‫| אלול תשפ"א |‬

‫שער נסגר‪ ,‬שער נפתח‬ ‫היום יפנה‪ ,‬שעריך נבוא‬ ‫זה רגע גדול‪ ,‬ובו ישטח‬ ‫כל איש משאלות לבבו‬ ‫ארץ לובשת משפט ומלכות‬ ‫ועמך אז רוחך הבוחרת‬ ‫מאירה מתוכך‪ ,‬מבקשת לה זכות‬ ‫תחושה חדשה ואחרת‪.‬‬ ‫מול רקיע תכול ורגעי בראשית‬ ‫תהא השעה‪ ,‬עת רצון‬

‫מסוד חכמים‪ ,‬מדעת נבונים‬ ‫תעלה שוועתנו מערב‬

‫נושאת בלי קול תפילה חרישית‬

‫אפתחה ואפיל תחנונים‬

‫אשאלה מענה לשון‬

‫מעומק הלב ומקרב‪ .‬‬ ‫להיות שם‪ ,‬בביתו‪ ,‬בת בית ממש‬ ‫הן מכאן גם ביתי יבנה‪:‬‬ ‫אבן על אבן‪ .‬היכל מקודש‬ ‫על פי השם ייסע ויחנה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ברגע קטן אחד‪,‬‬ ‫והנה את שם‪ ,‬בין מחזור ודמעה לשער פתוח‪,‬‬ ‫מול כסא כבודו וים של רחמים‪ ,‬ואת קטנה כל כך‪ ,‬ונזקקת‪.‬‬ ‫והרגע גדול הוא מאי פעם‪,‬‬ ‫או שאת זו שגדלת‪ ,‬מבינה את גודל השעה‪,‬‬ ‫לא נותנת להזדמנות לחמוק לך מבין האצבעות‪.‬‬ ‫חמה בראשי אילנות‪ .‬שכינה פונה אל למעלה משבעה רקיעים‪.‬‬ ‫ימי רחמים נאספים אל תקיעה אחת גדולה שהכל בה‪ :‬רעדה וגילה‪ ,‬תחינה והודיה‪.‬‬ ‫ואחריה קול דממה דקה של הולדת שנה חדשה‪.‬‬ ‫תחל שנה וזכויותיה‪.‬‬

‫האם עשיתי הכל?‬

‫החיים שלך הם אלו המונחים כאן בכף‪ .‬מילה אחת‪ ,‬תפילה אחת‪ ,‬עולמות מלאים‪.‬‬ ‫הכיני עצמך בטרם יפנה היום‪.‬‬ ‫האלול הזה‪ ,‬אינו דומה לאלול של תש"פ‪ .‬גדלה קומתך וגבהה‪ ,‬ההשגות בהישג ידך‪ ,‬השאיפות כבר אינן סיסמאות אלא‬ ‫דרך חיים ‪----‬‬ ‫אלו השנים שלך להרחיב חדרי לב‪ ,‬להוסיף דעת‪ .‬אל תתני להזדמנות לחמוק מבין ידיך‪.‬‬

‫המקבץ יעזור לך לנצל את הרגעים‪.‬‬ ‫קחי לך בכל יום רגע של נצח‪ ,‬כמה דקות שיובילו אותך אל ראש השנה מוכנה יותר‪ ,‬יודעת‪ ,‬מבינה ומבקשת פניו‪.‬‬

‫‪3‬‬

4

‫ְל ָדוִד ה'‬

‫תיקנו לומר פרק זה מר"ח‬ ‫אלול עד שמיני עצרת‪" ,‬ה'‬ ‫אורי" ‪ -‬ראש השנה‪" ,‬וישעי"‬ ‫ יום הכיפורים "כי יצפנני‬‫בסוכה" ‪ -‬בחג הסוכות‪.‬‬ ‫(חז"ל במדרש 'דורש טוב')‬

‫תוכן הפרק‪:‬‬ ‫ככל שהאדם דבק יותר בה'‪,‬‬ ‫כך הוא זוכה להשגחה תמידית‬ ‫ומיוחדת‪ ,‬ויכול להרגיש סמוך‬ ‫ובטוח‪.‬לכן מכל המשאלות‬ ‫ומכל הבקשות‪ ,‬המשאלה‬ ‫הגדולה ביותר היא להדבק‬ ‫בה'‪ ,‬ואנו מבקשים סיוע‬ ‫משמים בזה‪ ,‬שלא יצליח‬ ‫היצר בעצותיו למנוע מאתנו‬ ‫משאלה גדולה זו‪.‬‬ ‫(מלבי"ם)‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫"אורי" ‪ -‬מאיר חשכת הלילה‬ ‫"ישעי" ‪ -‬ומושיע מהאויבים‪.‬‬ ‫"מעוז חיי" ‪ -‬חוזק חיי‬ ‫"אירא" ‪ -‬מאויבים גלויים‪.‬‬ ‫שונאים‪,‬‬ ‫‬‫"אפחד"‬ ‫החורשים רעה בסתר‪.‬‬

