י מ י ם שיש הבדל בין חוץ לרחוב, שהחוץ הוא אחורי הבתים ואין נמצאים שם רק בני הבית, והרחוב הוא המקום הרחב לפני הבתים ששם הוא רשות הרבים, שאחר כך כל ישראל ישאבו וישתו מי חכמתו, ויהיו פלגי מים המתפשטים לכל עברים, כמ"ש שנעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. יהי רצון שצאצאיך ימשיכו בדרכך, גם הם יפיצו מעיינותיהם התורניים ברבים. חילך לאורייתא נח לנדסברג רב מושב צפריה ומועצה דתית שדות דן

5 |

| 6 לידידי ושכני ר' מרדכי הרשקו הי"ו לקראת הוצאת סיפרי החידושים על פרשיות השבוע, ספרים מלאים בחידושים מאירי עיניים, נזכר אני באמירה ממסכת סופרים בעניין תרגום השבעים "והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל" )מסכת סופרים א, ז(. נשאלת השאלה מדוע? והתשובה היא כי בתורה ישנן סודות, צפנים ורמזים "פנימיות התורה" וכאשר היא מיתרגמת הרי היא מאבדת את פנימיותה המיוחדת. בדומה לעם שהתבלבל וביקש "מוחש נעבד". זכית ר' מרדכי הרשקו ובעמל של שנים רבות מצאת דרך ייחודית למצא את הרמזים בגימטריאות בא"ת ב"ש בסגנונות נוספים של חיפושים, ומצאת את הפנינים המצויות בין האותיות, המילים והפסוקים – אשריך. עליך אפשר לומר "ובתורתו יהגה" – תורה דיליה. אני מאחל לך שתמשיך לדלות ולהשקות ושמעיונותיך בעז"ה יפוצו וישקו את עם ישראל.

7 | יום שלישי י' טבת תשפ"ג הרב מנחם בורשטין ראש המכון מכתב ברכה זכני הקב"ה להכיר מקרוב שנים רבות את ידידי ומכובדי רבי מרדכי הרשקו שליט"א. במהלך השנים זכיתי לשמוע מקצת מהרעיונות הכתובים בספר זה, ואת חלקם קיבלתי בכתב. כבר לפני 15 שנה קובצו הדברים ויצאו לאור בספר שנכתב לע"נ אמו היקרה, מרים הרשקו ע"ה ושמו נקרא – 'באר מרים'. כעת לאחר הסתלקותה, בטרם עת, של רעייתו היקרה רות הרשקו ע"ה, אסף שוב המחבר הנכבד את הדברים שנכתבו בתחילה לרפואתה ולבסוף לעילוי נשמתה של רעייתו ע"ה. וקרא לספרו זה 'באר התורה'. בספר זה משלב המחבר בין פשטי הפסוקים, דרך מדרשי חז"ל ועד להסברי הראשונים על תורתנו הקדושה, כשהכול עולה ומתבאר על פי דרכי הפ.ר.ד.ס. ומתחברים הדברים יחדיו. התרגשתי מאוד לשמוע על רצונו לקייים את הבטחתו להנציח זכר אשתו היקרה, בכתיבת ספר זה יחד עם כתיבת ספר תורה שנכתב בשנה זו ויוכנס בע"ה לקראת יום השנה לפטירתה. חז"ל כבר לימדו אותנו וכך דרשו הדרשנים והשיחו המשגיחים – שהכל תלוי במידת הכרת הטוב שיש לאדם. ושורש כל הטובה – משם הוא )ראה ספרנו "דברי יחזקאל"(. על כן אברך את רבי מרדכי היקר שיזכה להמשיך ולהפיץ אור תורתו ברבים, ירווה נחת שלמה מצאצאיו ויבואו מזור ותרופה לנפשו בנחמת ציון וירושלים מרעייתו הדגולה והיקרה. בברכה רבה, מנחם בורשטין בס"ד

| 8

9 | בס"ד י"ח כסלו ה'תשפ"ג הקדמה לספר באר התורה ספרי זה הנקרא 'באר התורה' המוקדש להנצחת שמה של אשתי רות ע"ה, יש בו מן הפירושים על התורה הבאים מתוך ה.פ.ר.ד.ס פשט, רמז, דרש, סוד, ומפרשי החומש – רש"י, שפתי חכמים, אונקלוס, ובעל הטורים. ומדרשי חז"ל - תנחומא, רבה, ילקוט שמעוני, המדרש הגדול ופרקי דרבי אליעזר, אשר נתיגעתי א בהם שנים רבות. וכמובא במסכת מגילה , "ואמר רבי יצחק אם אמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן, יגעתי ומצאתי – תאמן. )וההסבר לכך( הני מילי - בדברי תורה, ולדברי תורה לא אמרן אלא לחידודי תורה - למי שמתייגע בה ומעמיק בה יותר אזי מבין יותר". אפתח בשבח לבורא עולם אשר זיכני לעמול בתורה ולדלות ממימיה דברים נפלאים, ואומר את אשר אמר יעקב אבינו - "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני ב מחנות ". זכיתי בחסדי שמים לעבור את הירדן כיעקב אבינו בצאתו לחרן, כן עברתי את הירדן ללמוד בישיבת הגולן )מחזור ב'( ברמת מגשימים, לפני כחמישים שנה. ומשם שאבתי את אהבתי ללמוד התורה ולחלום על המשך חיי, אהבתי את הלימוד במפרשי החומש דרך המדרשים ודרך פירושו של בעל הטורים אשר השפיע עלי עמוקות, לחקור ולדרוש ולהבין עמקי סודותיה של התורה. וב"ה זיכני הקב"ה לפני כחמש עשר שנה להוציא את ספרי הראשון – 'באר מרים' אשר הונצח לע"נ אמי מורתי ע"ה. ובהמשך השנים זיכני הבורא להוציא ספר שני ומבלי לדעת שהוא נכתב להנצחת שמה של אשתי רות ע"ה אשר נלב"ע ביום ג' בשבט ה'תשפ"ב, על כן נקרא ספר זה 'באר התורה', אשר התחייבתי לה על מיטתה לאחר שנסתלקה להוציא ספר זה ליום השנה, וכן לכתוב ספר תורה לע"נ אשר יוכנס בעז"ה לקראת יום השנה. וב"ה זכתה מי שהיתה אשתי בחיי להיות אם כל חי בעבורי, לילדי ולנכדי. ויש בידי להשיב לה בהכרת הטוב גדולה על כל מה שהביאה וסייעה לי ולבני ביתי. יהי זכרה ברוך. א מגילה, ו: בראשית לב, יא ב

| 10 זכיתי מזה שנים מידי שבוע לשלוח ולזכות את הרבים בדברי התורה המובאים בספר זה, ואשר אמשיך בעז"ה לקבצם לספר נוסף. וכאן המקום להודות לבניי ולכל בני משפחתי, אשר סייעו ומסייעים בידי בהוצאת ספרי זה, כדי לזכות בו את הרבים. ואסיים ואחתום במה שהבאתי בספרי 'באר מרים' 'מה רבו דרכי כבודו יתברך הראני רזי שירת קדושתו והבנני' - בר"ת 'מרדכי הרשקו', המחבר.

11 | הבנת לימוד התורה בדרכי הפ.ר.ד.ס. פשט - פשוטו של מקרא. רמז - רמז כגון ר"ת, ס"ת, או שניהם ביחד. היפוך אותיות, גימאטריות, א"ת-ב"ש, אותיות מלאות בגימטריא, אותיות יורדות, אותיות עולות, תגין )ש.ע.ט.נ.ז. ג.ץ(. אותיות מ.נ.צ.פ.ך. נון הפוכה, ו' חסרה. בדרך זו מיוסד פירוש בעל הטורים על התורה. דרש - ר' ישמעאל אומר בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת - קל וחומר, גזירה שווה, בנין אב וכו'. סוד - )בגמטריא 70 )שבעים פנים לתורה - כנאמר "סוד ה ליראיו". נכתב - "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ג במדרש תנחומא במדבר ", ואם תאמר - הרי זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל ד ידעת כי הם זקני העם ושוטריו וזה מכשיר, זה מטמא, וזה מטהר. ר' אלעזר מחייב ור' יהושע פוטר, בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין. למי אשמע? אמר הקב"ה - אף על פי כן כולם מרועה ", שקיבל מיחידו של עולם, ודברים ה אחד, זה משה. שנאמר בו "ומשה היה רועה אחדים הם. אלא זה אומר טעם וזה אומר טעם אחר, לכך נאמר כולם מרועה אחד. *שבעים איש - מפרש בעל הטורים, כנגד שבעים נפש שירדו למצרים, כנגד שבעים אומות וכנגד שבעים שמות שיש להקב"ה. נאמר - "תנו רבנן, ארבעה נכנסו בפ.ר.ד.ס אלו הן - ו בגמרא במסכת חגיגה בן עזאי, בן זומא, אחר )ר' אלישע בן אבויה( ור' עקיבא. ג בהעלותך, טו ד במדבר יא, טז שמות ג, א ה ו חגיגה, יד:

| 12 בן עזאי - הציץ ומת. בן זומא - הציץ ונפגע )משהביט בשכינה, שנטרפה דעתו עליו(. אחר )ר' אלישע( - קיצץ בנטיעות )התפקר(, ור' עקיבא - יצא בשלום". ובגמרא במסכת מנחות נאמר - "שעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וקושר ז כתרים לאותיות. אמר לפניו - רבש"ע, מי מעכב על ידיך? אמר לו - אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו. שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ, תילי תילין של הלכות. אמר לפניו - רבש"ע, הראהו לי. אמר לו - חזור לאחוריך, הלך וישב בסוף שמונה שורות )של התלמידים(, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר )של טעם(, אמרו לו תלמידיו )של ר"ע( - רבי, מנין לך? אמר להם - הלכה למשה מסיני. )נתיישבה דעתו של משה(. חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו - ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו – שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו - רבש"ע, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו - חזור לאחוריך. חזר לאחוריו, ראה ששולקין בשרו במקולין )משקל של קצבים(. אמר לפניו - רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? אמר לו – שתוק, כך עלה במחשבה לפני". ופירש שם רש"י, כתרים - )אלו( התגין שבספר תורה )כגון של האותיות- שעטנ"ז ג"ץ(. מי מעכב על ידיך - מה שכתבת, שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים. נתישבה דעתו - של משה, הואיל ומשמו אמר, אף על פי שעדיין לא קיבלה. ובהמשך הגמרא )שם( - "אמר רבא - שבעה אותיות צריכות זיונין )מלשון זיו(. ואלו הן ש.ע.ט.נ.ז. ג.ץ. )ויש שצריכות מתג ב.ד.ק. ח.י.ה.( 'אמת' - חותמו של הקב"ה. פתח בתורה ב"בראשית ברא אלוקים )ס"ת, אמת( את השמים ואת הארץ". ומסיים את הבריאה, בפרשת - "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם... אשר ברא אלוקים לעשות" שהם בס"ת אותיות אמת. ז מנחות, כט:

13 | 'האמת' - בגימטריא )446 ,)כמניין 'משה' - בכתיב מלא ובגימטרייה )מ"מ )80 ,) שי"ן )360 ,)ה"א )6 .)סך האותיות )446 )כמניין 'האמת'. 'האמת'- בגימטרייה אותיות מלאות ה"א )6 ,)אל"ף )111 ,)מ"מ )8 ,)תי"ו )416) - סך האותיות )613.) 'מצות'- בגימטרייה כתיב מלא )מ'מ-80 ,צד'י- 104 ,וא'ו-13 ,תי'ו- 416 ) עולה בסך האותיות )613.) לרמוז, משה 'אמת' ותורתו 'אמת'. וכל מצוותיה- כמניין 'האמת' )613 -תרי"ג(.