‫ְל ָד ִוד ה' אוֹ ִרי ְו ִי ׁ ְש ִעי‬ ‫ִמ ִּמי ִא ָירא‬ ‫ז־ח ַ ּיי‬ ‫ה' ָמעוֹ ַ‬ ‫ִמ ִּמי ֶא ְפ ָחד׃‬ ‫ִ ּב ְקרֹב ָע ַלי ְמ ֵר ִעים ֶל ֱאכֹל‬ ‫ֶא ְ ּ‬ ‫ש ִרי ָצ ַרי ְוא ְֹי ַבי ִלי‬ ‫ת־ב ָ ׂ‬ ‫ֵה ָּמה ָכ ׁ ְשל ּו ְו ָנ ָפלוּ׃‬

‫"אם תחנה עלי מחנה" ‪ -‬לא‬ ‫רק יצרים פרטיים עומדים‬ ‫להילחם עם האדם‪ .‬מחנה‬ ‫שלם חונה עליו וחפץ‬ ‫להשחיתו ‪ -‬העולם‪ ,‬הרחוב‪,‬‬ ‫הרגלי החיים ‪ -‬הכל עומד על‬ ‫האדם להשחיתו ברוחניות‪.‬‬

‫ם־ת ֲח ֶנה ָע ַלי ַמ ֲח ֶנה‬ ‫ִא ַּ‬ ‫ֹא־י ָירא ִל ִ ּבי‬ ‫ל ִ‬

‫אך ‪" -‬לא ירא ליבי"‪ ,‬במה‬ ‫שה' אורי‪ ,‬ישעי ומעוז חיי‬ ‫אני בוטח‪".‬‬

‫ם־תקוּם ָע ַלי ִמ ְל ָח ָמה‬ ‫ִא ָּ‬ ‫ְ ּבזֹאת ֲא ִני בוֹ ֵט ַח׃‬

‫(הארת התפילה)‬

‫"אחת שאלתי‪ ...‬אותה‬ ‫אבקש" ‪" -‬שאלתי ‪-‬‬ ‫לשון עבר‪ ,‬ו"אבקש" לשון‬ ‫עתיד!‬ ‫אלא‪ ,‬שזאת כוונת דוד‬ ‫המלך‪ :‬את אותה משאלה‬ ‫ששאלתי בעבר‪ ,‬אותה‬ ‫אמשיך לבקש בעתיד‪ .‬ולא‬ ‫ככל אדם‪ ,‬שכל יום וכל‬ ‫שעה ממלאות משאלות‬ ‫חדשות את לבו ‪ -‬רפואה‪,‬‬ ‫מזונות וכו' ‪ -‬אלא משאלה‬ ‫אחת ליוותה אותו כל ימי‬ ‫חייו‪ ,‬והיא‪" :‬שבתי בבית ה'‬ ‫כל ימי חיי"‬ ‫(מלבי"ם)‪.‬‬

‫"כי יצפנני" ‪ -‬אנו בוטחים‬ ‫בהקב"ה שיצפין אותנו‬ ‫בסוכתו ביום רעה‪ ,‬ויגן‬ ‫עלינו מפני היצר‪ .‬במה זוכה‬ ‫האדם שהקב"ה מצפין‬ ‫אותו בסוכתו ומסתיר אותו‬ ‫בסתר אוהלו?‬ ‫אם התורה משמשת לו‬ ‫כסם חיים‪ ,‬והיא עיקר חייו‪.‬‬

‫ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת־ה' אוֹ ָת ּה‬ ‫ל־י ֵמי‬ ‫ֲא ַב ֵּק ׁש ׁ ִש ְב ִּתי ְ ּב ֵבית־ה' ָּכ ְ‬ ‫ַח ַ ּיי ַל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם־ה' ו ְּל ַב ֵּקר‬ ‫יכלוֹ ׃‬ ‫ְ ּב ֵה ָ‬ ‫ִּכי ִי ְצ ּ ְפ ֵנ ִני ְ ּב ֻסכּ ֹה ְ ּביוֹ ם ָר ָעה‬ ‫ַי ְס ִּת ֵר ִני ְ ּב ֵס ֶתר ָא ֳהלוֹ ְ ּבצוּר‬ ‫ְירוֹ ְמ ֵמ ִני׃‬ ‫ֹאשי ַעל א ְֹי ַבי‬ ‫ְו ַע ָּתה ָירוּם ר ׁ ִ‬ ‫ְס ִביבוֹ ַתי ְו ֶא ְז ְ ּב ָחה ְב ָא ֳהלוֹ ִז ְב ֵחי‬ ‫ְתרו ָּעה ָא ׁ ִש ָירה ַו ֲא ַז ְּמ ָרה ַלה'׃‬ ‫ׁ ְש ַמע־ה' קוֹ ִלי ֶא ְק ָרא ְו ָח ֵ ּנ ִני‬ ‫ַו ֲע ֵנ ִני׃‬ ‫ְל ָך ָא ַמר ִל ִ ּבי ַ ּב ְּק ׁש ּו ָפ ָני‬ ‫ת־פ ֶנ ָ‬ ‫יך ה' ֲא ַב ֵּק ׁש׃‬ ‫ֶא ּ ָ‬

‫"בצור ירוממני" ‪ -‬הקב"ה‬ ‫מגביה אותנו כביכול על צור‬ ‫גבוה ‪ -‬שם כבר אין שליטה‬ ‫ליצרים שפלים‪.‬‬ ‫"שמע ה'‪ ,‬קולי אקרא" ‪-‬‬ ‫מדוע מבקש דוד המלך‬ ‫שוב? והרי כבר הגיע לדרגת‬ ‫השגחה פרטית גבוהה ביותר!‬ ‫ללמדנו שלעולם אין ביטוח‬ ‫לאיש‪ ,‬וגם בדרגה גבוהה‬ ‫ביותר‪ -‬אין האדם יכול להיות‬ ‫בטוח שלא ידרדר לבירא‬ ‫עמיקתא חלילה‪.‬‬ ‫(הארת התפילה)‬

‫"לך אמר ליבי"‪ -‬בשליחותך‪,‬‬ ‫אמר לי ליבי‪.‬‬ ‫(מצודות)‬

‫"את פניך ה' אבקש" ‪ -‬תמיד‬ ‫אבקש שתאיר פניך אלי‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫"כי אבי ואמי עזבוני" ‪ -‬דוד‬ ‫המלך ממשיל עצמו כיתום‪,‬‬ ‫שעזבוהו אביו ואמו וה' חמל‬ ‫עליו ואסף אותו אליו‪ ,‬ונתן לו כל‬ ‫מחסורו‪.‬‬ ‫ובנמשל‪" :‬יצרו של אדם‬ ‫מתחדש עליו בכל יום ומבקש‬ ‫המיתו‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו ‪-‬‬ ‫אין יכול לו"‪.‬‬ ‫"הוריני ה' דרכך‪ ,‬ונחני באורח‬ ‫מישור" ‪ -‬דרך היא שביל רחב‪,‬‬ ‫ואורח ‪ -‬שביל צר‪ ,‬מבקש דוד‬ ‫המלך‪ ,‬שהקב"ה יורהו דרך ה'‬ ‫שידע ללכת בה‪ ,‬אבל בשבילים‬ ‫הצרים‪ ,‬במקום בו מסתתרות‬ ‫"נגיעות" דקות‪ ,‬הוא מבקש‬ ‫שהקב"ה ינהיג אותו‪ ,‬שלא‬ ‫יכשל‪.‬‬ ‫(מהר"ל)‬

‫"כי קמו בי עדי שקר" ‪ -‬כפי‬ ‫שמבקשים אנו בתפילה‪" :‬וטהר‬ ‫לבנו לעובדך באמת" וטהר‬ ‫ מטומאת התאוות‪ ,‬לעבדך‬‫באמת" ‪ -‬שהשקר לא יחדור‬ ‫לתוך העבודה בעצמה‪...‬‬

‫‪8‬‬

‫ל־ת ְס ֵּתר ּ ָפ ֶנ ָ‬ ‫יך ִמ ֶּמ ִ ּני‬ ‫ַא ַּ‬ ‫ל־ת ְ ּ‬ ‫ט־ב ַאף ַע ְב ֶּד ָך ֶע ְז ָר ִתי‬ ‫ַא ַּ‬ ‫ל־ת ְּט ׁ ֵש ִני‬ ‫ית ַא ִּ‬ ‫ָה ִי ָ‬ ‫ל־ת ַע ְז ֵב ִני ֱאל ֵֹקי ִי ׁ ְש ִעי׃‬ ‫ְו ַא ַּ‬ ‫י־א ִבי ְו ִא ִּמי ֲע ָזבו ִּני‬ ‫ִּכ ָ‬ ‫ַוה' ַי ַא ְס ֵפ ִני׃‬ ‫הוֹ ֵר ִני ה' ַּד ְר ֶּכ ָך ו ְּנ ֵח ִני ְ ּבא ַֹרח‬ ‫ִמ ׁישוֹ ר ְל ַמ ַען ׁשוֹ ְר ָרי׃‬ ‫ל־ת ְּת ֵנ ִני ְ ּב ֶנ ֶפ ׁש ָצ ָרי ִּכי‬ ‫ַא ִּ‬ ‫יפ ַח‬ ‫י־ש ֶקר ִו ֵ‬ ‫ּ־בי ֵע ֵד ׁ ֶ‬ ‫ָקמו ִ‬ ‫ָח ָמס׃‬ ‫לו ֵּלא ֶה ֱא ַמ ְנ ִּתי ִל ְראוֹ ת‬ ‫ְ ּבטוּב־ה' ְ ּב ֶא ֶרץ ַח ִ ּיים׃‬ ‫ַק ֵ ּוה ֶאל־ה' ֲח ַזק ְו ַי ֲא ֵמץ ִל ֶ ּב ָך‬ ‫ְו ַק ֵ ּוה ֶאל־ה'׃‬

‫ועל כך מתחנן דוד המלך ‪-‬‬ ‫שהקב"ה יציל אותו מעדי‬ ‫שקר‪ ,‬מכל אותן נגיעות‬ ‫וטענות שאין להן יסוד‬ ‫ובסיס אמיתי‪ ,‬וכל רצונן‬ ‫לחמוס מהאדם את עבודת‬ ‫ה' האמיתית שלו‪.‬‬ ‫(הגר"א)‬

‫"קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך"‪:‬‬ ‫אומרים חז"ל‪" :‬אם רואה‬ ‫אדם שהתפלל ולא נענה‬ ‫יחזור ויתפלל‪ ,‬שנאמר‬ ‫קוה אל ה'‪ ..‬וקוה אל ה'"‪,‬‬ ‫ומה יעשה אם גם בתפילה‬ ‫שניה לא נענה? יחזור שוב‬ ‫ויתפלל‪."...‬‬ ‫(ברכות לב‪):‬‬