אשתו כנאמר אצל אברהם )בראשית כ"א', ג'( "ויקרא אברהם שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק". "ויצר ה' אלוקים מן האדמה כל חיות השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא ברוח הקודש בנבואה. אמת )441 )יקרא האדם שמות. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. האדם שנברא בצלם אלוקים מלשון אדמה וכן "אדמה לא-ל עליון". השדה בגימ' ש.ד.י. )314)

15 | האמת )446 )חית השדה ולאדם לא )ס"ת האמת(. מצא באותיות עולות מ-נ, צ-ק, א-ב = מלשון נקבה. עזר בהיפוך אותיות- 'זרע'. כנגדו בגימ' (83 (כמניין ג"ף 'גוף' בכתיב חסר ו'. )כא( ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. המתנה תחתנה ויבן ה' אלוקים את ס"ת 'המתנה'. ובכתיב מלא בגימ' ה"א )6 ) מ"ם )80 )תי"ו )416 )נו"ן )106 )ה' )5 )עולה למנין )613 )תרי"ג, שס"ה )365 ) ורמ"ח )248) )כב( ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויבן באותיות מלאות בגימ' ו"ו )12 )יו"ד )20 )בי"ת )412 )נו"ן )106 )עולה למנין 'תקן' )550.) הצלע באותיות מלאות בגימ' ה"א )6 )צד"י )104 )למ"ד )74 )עי"ן )130- ) ש.ד.י. )314 ) ויבא באותיות מלאות בגימ' ו"ו )12 )יו"ד )20 )בי"ת )412 )אל"ף )111- ) תקנה )555 ) ויביאה בגימ' )24 – )מדרש רבא בראשית סימן י"ח "אלא משקשטה בכ"ד תכשיטין אחרי כן הביאה לו". )כג( ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. עצם באותיות מלאות בגימ' עין)130 )צדי)104 )מם)80 -)ש.ד.י. )314 ) אישה יקרא אשה כי מאיש ס"ת 'אישה'. )כד( על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. איש – אישה יו"ד באיש / ה"א באשה כמו אש י-ה, זכו שינה ביניהם ואם לאו, אש אוכלתם. אביו באותיות מלאות בגימ' אל"ף )111 )בי"ת )412 )יו"ד )20 )וא"ו )13- ) תקון )556.)

| 16 ודבק באותיות א"ת ב"ש, ד-ק, ב-ש, ק-ד אותיות קדש, דהיינו קדושה. "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי" )פרק ג', פס' כ'(. אחד בגימ' )13 ,)שמו של הקב"ה, ייחודו של עולם מתוך 'אהבה' )13 )גם שמו של הקב"ה. חוה באותיות מלאות בגימ' ח"ת )408 )ו"ו )12 )ה' )5 )עולה למנין ת.כ.ה. )425 )ובאותיות יורדות, ת-ש, כ-י, ה-ד = אותיות ש.ד.י. האדם שם אשתו חוה רת' בגימ' )314 = )ה' )5 )ש' )300 )א' )1 )ח' )8.) היתה אם כל חי = ס"ת' 'מילה', לרמוז לקיום הברית "אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי". נספחים ל'תיקון' ברמז נמול ליום השמיני באותיות מלאות בגימ' שי"ן )360 )מ"ם )80 )נו"ן )106 )יו"ד )20 - )עולה למנין תיקון )566.) תיקון לנשמה - 'הנשמה' בכתיב מלא בגימטריה ה' )5 )נו"ן )106 )שי"ן )360) מ"ם )80 )ה' )5 - )עולה למנין תיקון )566.) תיקון הנפש - הנפש ה' )5 )נו"ן )106 )פ"ה )85 )שי"ן )360 )עולה למנין תיקון .)566( מי נדה - אפר שריפת הפרה לטהר מטומאת המת נקרא- למי נדה חטאת היא )במדבר יט, ט( ומאת הגלות- על כן נתתיו להם לנדה ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוהו )יחזקאל ז כ- כא(. האדם - נברא בצלם אלוקים, רמוז בנאמר בישעיה )יד, יד( "אעלה על במתי עב אדמה לעליון". סוד - "סוד ה' ליראיו" בכתיב מלא בגימטריה סמ"ך )120 )ו"ו )12 )דל"ת )434) - תיקון )566.) בנות - "אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" )בראשית ו, ד(. בנות - באותיות יורדות מלאות בגימ' ב-אל"ף )111 )נ-מ"ם )80 )ו–ה' )5 )ת- שי"ן )360 )עולה למנין תקון )556.)

17 | מפתח לחישוב בשפת הרמזים האות הסכום אותיות הסכום אותיות עולות מלאות אותיות יורדות א"ת - ב"ש א 1 אלף 111 א – ב א – א א - ת ב 2 בית 412 ב– ג ב – א ב - ש ג 3 גימל 83 ג– ד ג – ב ג - ר ד 4 דלת 434 ד – ה ד – ה ד - ק ה 5 הא/ה 5/6 ה – ו ה – ד ה - צ ו 6 וו/ואו 12/13 ו – ז ו – ה ו - פ ז 7 זין 67 ז – ח ז – ו ז - ע ח 8 חת 408 ח – ט ח - ז ח - ס ט 9 טט 18 ט – י ט – ח ט - נ י 10 יוד 20 י – כ י – ט י - מ כ 20 כף 100 כ – ל כ – י כ - ל ל 30 למד 74 ל – מ ל – כ מ 40 מם 80 מ – נ מ – ל נ 50 נון 106 נ – ס נ – מ ס 60 סמך 120 ס– ע ס – נ ע 70 עין 130 ע – פ ע – ס פ 80 פה /פא 81/ 85 פ – צ פ – ע צ 90 צדי 104 צ – ק צ – פ ק 100 קוף 186 ק – ר ק – צ ר 200 ריש 510 ר – ש ר – ק ש 300 שין 360 ש – ת ש – ר ת 400 תיו 416 ת - ת ת - ש

| 18 נכתב ונערך על ידי מרדכי הרשקו מחבר הספר 'באר מרים' מונצח לזכר הורינו היקרים כל הזכויות שמורות למרדכי הרשקו, רחוב תורה ועבודה 4 ,פתח תקווה. טלפון: 0522655082 לע"נ אבי מורי יוסף צבי בן מרדכי ומלכה ז"ל נפטר בא' אדר ב' ה'תשע"ו לע"נ אימי מורתי מרים בת צבי אריה ורחל לאה ע"ה נפטרה בד' טבת ה'תשס"ז לע"נ חמותי רחל בת משה ומרים פייגל ע"ה נפטרה בטז' אדר ה'תש"ע לע"נ חמי חיים יהודה בן דוד ופייגה )ציפורה( ז"ל נפטר בח' שבט ה'תשמ"ה

ספר זה מוקדש לע"נ אשתי רות הרשקו ע"ה ב"ר חיים יהודה ורחל ז"ל נלב"ע ג' בשבט ה'תשפ"ב ת.נ.צ.ב.ה

תוכן העניינים ספר בראשית . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 23 פרשת בראשית 25 פרשת נח 37 פרשת לך לך 49 פרשת וירא 63 פרשת חיי שרה 71 פרשת תולדות 81 פרשת ויצא 89 פרשת וישלח 99 פרשת וישב 107 פרשת מקץ 117 פרשת ויגש 127 פרשת ויחי 135 ספר שמות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 143 פרשת שמות 145 פרשת וארא 155 פרשת בא 165 פרשת בשלח 175 פרשת יתרו 185 פרשת משפטים 197 פרשת תרומה 209 פרשת תצוה 219 פרשת כי תשא 227

| 22 פרשת ויקהל 235 פרשת פקודי 239 ספר ויקרא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 247 פרשת ויקרא 249 פרשת צו 255 פרשת שמיני 263 פרשת תזריע 271 פרשת מצורע 273 פרשת אחרי מות 279 פרשת קדושים 281 פרשת אמור 283 פרשת בהר 289 פרשת בחוקותי 291

ספר בראשית

25 | פרשת בראשית מאמר ראשון פרשת 'בראשית' מביאה לפנינו את סיפור בריאת העולם ומלואו, ומביאה גם את סיפור הקלקולים שבאו בבריאה. כגון האדמה - המצווה לעשות 'עץ פרי עושה פרי למינהו', והיא מוציאה 'עץ עושה פרי'. וכן המאורות שבהם ה'אור הגנוז' – לעתיד. התנינים הגדולים, ואדם, חוה והנחש – בחטא עץ הדעת. אם כך, יש להתרכז בדרך המביאה לתיקון העולם. ח כאן אשתף אתכם בנאמר במדרש רבה בבראשית , "את האדם - זה אברהם, אמר ר' לוי האדם הגדול בענקים, זה אברהם. למה נקרא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון. אלא אמר הקב"ה, שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו. אלא הרי אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו". השאלה שנצרכת להשאל כאן היא כיצד למדו חז"ל את האמור במדרש,. רמז "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם )אותיות ב- ט ראשון לכך מצאנו בפסוק אברהם( ביום עשות י-ה אלוקים ארץ ושמים". ומבאר זאת בעל הטורים כאן, "בהבראם אותיות באברהם בזכות אברהם נבראו שמים וארץ". המדובר כאן הוא העניין של בזכות מי נברא העולם, אך מניין למדנו שאברהם הוא תיקונו של האדם הראשון, אחר שקילקל מעשיו? והרי זה פלא. היכן נמצא הפתרון? פעמיים מופיע עניין מציאת ה"עזר כנגדו". לראשונה בפס' "ויאמר י-ה אלוקים י לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ". ובהמשך בפס' "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף שמים ולכל חית השדה - ולאדם לא מצא עזר כנגדו, )ומיד( ויפל י-ה אלוקים תרדמה על האדם יא ". מדוע מזכירה התורה פעמיים, ח פרשה יד, סימן ו ט בראשית ב, ד שם ב, יט י שם, כ יא