‫תוספת דעת‬ ‫בקשו פני – נראה לכאורה שדוד‬ ‫המלך מבקש מהקב"ה שיסייע לו‬ ‫בכך שעמ"י יכבדוהו‪ .‬ונראה תמוה‬ ‫וכי דוד המלך דורש כבוד?‬ ‫אלא‪ ,‬שבכך שיכבדו את דוד המלך‬ ‫וישמעו בקולו‪ ,‬יגרום להם לדרוש‬ ‫ולבקש קרבת אלוקים ולקיים‬ ‫מצוותיו‪.‬‬ ‫(מאירי)‬

‫תו‬ ‫בנה שלי‪:‬‬

‫‪9‬‬

10

‫מלכויות‬ ‫יום ראשון‬

‫מלכויות‬

‫כ"א אלול‬

‫‪11‬‬

‫אמרו לפני בראש השנה‪ ...‬מלכויות כדי שמתליכוני עליכם"‬ ‫(ראש השנה טז)‬

‫"עיקר מהות יום ראש השנה הוא הדין‪ ,‬ומה הקשר בינו לבין‬ ‫מלכויות? אין זאת אלא שהדין הוא באיזו מידה אנו מקבלים‬ ‫עלינו עול מלכותו יתברך ובהתאם לכך אנו נידונים‪.‬‬

‫טנה‪:‬‬ ‫ה ק‬ ‫קבל‬

‫לכן‪ ,‬עיקר תפילתנו ובקשתנו היא על גילוי מלכותו בעולם‬ ‫ובראש ובראשונה קבלת מלכותו עלינו‪ ,‬מה גם שהתפילה‬ ‫מרוממת ומביאה אותנו לדרגה שבאמת נרצה ונשאף למה‬ ‫שאנחנו מבקשים‪ ,‬וכשאנחנו מבקשים על גילוי מלכותו‬ ‫ושואפים לכך באמת‪ ,‬זה מרומם אותנו ומגביה את מדרגתנו וזו‬ ‫סיבה לזכות בדין ר"ה"‪.‬‬ ‫(רינת חיים)‬

‫קדיש ‪ -‬קדוש בארמית‪ ,‬מכונה כך משום שהוא שבח קדוש‪,‬‬ ‫נבדל‪ ,‬נשגב ומרומם על כל השבחים‪.‬‬ ‫"ומה שאנו אומרים קדיש בלשון ארמית‪ ,‬יש אומרים מפני‬ ‫המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה"‬ ‫(הטור)‬

‫"בשעה שישראל עונים "אמן יהא שמיא רבא" ‪ -‬הקב"ה מנענע‬ ‫בראשו ואומר‪ :‬אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם‪ ,‬ומה לו לאב‬ ‫שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שולחנו‪ ,‬ואם יבינו זאת‬ ‫המלאכים ‪ -‬יקטרגו עלינו"‬ ‫(ברכות ג)‬

‫‪12‬‬

‫תוספת דעת‬ ‫"כי לה' המלוכה ומושל בגוים' ‪ -‬מלך מלשון המלכות (התייעצות) מלך‬ ‫נקרא מי שממנים אותו ברצון העם‪ ,‬ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על‬ ‫העם‪ ,‬לכן נכתב 'לה' המלוכה' אלו ישראל שמקבלים עליהם עול מלכות‬ ‫שמים ברצון‪ ,‬ואלו בגויים ‪' -‬ומושל בגוים' ‪ -‬בחזקה אף שלא ברצונם‪ ,‬אבל‬ ‫לעתיד לבוא 'והיה ה' למלך על כל הארץ' שכל העולם יקבלו עול מלכותו‬ ‫ברצון"‪.‬‬ ‫(הגר"א)‬

‫וכמו במלך בשר ודם ‪ -‬אדם שאומר על המלך שהוא מלכו‪ ,‬מביע עובדה‬ ‫פשוטה‪ ,‬ובעצם האמירה רק מוכיח שאינו מורד במלך‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אדם שרוצה להמליך מלך ולמנותו‪ ,‬בוודאי מבקש את מלכותו מפני‬ ‫אהבה אליו‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬לא מספיק לא למרוד במלך‪ ,‬צריך לרצות במלכותו וזוהי ההמלכה‪.‬‬ ‫בכל השנה אנו מקבלים עול מלכותו של הקב"ה עלינו‪ ,‬אבל בר"ה שאז אנו‬ ‫מחדשים את המלוכה ומכתירים אותו למלך‪ ,‬עלינו להביע רצון וקרבה‪.‬‬ ‫(ימלא פי תהילתך)‬