| 26 בכפילות, את ה"עזר כנגדו"? אין זאת אלא כדי לתת לנו רמז שמרמז לנאמר יב במדרש . ונחזור לפסוק הראשון, "ויאמר יה אלוקים לא טוב )שהם בס"ת אותיות - אברהם( היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" - שתיקונו של האדם הוא אברהם. ובפעם הנוספת הזו הפסוק אומר שזה נמצא 'באישה'. מענין הדבר שמצאתי בהמשך הפרשיות את שמו של אברהם, במקומות שלכאורה לא צפוי שיופיע שם. אך לא כך הם הדברים, שכן בכל מקום ישנה משמעות עמוקה לסיבת הופעת שמו של אברהם במקום זה. בתחילה אברהם מופיע בפרשת 'נח', בסיפור הגעת החיות לתיבה כזוגות, ניים שניים מכל הבשר יג "ויבואו אל נח אל התיבה ש בשניים שניים. שנאמר שם אשר בו רוח )שהם בר"ת אותיות - אברהם( חיים". וזה בא לומר לנו שבזכותו של אברהם אבינו, הבא ברוחו אל התיבה - העולם ניצל. מקום נוסף מצאתי בעניין ירידת יוסף מצריימה, כשנאמר שם במדרש שמה שאירע ליעקב אירע ליוסף בנו. יעקב התנסה בעבדות כמו שכתוב בו "אעבדך שבע שנים", וכן יוסף נמכר כעבד. אך איך יתכן שכשיעקב יוצא לחרן לישא אישה, יורדים איתו מלאכי האלוקים על מנת ללוותו, ואילו כשיוסף יורד מצרימה בדרך זו, הוא יוצא הוא ללא ליווי ? "וישלחהו מעמק יד ובמיוחד שהוא נשלח ע"י אביו לראות בשלום אחיו. כנאמר חברון- ויבא שכמה", ופרש"י במקום "אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך". היכן מצוי הרמז מי הוא זה, שליווהו ליוסף בדרכו מצריימה ? הרמז נמצא כאשר "ויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו טו מושלך יוסף לבור, נאמר שם מים" )שהם יוצאים בר"ת אותיות - לאחר הורדת ו"ו החיבור, עולה המילה - אברהם(. נחשים ועקרבים יש בו )כשאברהם נמצא עימו ללוותו בדרך(. ולבסוף בצומת דרכים נוספת, מצאתי את שמו של אברהם - במעמד הר סיני של קבלת התורה. וכך נאמר שםטז "ויאמר י-ה אל משה רד העד בעם" )שהם בר"ת אותיות - אותיות - אברהם(. וזאת כדי לומר למשה לרדת ולהעיד לפני העם, שמה שהבטחתי לאברהם אביהם קיימתי בהם. פרשה ו יב בראשית ז, טו יג שם לז, כד יד שם, כד טו שמות, יט טז

27 | מאמר שני פרשת 'בראשית' הפותחת שוב את מחזור הקריאות של פרשיות השבוע לכל השנה, מתחילה בפס' "בראשית ברא אלוקים )בס"ת אותיות אותיות - אמת( את השמים ואת הארץ". וכל בריאת העולם מסתיימת בפס' "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם... אשר ברא אלוקים לעשות" )בס"ת אותיות אותיות - אמת( וזאת על מנת לומר לנו מה נמצא בתחילת הבריאה ובמה חותם אותה בוראה – 'אמת'. כפי חותמו של הקב"ה –'אמת'. לכן כל מה שנברא ונמצא בעולמו של הקב"ה שואף וצריך לשאוף להשגת דרגתו השלמה, היא מידת האמת, שהיא ביסודו של כל העולם שברא הקב"ה. יז רבות נכתב על הפס' הראשון "בראשית ברא אלוקים". וכך נאמר בפרקי אבות "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר? והלא במאמר אחד יכל להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". דבר זה בא ללמדנו, שעל כל מעשיו של האדם בעולמו של הקב"ה יש שכר ויש עונש. ובענין 'עשרת המאמרות' מרחיב על כך הרמב"ם ואומר "כשתסתכל מה שברא במעשה בראשית, )ישנה המילה( 'ויאמר "תמצאם תשעה ו'בראשית' עשירי. ואף על פי שלא התבאר בו מילת ויאמר, הענין מורה עליו כאילו אמר 'ויאמר אלוקים יהיו שמים והארץ', כל לא נהיו מבלתי 'ויאמר'. זהו אשר דוד אומר "קול י-ה בכח יח ." למה נאמר 'בכח' ולמה רומז הדבר? אלא לומר לנו על הכח, שעולה במנין בגימ' 28 ,שהם 28 אותיות הא-ב במספר, ובהם ברא את עולמו. שהאותיות מאל"ף ועד תי"ו )22 במנין( יחד עם האותיות הסופיות - מ'נ'צ'פ'ך' )5 במניין(, וכן האות שי"ן שמאלית הנקראת כסי"ן )1 במניין( שהם סה"כ 28 אותיות, המרכיבות את כל המילים והמשפטים. וכל זאת בא על מנת ללמדנו מהו הכח הטמון במילה ובאותיותיה, שכן ממנה הושתת העולם והיא קיום נשמת היקום כולו. כפי שנלמד מהאדם הראשון, כשהקב"'ה נפח באפיו נשמת חיים ונתן בו את חיותו ע"י חותמו - 'אמת'. פרק ה, משנה א יז תהלים כט, ד יח

| 28 שכשברא הקב"ה את האדם, הוא הוריד שבעה רקיעים על הארץ. ובכך נהיה האדם לשותפו של הקב"ה בעולמו, כשראה מקצה העולם ועד קצהו. ועמד וקרא שמות לכל הבהמה החיה, והעופות. כנא' "ויברא אלוקים את )בס"ת אותיות - ". ומכח יט אמת( האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם מה שנאמר "ויבא אל האדם לראות מה יקרא )שהם בס"ת אותיות אותיות - האמת( לו )במניין - 36 )וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות )בס"ת אותיות - אמת( לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה )וכאן מופיע פעם נוספת( ולאדם לא מצא עזר כנגדו כ ." שהרי לפני כן כבר נאמר "ויאמר יה אלוקים לא טוב )שהם בס"ת אותיות - ". כא אברהם( היות האדם לבדו אעשה )מלשון - תיקון( לו )במנין - 36 )עזר כנגדו וכיוון שבתורה אין כפילויות, מה אם כן באה אמירה זו ללמדנו? ומה נרמז במילה 'אברהם'? בהמשך סיפור הבריאה, לאחר שקרא האדם שמות לכל חי וגילה שרק לו אין 'נקבה' כנגדו, ביקש האדם על זאת מאת הקב"ה, שמייד נתן לו זאת כפי שנאמר "ויפל י-ה אלוקים תרדמה על האדם ויישן ויקח צלע מצלעותיו... ויבן י-ה אלוקים ". כב את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם על מנת להבין מה רמוז במילה 'לו', נתבונן בהמשך הכתוב "וכל אשר יקרא לו ". דהיינו שורש נפש האדם טמונה במילה 'לו'. וכך כג האדם נפש חיה הוא שמו נמצא בהמשך התורה בענין הכפרה שצריך האדם לכפר על הנפש בהבאת הקורבנות, "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ". כד ומכאן נמצאנו למדים שלאחר שחטא האדם בעץ הדעת, כנאמר "ויקרא י-ה כה אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה ". כשהמילה 'איכה' עולה גם כן בגימ' - 36.) שבא הקב"ה לרמוז לאדם מה קרה לשורש נשמתו, כשאתמול ראית מסוף העולם ועד קצהו, ואילו עכשיו נהיית כפיקח שנסתתמו עיניו. ומכאן למדנו שקריאתו של הקב"ה לאדם במילה 'איכה' באה לצורך ענין עשית התיקון, בתשובה על חטאיו. בראשית א, כז יט כ שם ב, יט- כ שם, יח כא שם, כא כב שם, יט כג ויקרא טז, ו כד בראשית ג, ט כה

29 | ונחזור לענין הרמז הקודם שנמצא בפסוק – 'אברהם', וננסה להבין מה נרמז כאן ומהיכן למדו זאת חז"ל? כל זה מתקשר למה שנאמר ברש"י הראשון על התורה, "בראשית ברא אלוקים - אמר רבי יצחק לא היא צריך להתחיל את התורה אלא 'מהחודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בני ישראל. ומה הטעם שפתח " - כו בבראשית, משום הנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם כבשתם ארצות שבעת עמים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה והוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ". ומכאן הכתוב מלמדנו מהי כז ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו אמירתו של הקב"ה כשבא לברוא את עולמו, שהרי ישנה תוכנית מראש להשגת דברו. ודבר זה רמוז ב'אברהם' הנמצא בפס' "'ויאמר יה אלוקים לא טוב היות ". כח האדם לבדו אעשה )שהוא מלשון תיקון לאדם( לו עזר כנגדו על כך מרמז המדרש רבה כט , "אמר רב לוי האדם הגדול בענקים זה אברהם. למה קרא אותו גדול? שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל )אברהם כאדם הראשון( ואין מי שיבוא לתקן תחתיו. אלא הרי אני בורא את האדם תחילה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו". ואכן כשברא הקב"ה את האדם הוא הוריד את הרקיע השביעי על הארץ, וכשחטא האדם נסתלק הרקיע השביעי. ושאר ששת הרקיעים הסתלקו בכל חטאי האנושות, עד שבא אברהם אבינו והחל להוריד שוב את הרקיע הראשון, ועד למשה שהוריד בזמן קבלת התורה שוב את הרקיע השביעי, כמו בימי אדם הראשון בבריאתו. וכך מצאנו בלימוד זה, מהו כוחה של כל אות ומילה, ותחביר משפטי מהו. שהרי כל התורה מורכבת בצירופים אלו, וכך יש להבינה בפשט, בדרש, ברמז ובסוד )פרד"ס(. וכל המוסיף הרי זה משובח, שאלו הם שבעים פניה של התורה. "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר", "וכל טועמיה חיים זכו והאוהבים דבריה גדולה בחרו". תהלים קיא, י כו רש"י בראשית א, א כז בראשית ב, יח כח פרשה יד, סימן ו כט