‫‪13‬‬

‫יתגדל ויתקדש שמה רבא ‪-‬‬ ‫יתגדל ויתקדש שמו הגדול‬ ‫בעלמא די ברא כרעותא ‪ -‬יתגדל‬ ‫ויתקדש שמו הגדול כרצונו‬ ‫בעולם שהוא ברא‪.‬‬ ‫וימליך מלכותיה ‪ -‬יראה מלכותו‬ ‫עלינו‬ ‫בחייכון ‪ -‬שברא העולם עבור‬ ‫ישראל‪ ,‬וזוהי ברכה לציבור‬ ‫שמתפלל עימהם‪.‬‬ ‫בעגלא ‪ -‬במהירות‪ ,‬שביאת‬ ‫המשיח תתבצע מהר‪.‬‬ ‫ובזמן קריב ‪ -‬שעד שיבוא‬ ‫המשיח לא יארך הזמן‬ ‫אמן יהא שמיה רבא מבורך ‪-‬‬ ‫"העונה אמן יהא שמיה רבא בכל‬ ‫כוחו (בכל כוונתו)‪ ,‬קורעים לו גזר‬ ‫דין של שבעים שנה"‪.‬‬ ‫בכל כוחו ‪ -‬שלא יחשוב בדבר‬ ‫אחר‪ ,‬אלא שיהיה כל כח שבגופו‬ ‫עמו"‬ ‫(אבודרהם)‬

‫לעילא מן כל ברכתא ושירתא –‬ ‫למעלה מכל הברכות והשירות‬ ‫שאדם מסוגל לברך ולהלל‬ ‫תושבחתא ‪ -‬תשבחות ונחמתא‬ ‫‪14‬‬

‫ל‪ ‬ו ִי ְת ַק ַּד ׁש ׁ ְש ֵמ ּה ַר ָ ּבא‬ ‫ִי ְת ַ ּג ַּד ְ‬ ‫ְ ּב ָע ְל ָמא ִּדי ְב ָרא ִכ ְרעו ֵּת ּה‬ ‫ְו ַי ְמ ִל ְ‬ ‫יך ַמ ְלכו ֵּת ּה ְ ּב ַח ֵ ּייכוֹ ן‬ ‫וב ַח ֵ ּיי ְּד ָכל ֵ ּבית‬ ‫ו ְּביוֹ ֵמיכוֹ ן ְ‬ ‫ִי ְשׂ ָר ֵאל ַ ּב ֲע ָג ָלא ו ִּב ְז ַמן ָק ִריב‬ ‫ְו ִא ְמר ּו ָא ֵמן‬ ‫ְי ֵהא ׁ ְש ֵמ ּה ַר ָ ּבא ְמ ָב ַר ְך ְל ָע ַלם‬ ‫ו ְּל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמ ָ ּיא‪.‬‬ ‫ִי ְת ָ ּב ַר ְך ְו ִי ׁ ְש ַּת ַ ּבח ְו ִי ְת ּ ָפ ַאר‬ ‫שא ְו ִי ְת ַה ָּדר‬ ‫ְו ִי ְתרוֹ ַמם ְו ִי ְת ַנ ּ ֵ ׂ‬ ‫ְו ִי ְת ַע ֶ ּלה ְו ִי ְת ַה ָ ּלל ׁ ְש ֵמ ּה‬ ‫ְּד ֻק ְד ׁ ָשא ְ ּב ִר ְ‬ ‫יך הוּא‬ ‫ְל ֵע ָ ּלא ִמן ָּכל ִ ּב ְר ָכ ָתא ְו ׁ ִש ָיר ָתא‬ ‫ֻּת ׁ ְש ְ ּב ָח ָתא ְו ֶנ ֱח ָמ ָתא ַּד ֲא ִמ ָירן‬ ‫ְ ּב ָע ְל ָמא ְו ִא ְמר ּו ָא ֵמן‬ ‫ִּת ְת ַק ֵ ּבל ְצלוֹ ְתהוֹ ן ו ָּבעו ְּתהוֹ ן‬ ‫ְּד ָכל ִי ְשׂ ָר ֵאל‬

‫ למעלה מכל הנחמות דאמירן‬‫בעלמא ‪ -‬הנאמרות כאן בעולם‪,‬‬ ‫הנחמה האמיתית של הקב"ה‬ ‫תהיה בנחמת ציון‪.‬‬ ‫"תתקבל צלותהון ובעותהון דכל‬ ‫ישראל" ‪" -‬בצלותי ובבעותי" –‬ ‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬חרבי זו תפילה‪,‬‬ ‫וקשתי ‪ -‬זו בקשה‪.‬‬ ‫מהי תפילה ומהי בקשה? ומדוע‬ ‫הושוותה התפילה לחרב והבקשה‬ ‫לקשת?‬ ‫תפילה היא סדר תפילה קבוע‪,‬‬ ‫כמו תפילת שמונה עשרה‬ ‫שנתקנה על ידי אנשי כנסת‬ ‫הגדולה‪ ,‬ובקשה ‪ -‬היא תפילה‬ ‫פרטית‪ .‬שכל אחד מבקש צרכיו‬ ‫הפרטיים‪ .‬וישנו הבדל הלכתי‬ ‫ביניהן‪ ,‬בסדר תפילה קבוע אם‬ ‫כייון ליבו בברכת אבות‪ ,‬אף שלא‬ ‫כיוון בשאר הברכות – יצא‪ .‬מה‬ ‫שלא כן בבקשה פרטית כי היא‬ ‫דורשת כוונה יתירה‪ ,‬ולכן תפילה‬ ‫הושוותה לחרב ‪ -‬חרב היא חדה‬ ‫ויש בכוחה להרוג גם אם לא‬ ‫מפעילים כח‪ ,‬אבל חץ אין בו כח‬ ‫להמית מצד עצמו אלא אם כן‬ ‫נשלח בעוצמה אל המטרה‪.‬‬

‫"תתקבל צלותהון ובעותהון‬ ‫דכל ישראל" ‪ -‬אנו מבקשים‬ ‫שתתקבל תפילתם הקבועה‬ ‫וגם הבקשות הפרטיות של כל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫"קדם אבוהון דבשמיא" ‪ -‬לפני‬ ‫אביהם שבשמים "ואמרו אמן‬ ‫ שיאמנו ויתקיימו הדברים‪.‬‬‫"יהא שלמא רבא מן שמיא" ‪-‬‬ ‫יהיה שלום רב מן השמים וכן‬ ‫חיים ממקור החיים‬ ‫"עלינו" ‪ -‬על כל אלו שידועים‬ ‫לנו "ועל כל ישראל" ‪ -‬שאינם‬ ‫ידועים לנו‬ ‫"עושה שלום במרומיו" ‪-‬‬ ‫הקב"ה עושה שלום במרומים‬ ‫שאין בין מלאכי השרת‬ ‫מלחמה כי כולם טוב והרע הוא‬ ‫במטה לארץ"‬ ‫(אבן עזרא)‬

‫ֳק ָדם ֲאבוּהוֹ ן ִּדי‬ ‫ִב ׁ ְש ַמ ָ ּיא ְו ִא ְמר ּו ָא ֵמן‬ ‫ְי ֵהא ׁ ְש ָל ָמא ַר ָ ּבא ִמן‬ ‫ׁ ְש ַמ ָ ּיא ְו ַח ִ ּיים ָע ֵלינ ּו ְו ַעל‬ ‫ָּכל ִי ְשׂ ָר ֵאל ְו ִא ְמר ּו ָא ֵמן‬ ‫ֹושׂ ה ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם ִ ּב ְמרוֹ ָמיו‬ ‫ע ֶ‬ ‫הוּא ַי ֲע ֶשׂ ה ׁ ָשלוֹ ם ָע ֵלינ ּו‬ ‫ְו ַעל ָּכל ִי ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫ְו ִא ְמר ּו ָא ֵמן‪:‬‬

‫בשמים ‪ -‬למרות שיש מלאכי‬ ‫דין ויש מלאכי רחמים‪ ,‬כולם‬ ‫עושים רצון קונם ואין האחד‬ ‫מתקנא בחברו כלל‪ ,‬ואנו‬ ‫מבקשים‪" :‬הוא יעשה שלום‬ ‫עלינו" ‪ -‬שגם אנו נזכה לכך‬ ‫כאן בארץ"‪.‬‬ ‫(הארת התפילה)‬

‫מסופר‬

‫על רבי אהרן‬ ‫מקרלין‪ ‬שפעם כשהגיע ל”המלך”‬ ‫געה בבכיה עד שנתעלף‪ .‬לאחר‬ ‫שעוררהו שאלוהו ממה התרגש‬ ‫כל כך? והשיב שנזכר בדברי‬ ‫הגמרא המספרת שאספסיינוס‬ ‫קיסר תבע את רבי יוחנן כשכינהו‬ ‫"מלך” ואמר לו‪ :‬״מתחייב אתה‬ ‫שתי הריגות‪ .‬אחת על שקראת לי‬ ‫מלך‪ ,‬ואינני מלך‪ ,‬והשנייה ‪ -‬אם‬ ‫מלך אני‪ ,‬מדוע לא באת אלי עד‬ ‫עתה?!״‬ ‫ומה אנו לא כך? ניגשים בראש‬ ‫השנה‪ ,‬ואומרים להקב״ה ״ה'‬ ‫מלך!״ אם אכן ה' מלך‪ ,‬למה‬ ‫חיכינו עד עכשיו?!‬

‫‪15‬‬

16

‫זכרונות‬

‫זכרונות‬

‫יום שני כ"ב אלול‬ ‫(כיתות י"ד)‬ ‫יום שלישי כ"ג אלול‬ ‫(כיתות י"ג)‬

‫‪17‬‬

‫"זכרונות‪ ,‬כדי שיעלה‬ ‫זכרונכם לפני לטובה"‬ ‫(ראש השנה טז)‬

‫בנה‬ ‫תו‬

‫שלי‪:‬‬

‫זוהי עצה לזכות בדין‪ ,‬מובן‬ ‫שלא די באמירה בלבד‪,‬‬ ‫אלא צריכה להיות אמירה‬ ‫של "לפני"‪ ,‬לפני ה'‬ ‫אמירה אמיתית הנובעת‬ ‫מפנימיות האדם‪.‬‬ ‫"עלינו להבהיר לעצמינו‬ ‫שכל חיותנו תלויה בזה‬ ‫שה' יזכור אותנו לטובה‪,‬‬ ‫וזה תלוי בזכירתנו אותו‪,‬‬ ‫וכיצד? בשיפור המעשים‬ ‫והמידות‪".‬‬ ‫(רינת חיים)‬