| 30 מאמר שלישי פרשת 'בראשית' הפותחת את התורה מספרת את תיאור הבריאה במעט, ל כשהיא מגלה טפח ומכסה טפחיים. ומובא על כך "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית - תתבונן, ואין לך עסק בנסתרות". ומוסיף שלמה המלך ואומר "אל תהיה צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה לא תשומם". וביאר על כך רש"י "ולא תתחכם - לדון קל וחומר של שטות". לכן התעסק במובן לך, וראה זאת באור ישרים. ומכאן ננסה להבין מה נאמר כאן על בריאת העצים, "ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ותוצא הארץ דשא עשב לב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלוקים כי טוב ." ופרש"י כאן, "עץ פרי - שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל האדם באכילה מן העץ בעוונו נתקללה האדמה אף היא עימו. אשר זרעו בו - הן גרעיני כל ". ונציין אגב כך, שאין בתורה את לג פרי שמהן האילן צומח כשנוטעים אותו המילה 'אילן' המורה על 'עץ', וזו מילה השאולה מהלשון הארמית. וכן אונקלוס תירגם כאן את המילה ועץ –'ואילן'. ומוסיף השפתי חכמים כאן לבאר, מה ההבדל בין זרע העשב לזרע העץ. וזה לשונו – "כתוב בעשב מזריע זרע כי העשב צומח מזרע הנזרע בארץ, ובעץ כתוב 'זרעו בו' כי העץ יהפך לזרע אם ירכיב או יטע את ענפיו במקום אחר. לרמוז שהעץ מפרה מעצמו". כדוגמת עץ הגפן, באם ניקח ענף מענפיו ונטמינו בקרקע - הוא ישתרש כשורש חדש. וכן אם ניקח ענף ונרכיבו על העץ, לבסוף הוא ישריש שורש. אם כן איזה עוד עניין מיוחד נמצא בעץ? נאמר בפסוק, "ויטע י-ה אלוקים גן בעדן וישם את האדם אשר יצר. ויצמח י-ה אלוקים מן האדמה כל )1 - )עץ נחמד למראה )2 - )וטוב למאכל )3 - )ועץ החיים בתוך הגן )4 - )ועץ הדעת ". ישנו כאן תיאור כיצד נראו העצים שבגן עדן, כאשר מכולם לא לד טוב ורע נאסר באכילה לאדם, אלא עץ הדעת המוגדר 'טוב ורע'. בהמשך נאמר "ומעץ ל חגיגה, יג. קהלת ז, ז לא בראשית א, יא- יב לב רש"י שם, יא לג בראשית ב, ח- ט לד

31 | ". ומסביר על לה הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כך האונקלוס – 'דעת' מלשון 'חכמין'. דהיינו 'חוכמה' המביאה לכדי יכולת הבחנה בין טוב לרע. וכשבא הנחש ומסביר זאת לאישה, "כי יודע אלוקים כי ", ומסביר זאת לו ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע רש"י בשם המדרש רבה, "כי ידוע כל אומן שונא בני אומנותו, מן העץ אכל וברא את העולם". "ותרא האישה כי טוב )1 - )העץ למאכל )2 - )להיות כאלוקים )3 - )וכי תאווה לעיניים כמו שנאמר ונפקחו עיניהם )4 - )ונחמד ". ולא מצאנו פירוט כזה בכל התורה על לז העץ להשכיל להיות יודעי טוב ורע סגולותיו של עץ כל שהוא. לכן מובא בהמשך, "ויאמר י-ה אלוקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ". שהרי מעץ לח ורע, ועתה ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל ממנו וחי לעולם הדעת למד זאת האדם, כפי לשון רש"י – "הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים ומה היא יחידתו לדעת טוב ורע מה שאין כן בבהמה וחיה". ומסביר השפתי חכמים, שהכל בא לאדם מכוח השכל שבא לו כשאכל מעץ הדעת, "כמו כן האדם אשר בארץ מכח השכל שיש לו מן העליונים יודע להבחין בין האמת והשקר שהוא השכל והמדע, ומכח אכילתו מעץ הדעת יודע להבחין בין הנאה והמגונה, מה שאין כן בבהמה וחיה אף שאכלה מעץ הדעת )כמובא במדרש, שחוה האכילה אף אותם מעץ הדעת(, אין לה הבחנה בין הנאה והמגונה... ועתה פן ישלח וכו' הוא קרוב להטעות לבריות". על כן חשש הקב"ה 'ועתה' שמא יחזור בו כעת, לאחר שכבר אכל מעץ הדעת וישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. ומוסיף רש"י – "ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה". מהו אותו עץ החיים? מובא במדרש רבה "תנו, עץ שהוא פוסח על כל החיים אמר רב יהודה בר אלעלי עץ החיים מהלך ת"ק שנה, וכל מי בראשית מתפלגין ". דבר זה בא להדגיש לנו את יצירתו של הקב"ה בעץ חיים. ומעניין תחתיולט הדבר שאמנם האדם קורא שמות לכל הבהמה, החיות ועופות השמים, אך לא קורא שמות לעצים. וכן מה שנתן לו הקב"ה לרדות בדגים, ואילו על העצים אסר עליו לכרות אותם, אלא רק לצורך המותר כמו ב'עצי סרק' לצורך המלחמה. שם, יז לה שם ג, ה לו שם, ו לז שם, כב לח מדרש רבה טו, ה לט

| 32 וזאת משום שאלו מעשי ידיו של הקב"ה שנטע אותם בגן עדן, ועל כך נצווה האדם לעובדם ולשומרם. וכשנח נכנס לתיבה לא נצטווה לקחת עמו ייחורי עצים, למרות שהארץ נשחתה, אך נח לוקח מעצמו ייחורי ענבים ומבלי שנצווה על זאת. ואח"כ הוא אף נטע מהם כרם, ורק כששתה מן היין ונשתכר וחטא, הבין נח שלאחר החורבן חייבת מ לבוא הגאולה הרמוזה ב'גפן', והשאר כידוע . לעומת זאת בשלחו את היונה לראות הקלו המים, הביאה לו היונה עלה זית טרף בפיה. והיה זאת כפי המובא "ומהיכן הביאה אותו? ר' אבא בר כהנא אמר משובשין שבארץ מא במדרש ישראל הביאה אותו. אמר ר' לוי - מהר המשחה הביאה אותו - דלא טפת ארעא דישראל במבולא )בארץ ישראל לא היה המבול(. והוא שהקב"ה אומר "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם ". רב ביבי אמר נפתחו לה שערי מב גן עדן והביאה אותו וכו'". מכאן מובן שהעצים נשתמרו בארץ ישראל ובגן העדן, בימי המבול. ובאם נחזור לענייננו נראה, שהארץ שקלקלה צריכה לעשות תיקון. והוא נמצא בשמירת השמיטה ע"י האדם כנאמר - "ושבתה הארץ", שהוא מלשון 'תשובה'. שכן אף ". וכן בכל מקום מג האדם חטא באכילתו מהעץ, כנאמר "ארורה האדמה בעבורך מוזכר חטאו שהביא לפגיעה בטיב העץ, כמו בבניית התיבה שנבנתה מ'עצי גופר'. וכי לא מארזים בנה נוח אותה? אלא בא הכתוב להדגיש במה נענשו - במי הגופרה שעלו עם מי התהום. וכן בבניית המשכן שנעשתה מ'עצי שיטים', והרי המשכן נבנה מעצי ארזים. אלא זה בא על מנת להדגיש שהעץ מכפר על מעשי ישראל בשיטים. ולבסוף כן הדבר במי שנגזר דינו למיתה בידי בית דין ומומת, ונתלה על העץ עד הערב. כדי לומר מה זה חטא ואיבד מזרעו, אף העץ חטא בכך שלא הוציא 'עץ פרי עושה פרי'. ובמרה נאמר 'ויורהו י-ה עץ וישלך אל המים וימתקו המים", להראות את הסגולות שנתן הקב"ה בעצים, והלוואי ונדע להבין סודות אלו. ומי שיביט במקומות ישוב יראה שהרשויות שמים מספרים על העצים כדי לשומרם, לבל יכרות איש אותם, וכל נגיעה בהם אסורה בלא אישור. וזהו באמת מצב של ימות המשיח. גאולה בכתיב מלא – 274 וכן גפן בכתיב מלא - 274 מ מדרש רבה נח לג, ו מא יחזקאל כב, כד מב בראשית ג, יז מג

33 | מאמר רביעי פרשת 'בראשית' הפותחת את חמשת חומשי התורה, יש בפתיחתה רמזים המרמזים על ייעודו של העולם שנברא. אנסה להביא כאן כמה מהם,. וכך פותח הכתוב "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תהו ובהו ". מד וחושך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים בעל הטורים פותח את פירושו על התורה ומביא נוטריקון למילה 'בראשית': בראשית ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה, משום שעצם מהות בריאת העולם היא לצורך קיום האמת שהיא חותמו של הקב"ה. וכך ממשיך בעל הטורים ומביא רמז לדבר ע"פ הכתוב - "בראשית ברא אלוקים" שהם בס"ת האותיות – 'אמת', מלמד שנברא העולם בחותם 'אמת', כנאמר "ראש דברך אמת ולעולם משפטי ". וכדי להוכיח זאת ש'סוף דברך אמת' כנאמר כאן, אומר בעל הטורים מה צדקך - "וכן יש הרבה פסוקים בס"ת 'אמת'. רש"י מוסיף לבאר על עניין הפסוק 'ברא אלוקים' – "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת 'י-ה ', )ולמי?( בשביל ישראל שנקראו 'קדש מו קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ". לימדנו הכתוב שראשית בריאת העולם מז ישראל לי-ה ראשית תבואתה' בשביל ישראל הוא כדי שיקיימו הכתוב בה. מה אם כן הוא אותו יסוד, הרמוז במילה 'בראשית'? בפסוק נאמר "ברא אלוקים" ולא נאמר "ברא י-ה". אם כן מה ההבדל בין שניהם, שלא נאמרו בשני לשונות שונים של שמות הקב"ה? אומר על כך השפתי חכמים – "שהיה )לו לכתוב ולומר( כנאמר "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות י-ה אלוקים ארץ ", )בשני שמותיו של הקב"ה, ומסביר( 'אלוקים' שם של מידת הדין, וי- מח ושמים ה שם של מידת הרחמים. כשהסביר זאת רש"י - "י-ה הוא שמו )דהיינו, שם ההוויה והוא שם עצם(, ושאר השמות כמו - אלוקים ,ש.ד.י, צבאות, המה רק שמות תארים המורים על תואריו ולא על עצמותו(. בשם 'אלוקים' - מלמד שהוא שליט ושופט על כל העולם... )לומר( י-ה שהוא האלוקים. בראשית א, א- ב מד תהילים קיט, קס מה משלי ח, כב מו ירמיה ב, ג מז בראשית ב, ד מח