‫‪18‬‬

‫התוספת הראשונה שאנו‬ ‫מוסיפים בעשי"ת היא‬ ‫בברכת אבות‪ ,‬והרי בברכה‬ ‫זו אין מבקשים בקשות‪,‬‬ ‫כיצד אם כן‪ ,‬אנו מבקשים‬ ‫זכרנו לחיים וכו'?‬ ‫אלא‪ ,‬ששלושת התוספות‬ ‫על‬ ‫הם‬ ‫הראשונות‬ ‫חיי עולם הבא‪ ,‬ולכן ‪-‬‬ ‫מדובר על רוחניות ולא‬ ‫נחשב בקשה‪ .‬ובברכות‬ ‫האחרונות כשאפשר כבר‬ ‫לבקש ‪ -‬אז מדובר על חיי‬ ‫עולם הזה‪.‬‬ ‫(הגר"א)‬

‫זכרנו לחיים ‪ -‬לחיי עולם‬ ‫הבא‪ ,‬ולמרות שעולם הבא‬ ‫הוא העולם שאחרי המוות‪,‬‬ ‫אנו מבקשים שהבורא יתברך‬ ‫יזכרנו לחיי עולם הבא‪ ,‬מפני‬ ‫שאחד הדברים הקובעים את‬ ‫פסק הדין על חיי עולם הזה‪,‬‬ ‫הוא עד כמה אנו היום בני‬ ‫העולם הבא!‬ ‫מלך חפץ בחיים ‪ -‬חפץ לזכות‬ ‫אותנו בחיי עולם הבא‪.‬‬ ‫וכתבנו בספר החיים ‪ -‬שנהיה‬ ‫דבוקים בבורא יתברך‪.‬‬ ‫"למענך אלוקים חיים" ‪-‬‬ ‫אם נזכה לחיי דבקות‪ ,‬חיים‬ ‫שהופכים אותנו לבני עולם‬ ‫הבא‪ ,‬יהיו חיים אלו "למענך"‬ ‫שיתקדש שם שמים על ידנו‪.‬‬

‫"ז ְכ ֵרנ ּו ְל ַח ִיים‪ֶ ,‬מ ֶל ְך ָח ֵפץ‬ ‫ָ‬ ‫ַב ַח ִיים‪ְ ,‬ו ָכ ְת ֵבנ ּו ְב ֵס ֶפר‬ ‫ַה ַח ִיים‪ְ ,‬ל ַמ ַע ְנ ָך ֱאל ִֹקים‬ ‫ַח ִיים‪”.‬‬ ‫ ‬

‫מי כמוך אב הרחמים‬ ‫ אתה הוא שורש‬‫הרחמים בעולם‪ ,‬ממילא‬ ‫אין כמוך מרחם ‪" ,‬כרחם‬ ‫אב על בנים"‪.‬‬ ‫"זוכר יצוריו לחיים‬ ‫ברחמים" ‪ -‬מכיוון שאנו‬ ‫יצירי כפיו של הבורא‬ ‫יתברך לכן זוכר הוא‬ ‫אותנו לחיי עולם הבא‬ ‫ברחמים‪.‬‬

‫"מי ָכ ֽמוֹ ָך ַאב ָה ַר ֲח ִמים‬ ‫ִ‬ ‫זוֹ ֵכר ְיצו ָּריו ְל ַח ִ ּיים‬ ‫ְ ּב ַר ֲח ִמים”‬

‫(ר' ישראל סלנטר)‬

‫“ו ְּכתוֹ ב ְל ַח ִ ּיים טוֹ ִבים‬ ‫ית ָך”‬ ‫ָּכל ְ ּב ֵני ְב ִר ֶֽ‬

‫וכתוב לחיים טובים ‪ -‬לחיי‬ ‫אושר בעולם הזה‪ .‬כל בני‬ ‫בריתך ‪ -‬אפילו אלו שאינם‬ ‫ראויים לחיים טובים‪,‬‬ ‫תכתוב אותם מפני שהם‬ ‫בני בריתך‪ ,‬בנים של האבות‬ ‫הקדושים‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫בספר חיים ‪ -‬חיי עולם‬ ‫הזה שטמון בהם גרעין של‬ ‫נצח‪ .‬מקדימים "נזכר" לפני‬ ‫"נכתב" ‪ -‬שיעלה זיכרוננו‬ ‫לפניו ואז נכתב‪.‬‬

‫ממני אליו‪:‬‬

‫כאשר עולה זכרונו של אדם‬ ‫לפני הבורא זוכה הוא להיכתב‬ ‫בסוג חיים שונה במהותו‪,‬‬ ‫חיים‬ ‫מאשר‬ ‫ורוממותו‬ ‫טובים רגילים‪ .‬ולכן מוסיפים‬ ‫ומבקשים כאן ברכה‪ ,‬שלום‬ ‫וכו כי כשנזכרים לפני ה'‪ ,‬יש‬ ‫אפשרות לזכות ליותר‪.‬‬

‫ְּ‬ ‫“ב ֵֽס ֶפר ַח ִ ּיים‬ ‫ְ ּב ָר ָכה ְו ׁ ָשלוֹ ם‬ ‫ו ַּפ ְר ָנ ָסה טוֹ ָבה‬ ‫ִנ ָּז ֵכר ְו ִנ ָּכ ֵתב ְל ָפ ֶֽנ ָ‬ ‫יך‬ ‫ֲא ַֽנ ְחנ ּו ְו ָכל ַע ְּ ֒מ ָך‬ ‫ֵ ּבית ִי ְשׂ ָר ֵאל ְל ַח ִ ּיים‬