| 34 וכמו כן מביא רש"י הסבר נוסף - "ברא אלוקים" ולא אמר 'ברא י-ה', שמתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים )במידה זו( והקדים )לה( מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, כנאמר "ביום עשות י-ה אלוקים ארץ ושמים". אך מהי אותה מידת הדין? עניין זה נלמד מהכתוב "לא תכיר פנים במשפט ". ונמצאנו מט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא למדים שהגימ' של המילים 'המשפט לאלוקים' עולה כמניין - 556 ,שהוא גם מנין המילה 'תקון'. שכאשר שומרים על המשפט, זה בא לקיים בכך את העניין 'לתקן עולם במלכות ש.ד.י'. כמו כן המילה 'אלוקים' באותיות יורדות כבסיס, יעלו האותיות א-א )1 )ל-כ )20 )ה-ד )4 )י-ט )9 )מ-ל )30 )כשסך המניין הוא = 64 כמניין המילה דין. ואילו מידת הרחמים שבשם י.ק.וק. - נלמד מהכתוב נ "ויעבר י-ה על פניו ויקרא י-ה י-ה א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ," שהם שלוש עשרה מידות הרחמים שלפני הקב"ה. והוא הדבר שהתפלל משה לפני הקב"ה, כשביקש שימחל לעמו בחטא העגל. מהעיסוק במידותיו של הקב"ה ניתן ללמוד כאן על יסוד נוסף שנמצא במילה 'בראשית'. שבאה ללמד את מה שנרמז בה – 'ראשית' שכך נקראו ישראל. ונמצא שאם נקרא את המילה בהיפוך האותיות, נמצא בה את המילים – 'שבת ירא', משום ש'שבת' - היא שורש המילה 'תשובה'. וכשנדבר על 'השבת' הנכתבת בכתיב חסר 'ו', כך שאם נוסיף את הו' למילה, נמצא שהדבר רומז על ו' המצוות שנצטווה אדם הראשון ביום בריאתו, ועל כולם עבר עוד בעודו בגן עדן. וכך מובא במדרש רבה - "רב לוי אמר )על מה שצווהו הקב"ה לאדם מיד בבריאתו( וצווהו על שש מצוות כנאמר "ויצו י-ה אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול" )כלומר( )1 )ויצו על עבודת הכוכבים וכו', )2 )י-ה - על ברכת י-ה וכו', )3 )אלוקים - אלו הדינין וכו', )4 )על האדם -זו שפיכות דמים וכו', )5) נא לאמר - זו גילוי עריות וכו', )6 )מכל עץ הגן אכל - צווהו על הגזל ." דבר נוסף רמוז באות ו' או במילואה 'ואו' שהיא בגימ' מנין – 13 ,כמניין המילה 'אחד'. כדי לרמז לנו, שעבר האדם על ציווי הקב"ה ששמו 'אחד', וכאן החל גם לרמוז לאדם הראשון שעליו לעשות תשובה. כשמייד לאחר שחטא, באה השבת לתקן את חטאו. ומביא על כך המדרש "וכן אתה מוצא באדם הראשון שכשבראו דברים א, יז מט נ שמות לד, ו מדרש רבה טז, ו נא

35 | נתנו בגן עדן וצווהו ואמר לו מזה תאכל ומזה לא תאכל, כנאמר 'כי ביום אכלך ', עבר על צוויי הקב"ה והביא עליו אפופסין )עונשין(, באה נב ממנו מות תמות השבת ופוטרו )שהשבת הייתה כמלמדת זכות על האדם הראשון( והתחיל מסיח עמו )הקב"ה( אולי יעשה תשובה, שנאמר "ויקרא י-ה אלוקים אל האדם ויאמר " אולי יעשה תשובה, לומר 'איכה' מלשון - אן את, ואין י-ה אלא נג לו איכה מידת הרחמים, שנאמר "י-ה י-ה א-ל מלא רחמים". והקדים לו מידת הרחמים למידת הדין שיעשה תשובה... והחל משיח עמו שנאמר 'מי הגיד לך כי ערום '. הניח האדם, והחל משיח עם האשה שנאמר 'מה נד אתה', 'ויאמר האדם האישה זאת עשית'... וכשחזר אצל אדם הראשון לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, ומנין? אמר רב חכינאי בשם רב לוי, שאמר לו 'בזעת אפך תאכל לחם '. שנאמר נה עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב 'שובה ישראל עד י-ה אלוקיך כי כשלת בעונך '. וכיון שלא עשה תשובה, טרדו נו )הקב"ה( מגן עדן שנאמר 'ויגרש את האדם' נז ." וכדי להבהיר את ענין התשובה, נחזור למובא במדרש רבה )א, ד( "ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות )ואלו הם(, )1 )תורה, )2 )כסא הכבוד, )3 )האבות, )4 )וישראל, )5 )ובית המקדש, )6) ושמו של המשיח". )ממליץ לעיין שם(. ומוסיף המדרש – "אמר רבי אהבה בשם ", וממשיך שם, "תשב נח רבי זעירא אמר אף התשובה, שנאמר "בטרם הרים יולדו אנוש עד דכא". ומסביר שם רש"י - "מביא הקב"ה יסורין על האדם, עד שאתה מחזירו להיות תשוש כוח וקרוב למות. תאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרככם הרעים", על כן נתן הקב"ה לאדם את השבת לאחר שחטא בעץ הדעת". ומובא על כך בפרקי דרבי אליעזר, "בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם ', ובזכות יום נט הראשון.... שנאמר 'ויברך אלוקים את יום השבת ויקדש אותו השבת ניצול האדם מדינה של גיהנום... וראה האדם כוחה של השבת וקדש אותו. אמר, לא לחינם ברך הקב"ה את השבת וקידש אותו. והתחיל משורר 'מזמור שיר ליום השבת ס '. רבי ישמעאל אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו, ונשכח בכל הדורות עד שבא משה וחידשו... אמר אדם הראשון, בי ילמדו כל בראשית ב, יז נב שם ג, ט נג שם, יג נד שם, יט נה הושע יד, ב נו תנחומא תזריע, ט נז תהילים צ, ב נח בראשית ב, ג נט תהילים צב, א ס

| 36 הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב, ניצול מדינה של גיהנום. וכל מי ששומר השבת בעולם הזה, הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו, שנאמר 'כל שומר שבת ', אל תקרי 'שומר שבת מחללו' אלא 'מחול סא מחללו ושומר ידו מעשות כל רע סב לו', מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו ." ויש המביאים מקור לעניין התשובה, ממה שאירע לקין כשיצא מבית דינו של הקב"ה, לאחר שרצח את הבל אחיו. וגם שם ניסה הקב"ה ללמדו בעשיית התשובה, כנאמר "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ". ולא הואיל הדבר ולכן נגזר עליו להיות 'נע ונד', ולאחר שנכנס לדין חזר הקב"ה וגזר עליו רק מחצית מעונשו הראשון. וכשבא אדם הראשון כמובא במדרש, "פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, ואמר כך היא כוחה של תשובה ואני לא יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי- ה ". סג ולפני שאסיים נזכיר שבתחילת דבריי הבאתי את הפסוק "והארץ היתה תהו ובהו", שבגימ' בכתיב מלא, המניין של זה הוא - 1220 ,וכן הוא גם המניין של 'עץ הדעת' )מקור החטא שחטא בו האדם(, שבכתיב מלא בגימ', יעלה גם למניין – 1220 .שלאחר החטא ביקש הקב"ה להחזיר את העולם למצבו הראשון 'תהו ובהו', עד שמצא לו פתח לעשיית תשובה וניצל האדם מכך. מי יתננו להבין ערכה של תשובה מלפני הקב"ה שהוא רחום וחנון לקבל את השבים, ומה היא ערכה של 'השבת' ושמירתה על ידי עמו ישראל, וכן בקיום מצוותיו הבאים לצורך קיום העולם. ישעיה נו, ב סא פרקי דרבי אליעזר, פרק תשעה עשרה סב מדרש רבה כב, יג סג

37 | פרשת נח מאמר ראשון פרשת 'נח' היא המשכה של פרשת 'בראשית', וכשם שראינו שאברהם הוא תיקונו של האדם כך נח בא כתיקון לדורות שקדמו לו. כנאמר "ותשחת הארץ ". וכשנולד נח ישנו הנימוק למתן שמו - סד לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס "ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה י-ה סה ." ונסביר את עניין "ממעשינו ומעצבון ידינו". שיש להבין ולקרוא זאת כך 'מבצע סו מעשי ידינו', הוא החמס אשר בכפיהם . ולכן נאמר "ומן האדמה אשר אררה", שזה כנגד מה שכתוב "לאדם אמר... לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך 'ובעצבון' תאכלנה כל ימי חייך ". ומה שהאישה טענה על חטאה - "הנחש סז השיאני ואוכל", ניתן לקרוא זאת גם בשינוי האותיות 'השיאני' – 'היש אני'. וכבר הזכרנו שכל מי שאומר על עצמו לשון 'אני' - הרי הוא כמתריס כלפי העליונים. וכמו שמצאנו אצל קין, עליו נאמר "ויצא קין מלפני.." )שהם בס"ת אותיות - אני(. וכמו בחטאם של ישראל במדבר לפני מתן תורה, כשאמרו "היש י-ה בקרבנו ". סח אם אין", ומיד אח"כ גרם הדבר ש"ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וכך גם הסברתי לגבי משה רבינו שאמר והשתמש פעמיים במילה 'אני', והקב"ה אף מזכיר לו זאת. נאמר כאן בפרשתנו "ויאמר י-ה לא ידון רוחי )שהם בס"ת אותיות - אני( ". בשגם עולה למנין = 345 סט באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ע כמניין 'משה'. ומובא במסכת חולין - "משה מנין התורה מנין – 'בשגם הוא בראשית ו, יא סד שם ה, כט סה חמס – גזל בפחות משווה פרוטה סו בראשית ג, יז סז שמות יז, ז- ח סח בראשית ו, ג סט ע חולין, קלט:

| 38 בשר'". ודבר זה בא על מנת לרמוז - הוא בשר ככל בשר החי על פני האדמה. וימיו יהיו - מאה ועשרים שנה, כמשה שנולד ומת באותו היום בז' באדר, לאחר מאה ועשרים שנותיו. וממשיכה שם הגמ' – "המן מן התורה מנין"? ועונה שזה ". וכן "אסתר מן התורה מנין"? "ואנוכי הסתר אסתיר עא נרמז כנא' "המן העץ פני ביום ההוא ", ו"מרדכי מן התורה מנין"? "מור דרור עב עג ." ונחזור לפרשתינו בא נאמר, "וירא אלוקים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר ", שבס"ת אותיות עולה המילה – 'עמלק'. ובא עד מחשבות לבו רק רע כל היום הדבר ללמדנו שזוהי תכונת אופי של מי שמקדיש את כל זמנו למחשבות ולעשיית רוע לזולתו. וכמו שמצאנו בלידת יצחק, שלאחר שילדה שרה אותו בזיקנתה " )שהם בס"ת עה ודיברו בה - "ותאמר שרה צחק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק אותיות האותיות - עמלק(. 'עמלק' עולה למנין = 240 לרמוז בעניין שנאמר "המן העץ", שכן 'העץ' בכתיב מלא עולה למנין ה"א - 6 ,עי"ן – 130 ,צד"י – 104 = 240 .שכל זה בא מן ההתרסה כלפי הקב"ה במילה - 'אני'. שהרי על המן נאמר שהוא, "המן האגגי בן המדתא )שהם בס"ת אותיות האותיות - אני(. וכך נאמר גם אצל קין, לאחר הבאת מנחתו וכן בהכרתו את חטאו – "ויאמר קין אל י-ה גדול עוני מנשוא הן" )בס"ת אותיות - אני( גרשת אותי מעל פני אדמה... והייתי נע ונד ". ומיד עו בצאתו מבית דינו של הקב"ה נאמר "ויצא קין מלפני" )בס"ת אותיות - אני(, עז ופרש"י שם "שיצא כגונב דעת עליונים ", כלומר שהמשיך במרדו. כאן אביא דברי מדרש נוסף שנמצא בפרשה, "אברהם היה מתוקן להדריך את העולם כולו בתשובה, האדם היה מתוקן למיתה, קין מתוקן לגלות, איוב מתוקן ליסורין, נח מתוקן לנס, משה היה מתוקן לגואל, מרדכי היה מתוקן לגאולה, ". העניין האחרון שמובא כאן מצריך בירור, כששאלתי את עצמי מהיכן עח ע"כ למדו חז"ל שמרדכי מתוקן לגאולה? ובמיוחד בהקשר למה שהבאנו על הפסוק "המן העץ", שם למדנו שהקב"ה, לפני שמביא פורענות, מקדים הוא תרופה למכה. ואם כן יש לחפש בפסוק ההוא שמדבר על המן, מה נרמז שם. והנה הפלא בראשית ג, יא עא דברים לא, יח עב שמות ל, כג עג בראשית ו, ה עד שם כא, ו עה שם ד, יד עו שם, טז עז בראשית רבה פרשה ל, סימן ח עח

39 | " )שהם בס"ת אותיות - עט ופלא כך נכתב שם, "ויאמר מי הגיד לך כי ערום מרדכיי עם שני יודיי"ם, ואבאר כעת מה משמעות הדבר(. האתה? "המן העץ אשר ציותיך לבלתי אכול ממנו אכלת", וכך נמצאים כאן יחדיו באותו הפסוק ממש 'מרדכי' ו'המן'. וזאת על מנת ללמדנו שמרדכי תמיד בא לתקן כנגד מה שהמן בא לקלקל. לימוד זה שונה במקצת ממה שהביאו חז"ל על 'מור דרור' הרומז ל'מרדכי'. שכן מהפסוק כאן ניתן ללמוד רבות, כש'מרדכיי' בא בשני יודיי'ם – הן זאת אלא כדי ללמדנו שאף כשיהודי חלילה ימצא עצמו עירום מביגדו, כביכול ללא מצוות, מצווה אחת טבועה תמיד בגופו של האדם - היא המילה. וכפי שחז"ל מביאים במדרש, בו נאמר שתבע הקב"ה את חותם שמו באדם בשם ש.ד.י. ש - בחותם, ד - ביד, י - הברית שבגופו. וכך אין הוא עירום לגמרי מן המצוות, ומכח זאת אין עמלק יכול לו. וזה כוחו של 'אברהם' העולה למנין - 248 כנגד 'עמלק' העולה למנין - 240 כשההפרש - 8 רומז ליום השמיני בו נימול בשר עורלתו של האדם. שהרי כשעמלק בא לרפידים אומר על כך רש"י שהיו זורקים את עורלותיהם לשמים. על תיקונו של מרדכי המתוקן לגאולה אמשיך בעז"ה בשבוע הבא, וזה מיתקשר לסיבה שבגללה לקח נח עימו לתיבה ייחורי גפן מגן עדן, ועניין נטיעת הכרם ושיכרותו מהיין. מה מסמל הגפן כאן ואצל בנות לוט במערה, וכן אצל יוסף כאשר בא אליו שר המשקים ואמר לו 'והנה גפן לפני'. בראשית ג, יא עט

| 40 מאמר שני פרשת 'נח' היא השניה מפרשיות התורה, ומביאה בתוכה את מעשה המבול בבניית התיבה ע"י נח, ואת הצלת כל החי אשר נצטווה נח לקחת עמו לתיבה, יחד עם מעשה מגדל בבל. ובעצם בדרך של קיצור - את סיפור עשרת הדורות שמנח ועד לאברהם. שעליהם נאמר, "עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפיים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם". ומתחילת המשנה נאמר "עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את פ המבול ." ננסה להבין מה אירע בפרק הראשון ש"מאדם ועד נח". כבר הזכרנו שכשנברא האדם הוריד הקב"ה על הארץ את הרקיע השביעי, והיה האדם רואה מקצה העולם ועד סופו. ונהיה אף שותף להקב"ה בעולמו, כשקרא לכל הבהמה וחיות השדה, יחד עם עופות השמים בשמות - כל אחד לפי הנפש שבו. וכן נצטווה ציווי שלא לאכול מעץ הדעת וחטא ואכל, ונקנסה עליו במעשה זה מיתה על כל דורותיו לעולם. כדי להבין מה היתה דרגתו של האדם לפני שחטא, מובא במדרש רבה שם, "אמר ר' יהודה בר סימון ראוי היה האדם הראשון שתינתן תורה על ידו. אמר הקב"ה יציר כפיי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר לו - ומה עכשיו )לאחר החטא( שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן, והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות... ויאמר לאדם - לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר 'זה ספר תולדות ". כדי להבין איך הדברים נלמדים כאן, נחזור לפרשתינו המתחילה פא האדם' בפסוק "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך ". ניסוח זה דומה לפסוק שמצאנו בתחילת מעשה בראשית, "אלה תולדות פב נח השמים והארץ )וכאן גם נמצא הרמז הראשון, בזכות מי הם נתקיימו( - בהבראם ". ואומר כאן בעל הטורים, "בהבראם - אותיות באברהם, שבזכות פג אברהם נבראו שמים וארץ". וכפי שכבר הזכרתי בפ' בראשית את הרמז מהו תיקונו של האדם הראשון. וכפי שנאמר על הפס', "ויאמר יה אלוקים לא טוב )בס"ת אותיות האותיות - אברהם( פ אבות ב, ב בראשית רבה פרשה כד, סימן ה פא בראשית ו, ט פב שם ב, ד פג

41 | ", וזאת עוד לפני שביקש האדם עצמו פד היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו את האישה. את הדבר הזה אנחנו לומדים מפס' זה. וכן ישנו פס' נוסף בפרשת תולדות "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם ", כשהשינוי הבולט לעין שכאן נמצא בכך שנתווספה האות – פה הוליד את יצחק 'ו' למילה 'אלה' והיא נקראת – 'ואלה'. ואומר על כך המדרש רבה, "אלה - אמר ר' אבהו בכל מקום שנאמר 'אלה' - פסל את הראשונים )שהיו לפניו(, 'ואלה' - מוסיף על הראשונים פו ". כעת נבין את הפס' הראשון שבפרשתינו, שניתן לקוראו בשני אופנים. "אלה תולדות נח - נח", לומר לך שגם תולדותיו אינן בדרגתו, ואפילו לא בניו שם, חם ויפת. כשהסיבה לכך היא כי נח רק "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ובמה - "את האלוקים התהלך נח". שכל מי שחי בדורו השחית את דרכיו על הארץ לפני השם, )על שבאו מין על שאינו מינו( ומלאה הארץ חמס )גזל - בשווה פרוטה, וחמס – אף בפחות משווה פרוטה(. וממשיך הפס', "וירא אלוקים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום )שהם בס"ת אותיות אותיות - עמלק(... ויאמר י-ה )בלשון מידת הרחמים( אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי ניחמתים כי עשיתים. )ולמה? משום( ונח מצא חן בעיני י-ה ". ופרש"י כאן, "הכל נברא בשביל האדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו". פז עד שבא נח וכבר בלידתו נאמר עליו, "ויקרא את שמו נח לאמור - זה ינחמנו ". ומובא על כך במדרש פח ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה י-ה "לא הוה צריך קרא למימר אלא נח - זה יניחנו, או נחמן - זה ינחמינו. אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לתלם והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח - נחו. ומנא לן, נאמר כאן צ למען ינוח שורך וחמורך פט נייחא )מלשון מנוחה( ונאמר להלן ." נאמר כאן "ונח מצא חן בעיני י-ה" ונאמר אצל האדם "ולאדם לא מצא עזר " דהיינו - נקבה. המילה 'מצא' מהי באה ללמדנו? האותיות העולות של צא כנגדו שם, יח פד שם כח, יט פה מדרש רבה פרשה ל, סימן ג פו בראשית ו, ה- ז פזפז שם, כט פח שמות כג פט צ מדרש רבה פרשה כח, סימן ב בראשית ב, כב צא

| 42 המילה הם - מ-נ צ-ק א-ב וכך תעלת המילה 'נקב-ה', לרמוז למה שהיה האדם הראשון דבוק באשתו ולא זנה, ואילו על דורו של נח נאמר, "ויקחו להם . כי צב נשים מכל אשר בחרו". ופרש"י – "אף בעולת בעל אף הזכר והבהמה" המילה 'מכל' משמעה לרבות, משום שעל הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות. ומדוע נקרא נח 'איש צדיק' אומר על כך המדרש, "ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו 'היה' בא הכתוב ללמדנו כפי שנאמר בנח ויוסף - 'כל מי שראה עולם ביישובו וראה את העולם כולו בחורבנו, וחזר וראהו שוב ביישובו או כלכלו וזן אותו בשני רעב כנח בתיבה או יוסף לאחר שני שובע ורעב ושנית לשובע, ראוי . ובימינו ראויים הם להיות כל מי שעבר את השואה הנוראה צג שיקראוהו 'צדיק' ושרד, וזכה והקים בית מחדש. וכל מי ששמו מוזכר פעמיים, כגון 'נח נח' 'אברהם אברהם' וכו', זכו בשני העולמות העולם הזה והעולם הבא. ודורש המדרש, "אתה דורש שהיה צדיק שנולד כשהוא מהול ושיחד הקב"ה שמו ". ורמז יש לדבר, שכל החי שבא עם צד עליו )ולמה?( שאברהם עתיד לצאת ממנו נח לתיבה לא בא אלא בשביל 'אברהם'. "ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח )שהם בר"ת אותיות אותיות - אברהם( חיים ". צה ועוד ניתן לדרוש ולדרוש רבות כאן, ועדין לא נגענו בענייני התיבה, המבול ובמעשה דור הפלגה. שם ו, ב צב תנחומא נח, סימן ה צג מדרש רבה כו, סימן ג צד בראשית ז, טו צה

43 | מאמר שלישי פרשת 'נח' פותחת בסיפורו של נח בבניית התיבה, ובירידת מי המבול המכחידים את היקום כפי שהיה מבריאת העולם. כאשר נח נבחר ע"י הקב"ה לבנות תיבה ולאסוף לתוכה את כל החי – זוגות זוגות, כדי שישרדו את המבול ומהם יפוצו על פני כל הארץ. וכך פותחת הפרשה, "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את ". מה צו האלוקים התהלך נח. ויולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת מלמדים אותנו הפסוקים כאן? אך עוד לפני שנבין כיצד הגענו למצב זה, נביא את הנאמר על "אלה תולדות" בדברי בעל הטורים - "בכולן פסל שלפניו, 'אלה תולדות השמים והארץ', פסל – 'תהו ובוהו', 'אלה תולדות נח', פסל - דורות שלפניו, 'אלה תולדות שם', פסל - בני חם ויפת, 'אלה תולדות יעקב', פסל - עשו ואלופיו. וכאן נאמר 'אלה תולדות נח - נח", וכי למה? ללמדנו שאפילו בניו לא יכלו להחשב להמשכיותו". בפס' זה נאמר שלוש פעמים 'נח', ומסביר זאת בעל הטורים – "ללמדנו שראה שלושה עולמות )לפני המבול, במבול ואחרי המבול( וכן שהציל שלושה - את בניו שם, חם ויפת בזכותו. וכן נח לשמים, נח לבריות, נח לעליונים, נח לתחתונים, נח בעוה"ז, נח בעו"ה". מה עשה את נח לכזה "איש צדיק תמים בדורותיו"? נאמר במדרש "מי שפרע מדור המבול, כל כך למה? כי לא יפנה דרך כרמים )מושג להבנה( שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים )להנאת עצמם(, אבל נח לא היתה כוונתו אלא ". ומביא על צז להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים, שנאמר 'אלה תולדות נח' שלא היו בעילתן לשם בנים, ושלא היתה כוונתן צח כך הרד"ל שם, "מובא ביבמות למטעי כרמים שהוא בנין העולם וישובו". דבר דומה נאמר בפסוק "אשתך כגפן ". צט פוריה וממשיך הפסוק בפרשתנו, "את האלוקים התהלך נח" שהם בס"ת אותיות - – 'חכם'. וביאר בעל הטורים כאן, "מובא במשלי "פרי צדיק - עץ חיים, ולוקח בראשית ו, ט- י צו מדרש רבה, לג צז יבמות, סו צח תהלים קכח, ג צט

| 44 ק נפשות - חכם ". כלומר הצדיק הוא המשתמש בחכמה, ועוסק בהצלת חיים. הוא הלוקח נפשות הנמצאות בסכנה, ומעבירן אל מקום בטוח. מהמילה 'התהלך' שהיא בגימ' בכתיב מלא = ה'-5, תי"ו-416 ,ה'-5 ,למ"ד-74, כ"ף-100 וביחד עולה במנין = 600 .כנאמר בהמשך, "ונח בן שש מאות שנה ". שכל שש מאות שנותיו, תמים היה נח כנאמר - קא והמבול היה מים על הארץ ". קב "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה אך מה עשהו לנח להיות איש שכזה? על מנת לענות על כך, נחזור לסוף פרשת ", וכשנולד נח ללמך נאמר עליו - "ויקרא את קג בראשית שם נאמר "קץ כל בשר שמו נח לאמר זה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה י-ה". ומבאר שם רש"י , "ויולד בן - שממנו נבנה העולם, מלשון בנין". ומוסיף "זה קד ינחמינו - יניח את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה, והוא הכין להם. שלפני כן היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של האדם הראשון, ובימי נח נחה וזהו ינחמנו". שורש המילה 'מעצבון' הינו 'עצב', ובהיפוך האותיות – 'בצע'. ודבר זה בא לרמוז לנו, שהיה הדור ההוא עוסק בגזילה ובחמס כנאמר "כי מלאה הארץ חמס ". כשהמילה 'כי' מורה לנו שהדבר היה ברצונם אם ירצו לגזלו, ובאם קה מפניהם לא - לא יגזלו. רש"י מוסיף על כך ואומר, "שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". כיצד נעשה הגזל והחמס? גזל - זה בדבר השווה פרוטה, ואילו חמס - זה אף בדבר השווה בפחות מפרוטה. שהרי בגזילה נאמר "והשיב את הגזילה אשר קו גזל ", ואילו בעניין החמס אין לדעת או איך לחשב בכמה היתה הלקיחה מהשני. ומובא כאן בתנחומא בפירושו של 'עץ יוסף' – "וכך היו דור המבול עושין אחד קז מהם מוציא קופתו )לשוק למכירה( תורמוסין )קטניות( זה בא ונוטל פחות משווה פרוטה )פריט בודד או שניים(, ועד לסוף יום המסחר נותר ללא סחורתו וללא ממונו". ונראה משום שדין בני נח שנהרג על פחות משווה פרוטה, ובאם כן ק משלי יא, ל בראשית ז, ו קא שם, א קב שם ו, יג קג שם ה, כט קד שם ו, יג קה ויקרא ה, כג קו תנחומא פרשה, לא קז

45 | לגבי בני נח אפילו בפחות משווה פרוטה ממון הוא, והרי הוא גזל גמור לגבי ישראל )עד כמה יש להזהר בדבר(. וכך חטאו בזנות כנאמר, "ויראו בני האלוקים את בנות האדם )שהרי הזכרים נבראו מהאדמה ע"י הקב"ה, והנשים מצלעו של האדם( כי טובות הנה ויקחו ". באדם נאמר "ודבק באשתו" וביאר רש"י זאת, קח להם נשים מכל אשר בחרו "אמר ר' יודן 'טובות' כתיב שהיו מטיבין אותה מקושטת לכנס לחופה )ואז( היה הגדול )איש חשוב או אחר( נכנס ובועלה תחילה". - "שהיו שופכין את זרעם על העצים והאבנים, קט כל זאת כנאמר במדרש רבה ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם נקבות". ועל כן נאמר "ותשחת הארץ", כדרך שנאמר אצל ער אונן בדרך בה נהגו עם תמר- "והיה אם בא אל ". קי אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו כמו כן הדבר בא ללמדנו שהאישה ניתנה לאדם בתנאי, כפי שאמור בו "ודבק באשתו". ושורש המילה 'דבק' בהיפוך האותיות א"ת ב"ש, ד-ק, ב-ש, ק-ד = עולה המילה – 'קדש'. כדי לומר שיש לכונסה בקדושה ובכתובה. ואילו דור המבול היה כמפר בריתו עם הקב"ה ומורד בו, שנאמר אצל נח "ונח מצא חן" ובמה מצא חן? המילה 'מצא' מסבירה זאת, שכן 'מצא' באותיות שמעל המילה מ-נ, צ-ק, א-ב = תעלה המילה 'נקב)ה('. וזאת כדי להסביר שנח דבק באשתו, ואילו שאר דור המבול היה פרוץ בזנות. ועד כמה ניתן עוד להאריך כאן, בזה הדבר. נאחל לכולנו להשמר במיוחד מן החמס והגזל, שנאמר "לא תחמוד אשת רעך" "ולא תחמוד בית רעך". ובעז"ה נתקן עולם במלכות ש.ד.י. בראשית ו, ב קח מדרש רבה כו, ד קט בראשית לח, ד קי

| 46 מאמר רביעי פרשת 'נח' היא המשכה של פרשת 'בראשית' ושל הקורות בה, עד שהקב"ה נעצב אל ליבו על אשר עשה האדם בארץ. כנאמר "כי רבה רעת האדם בארץ קיא וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום ". וכל זאת כבר לאחר עשרה דורות, שעברו מבריאת העולם ועד שנולד נח עליו מעיד הכתוב שם "ונח מצא חן בעיני י-ה קיב ." אם כן מיהו נח, אשר בו נפתחת הפרשה "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח, ויולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת, ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס"? כדי להבין זאת עלינו לחזור לסוף הפרשה הקודמת המדברת על לידתו של נח, הנולד ללמך בנו של מתושלח. וכך נאמר בו "וילד בן, ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה י-ה". ומסביר זאת רש"י, "ויולד בן - שממנו נבנה העולם". ומוסיף השפתי חכמים ומסביר למה שינה הכתוב כאן לכתוב "ויולד בן" )על נח, מה שלא נאמר כן לפניו( בשונה משאר ה'תולדות' עד כה. ומסביר השפתי חכמים ש'בן' הוא מלשון 'בניין', וכאשר ישנה בנייה ניתן לומר בו "זה ינחמנו מעצבון ידינו". ומהו ה'עצבון' המדובר? מסביר על כך רש"י, "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא )נח( הכין להם. והארץ עד אז היתה מוציאה להם קוצים ודרדרים כשזורעים אותה בחיטים וקלקלה והוציאה קוצים". וכל זאת מתחיל עוד מקלקולה של האדמה הראשונה כשהוציאה "עץ פרי עושה פרי" ולא "עץ פרי". וכן מחטאו של האדם באכילה שאכל מעץ הדעת, כנאמר "ארורה האדמה בעבורך בעצבון ." תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדהקיג נח נקרא כך בשמו משנולד, ומוסיף ומסביר המדרש רבה "לא צריך )המקרא( לומר אלא 'נח' זה ינחמנו או בשם 'נחמן' זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון השליטו על הכל, הבהמה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, וכיון שחטא האדם מרדו עליו, הפרה לא נשמעה לחורש והתלם לא נשמע לחורש. כיון שעמד נח – נחו. מנין הדבר נלמד? ממשיך המדרש בראשית ו, ה קיא שם ו, ח קיב שם ג, יז- יח קיג

47 | ומסביר זאת, נאמר כאן 'נייחא' ונאמר 'למען ינוח שורך וחמורך '. מה 'נייחא' קיד ". קטו כאן אף שם 'נייחא שורך' ומוסיף הילקוט שמעוני טעם נוסף בדבר, "ויולד בן, מפני מה לא אמרו בשמו )כמו( קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מלמד שמתושלח )הסבא( חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו )למך( שלא יקראנו בשמו שאנשי דור המבול מכשפים היו, ושמא יהרגוהו בכשפים, וכיון שנולד קראו 'נח' ואביו )מתושלח( קרא אותו 'מנחם' שהוא מנחם את דורו. אמרו זה ינחמנו ממעשינו, אמר להם אם חוזרים אתם בתשובה הוא מנחם אתכם... )וממשיך( 'זה ינחמינו' - וכי נביא היה למך אביו? אמר רב שמעון בן יהוצדק מסורת היתה לאדם שנאמר לו 'אררה האדמה בעבורך' אמר לפניו, רבש"ע עד מתי? אמר לו עד שיולד אדם מהול ממעי אמו, ". ומוסיף המדרש רבה "ומשנולד מהול וייחד קטז וכיון שנולד אמר זה ינחמנו הקב"ה שמו עליו, שאברהם עתיד לצאת ממנו וישמש בכהונה גדולה ונבנה בית קיז המקדש בתחומו ", עד כאן. ונחזור כעת לנאמר בתחילת הפרשה "אלה תולדות נח", בכל המקומות שפותח הפסוק ב'אלה' ולא ב'ואלה', בא הכתוב לפסול את הראשונים. וכמו שמסביר כאן בעל הטורים - "בארבע מקומות סמך הכתוב, "אלה תולדות השמים והארץ", וכן "אלה תולדות נח", וכן "אלה תולדות שם", וכן ביעקב – "אלה תולדות יעקב". ובכולן בא הכתוב ופסל שלפניו, ואיך זה? 'אלה תולדות השמים והארץ' - פסל את 'תהו ובהו', 'אלה תולדות נח' - פסל דורות שלפניו, 'אלה תולדות יעקב' - פסל עשו ואלופיו. ומה שכתב "אלה תולדות נח נח", ולא הביא הכתוב את תולדותיו שהם שלושת בניו - שם, חם ויפת. מסביר זאת התנחומא כאן - "כך פתח ר' תנחומא בר ', ומסביר זאת - אמר ר' קיח אבא ואמר 'פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם יהודה הלוי בשעה שאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מצר ובוכה, אמר לו הקב"ה למה אתה בוכה? מפני שלא העמדת פרי בעולם הזה )וכי( יש לך פרי יפה מן הבנים? אמר לפניו רבש'ע - איזה פרי שהעמדתי? אמר לו הקב"ה - התורה, שכתוב בה 'פרי צדיק עץ חיים'. בנים אינו אומר, אלא 'פרי צדיק', וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים. על כן בזכות תולדותיו אלו נאמר עליו קיט "איש צדיק תמים' ." שמות כג, יב קיד מדרש רבה כה, ב קטו ילקוט שמעוני ה, מב קטז מדרש רבה כו, ג קיז משלי יא, ל קיח תנחומא, ב קיט

| 48 וכי למה נאמר בו 'חכם', שעליו נאמר 'לוקח נפשות חכם'? מסביר זאת התנחומא שם, "זה מי שהזן את העני". וכך דרש על זאת התנחומא – "אמרו רבותינו, נח לא מת עד שלא ראה העולם שוב בישובו וראה שבעים אומות יוצאים מחלציו, וכן 'לוקח נפשות חכם' זה נח שאף זן את הבהמה. ומוסיף המדרש "שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות - נח ויוסף )בחורבנו של עולם( שכך כתוב 'על מכרם בכסף צדיק ', וכתיב 'ויכלכל יוסף קכ '. אמר רב אחוה בר רב זעירא קכא - אף בני נח שנכנסו לתיבה והחיה והעופות, כולן צדיקים היו". וכי למה? "שראו עולם בישובו ואחר מכן עולם בחורבנו ושבו וראו עולם בישובו ונקרא צדיקים". ראוי ללמוד מכאן לכבד בכיבוד גדול את דור שורדי השואה, כי צדיקים גמורים הם. על הנאמר 'תמים' אומר התנחומא כאן, זה אחד משבעת המהולים שנולדו בעולם, ואלו הם )1 )אדם הראשון )2 )שת בנו, )3 )נח, )4 )יעקב, )5 )יוסף, )6 ) משה, )7 )איוב. נוסיף כאן דבר נוסף שמביא המדרש רבה )ל, ח( "נח היה מתוקן - לנס, משה - היה מתוקן לגואל, מרדכי - היה מתוקן לגאולה". כאן נחזור ונבין איך הביא נח לעולם את 'הנס', שלאחר שהאדמה קלקלה ב'עץ פרי עושה פרי' ונתקללה, וכן לאחר חטא האדם באכילתו מעץ הדעת. ועד שבא נח והקריב קורבן כשיצא מהתיבה לאחר המבול וריח הניחוח עלה לפניו, אמר הקב"ה "ויאמר י-ה אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי ". כך שאם נלמד באותיות א"ת ב"ש מהו 'נס' נ- קכב יצר לב האדם רע מנעוריו ט, ס-ח ביחד עולות האותיות –'חט)א(', כשהשלמת התיקון לאדמה נקבע בשמירת השמיטה על ידי האדמה בשנת השמיטה. וכך נמצא בכל מקום את שורש המילה 'נס' כוונתו ל'חטא', כגון "והאלוקים נסה את אברהם" )בעקידה. וזאת משום ששמח אברהם בלידתו של יצחק אך לא הביא על כך קורבן לתודה לה'(. וכן בנחש הנחושת שם נאמר, "ושים אותו על נס". בברכה ובתפילה שהקב"ה ישמרנו ויצילנו מהחטא, ובאם חס ושלום נחטא ירמוז לנו בנס שעלינו לעשות תשובה ולהינצל ממנה. עמוס ב, ו קכ בראשית מ, ז- יב קכא שם ח, כח קכב

49 | פרשת לך לך מאמר ראשון פרשת 'לך לך' מביאה את סיפורו של אברהם אבינו, ולהזכירכם כבר הבאתי את המדרש רבה על כך שאברהם אבינו הוא תיקונו של אדם הראשון. ובהמשך, בשבוע שעבר, הבאתי מדרש נוסף האומר ש"מרדכי מתוקן לגאולה". וכל זה יתקשר לעניין הגפן של נח, כשננסה להבין את משמעות הדבר. את המונח 'מרדכי' הבאתי להזכירכם ברמז שנאמר על הפסוק שבו גם נאמר "המן - מן התורה מנין". שבתחילת הפסוק שם מופיע המונח 'מרדכי' – "ויאמר מי הגיד לך כי עירום )שהם בס"ת אותיות המילה - מרדכי( אתה, המן העץ ". אם כן כיצד מתיישב המונח 'מרדכי' עם ה'גאולה' אליה הוא היה מתוקן קכג וכו' מהתחלה? את המונח גאולה אנחנו מוצאים אצל יעקב כאשר ברך את יוסף, ואומר לו כך, "המלאך הג)ו(אל אותי מכל רע יברך את הנערים " )מנשה ואפרים(. כך קכד שהמילה 'הגאל' בכתיב מלא, ה"א-6 ,גימ"ל-83 ,אל"ף–111 ,למ"ד-74 ,סה"כ = 274 ,וכך גם הגימטריא של 'מרדכי' = 274 .יעקב מזכיר את הגאולה על שמו, ושוב זה פלא. שכן את המונח 'מרדכי', אנחנו מוצאים אצל יעקב במקומות הכי משמעותיים בחייו. המקום הראשון שבו זה נמצא הוא בצאתו לחרן, שם בחלום הסולם נאמר "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא )וכאן הנימוק( אעזובך עד אשר אם עשיתי )בס"ת אותיות - מרדכי( את אשר דברתי ". ופעם נוספת במאבקו של יעקב במלאך שם נאמר, "ויאמר )המלאך( קכה לך שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, ויאמר מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם )בס"ת אותיות - מרדכי( ישראל בראשית ג, יא קכג שם מח, טז קכד שם כח, טו קכה

| 50 ". וכך המונח מרדכי מופיע קכו )והנימוק( כי שרית אם אלוקים ועם אנשים ותוכל בין יעקב לישראל, )על 'ישראל" אביא בהמשך הפרשיות(. מעניין שאת המונח מרדכי מצאתי גם אצל אברהם, בלכתו של אליעזר לחרן להביא את רבקה. שכאשר נשאל שם אליעזר על מעשיו, וכך הוא עונה להם כפי " )בס"ת אותיות - המרדכי(. שנאמר שם, "ויאמר עבד אברהם אנוכי וי-ה ברךקכז וזאת כדי לרמוז ולומר על הגאולה שנמצאת אצל אברהם. וכך נאמר שם "אני הנה בריתי אתך והיתה לאב המון גויים )בר"ת אותיות - אותיות - גאולה( ולא ". וכן קכח יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך מצאתי אצל שרה בסיפור עם אבימלך שם נאמר, "הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם )בר"ת אותיות - אותיות - גאולה( הוא אמרה אחי הוא ". קכט כאן נוסיף מספר מקורות לעניין ראש הס)ו(לם שנמצא בחלומו של יעקב. המדרש מביא, שהראה הקב"ה ליעקב את המלכויות שישראל ישתעבדו תחתם - קל רבה בבל, מדי, יוון ורומא. וכן הראה לו כמה זמן תיערך כל גלות. וכשראה יעקב שמלכות רומי עולה ואינה יורדת, נתיירא. אמר לו עלה אחריו, ונתיירא יעקב. אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אינך יורד משם ולא עלה. אם כן מה רמוז במילה 'סלם' שבכתיב המלא סמ"ך–120 ,למ"ד-74 ,מ"מ-80, סה"כ = 274 כמניין 'גאולה'. וכן מצאנו במינחת יעקב שנתן לעשו בפגישתם, אז ". המילה עדר בגימטריא ג"כ = קלא ביקש יעקב "רווח תשימו בין עדר ובין עדר ביקש יעקב לתת רווח לישראל בניו, בין הגלות קלב ש 274 ,לרמוז לנאמר במדרש לגאולה. כאן נחזור לעניין הגפן שנח לוקח לתיבה מגן עדן. הדבר נלמד מההקבלה לנאמר ", וכן אצל נח נאמר "ויטע כרם קלג "ויטע י-ה אלוקים גן בעדן ", ואצל אברהם קלד " - שכולם באו מאותו המקום. ונח מבין שלאחר חורבן העולם קלה "ויטע אשל שם לב, כז- כט קכו שם לד, לד- לה קכז שם יז, ד קכח שם כ, ה קכט ויקרא רבה כט, ב. וכן תנחומא ויצא, ב קל בראשית לז, יז קלא מדרש רבה וישלח עה, יג קלב בראשית ב, ח קלג שם ט, כ קלד שם כא, לג קלה