‫ברכה ושלום ‪ -‬שנזכה לשפע‬ ‫ברכה מלמעלה ולשלום‬ ‫בינינו לבין חברינו‪ .‬ופרנסה‬ ‫טובה ‪ -‬בלי צער וקשיים‪,‬‬ ‫שנוכל לעסוק בתורה‪.‬‬

‫טוֹ ִבים ו ְּל ׁ ָשלוֹ ם”‪.‬‬

‫"נזכר ונכתב לפניך" ‪-‬‬ ‫שיעלה זכרוננו לפניך לטובה‪,‬‬ ‫טובים‬ ‫לחיים‬ ‫ותכתבנו‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫(הארת התפילה)‬

‫‪20‬‬

‫בנה‬ ‫תו‬

‫שלי‪:‬‬

‫פעם‬

‫ביקר הגאון ר'‬ ‫ישראל סלנטר במלון על‬ ‫מנת לקנות כוס מים‪ .‬לאחר‬ ‫שסיים והוגש לו החשבון‬ ‫נדהם לראות שהסכום הוא‬ ‫כמה עשרות דולרים‪ ,‬התפלא‬ ‫עד מאוד ודרש לדעת מדוע‪.‬‬ ‫ענו לו‪ :‬אומנם המים עולים‬ ‫רק סנטים בודדים‪ ,‬אולם‬ ‫כשאתה שותה כאן אתה‬ ‫משלם גם עבור תחזוקת‬ ‫הנברשות היקרות‪ ,‬השטיחים‬ ‫והמראות‪...‬‬

‫ולמעשה ‪-‬‬ ‫יתכן אם כן שהאדם בעצם כבר קיבל‬ ‫שכרו בעצם היופי של התפאורה‬ ‫וההנאות כאן בעולם הזה‪ ,‬ודי בזה כדי‬ ‫לשלם לאדם את שכרו?‬ ‫אם נתבונן עוד נראה כי ישנם אנשים‬ ‫נוספים במלון שאוכלים‪ ,‬שותים‬ ‫ונהנים‪ ,‬ולא רק שאינם משלמים‪ ,‬אלא‬ ‫גם מקבלים בסוף החודש משכרת‬ ‫מכובדת‪ .‬וכיצד? רק משום שהם‬ ‫פועליו של בעל הבית! הם עובדי המלון‬ ‫וסמוכים על שולחנו‪.‬‬ ‫כך גם האדם כאן בעוה"ז‪ .‬אם הוא הופך‬ ‫עצמו לעבד של הקב"ה‪ ,‬אזי הקב"ה‬ ‫מרחם עליו וכל הנאותיו כאן הם לצורך‬ ‫עבודתו‪ .‬לכן אנו מבקשים ‪ -‬למענך‬ ‫אלוקים חיים‪ ,‬על מנת לעובדך‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫תוספת דעת‬

‫לי ה יום‪:‬‬ ‫התח ד ש‬ ‫משהו ש‬

‫ממני אליו‪:‬‬

‫"זה היום‪ ...‬זכרון ליום ראשון" ‪ -‬ידוע‬ ‫שהקב"ה מחדש שוב את הבריאה‬ ‫בכל שנה בראש השנה‪ ,‬אם כן מדוע‬ ‫מכונה בפסוק זיכרון ולא ממש יום‬ ‫ראשון? הרי זה יום הבריאה?!‬ ‫אלא‪ ,‬שבתחילת הבריאה העולם‬ ‫נברא ע"י הקב"ה שהיה אז יחיד‬ ‫בעולמו‪ .‬ומאז בכל שנה התחדשות‬ ‫הבריאה תלויה במעשינו והכרתינו‬ ‫במלכותו וזהו ענין הזיכרונות‬ ‫להזכיר את מעשינו לטובה לפניו‬ ‫שעל פי זה נברא העולם מחדש‬ ‫ולכן נקרא ראש השנה יום הזיכרון‬ ‫ולא יום הדין‪.‬‬ ‫(ר' חיים פרידלנדר)‬

‫‪22‬‬

‫שופרות‬ ‫יום חמישי‬

‫שופרות‬

‫כ"ה אלול‬

‫‪23‬‬

‫"אמרו לפני בראש השנה‪ ...‬מלכויות כדי שתמליכוני‬ ‫עליכם‪ ,‬זכרונות‪ ,‬כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪,‬‬ ‫ובמה? בשופר"‬ ‫(ראש השנה טז)‬

‫ל‬ ‫זכור בר‬ ‫גע אמת‪:‬‬

‫במה ראוי להמליכיני ולהזכיר זכרונכם לפני? בשופר!‬ ‫בשעת המלכת מלך היו תוקעים בשופר‪ ,‬כי התרועה היא‬ ‫סימן למלכות‪ .‬מה גם שהשופר מכניע את האדם לפני‬ ‫השי'"ת‪ ,‬וכפי מידת ההכנעה כך יעלה זכרוננו לפניו‬ ‫לטובה‪ .‬מה גם שתקיעת שופר מחזקת בלב את ענין‬ ‫המלכויות והזכרונות‪.‬‬ ‫(הריטב"א)‬

‫"קודם תקיעת שופר אומרים מזמור זה שבע פעמים‪,‬‬ ‫שיש בו שבע פעמים שם אלוקים‪ ,‬ובאמירה זו מתבטלין‬ ‫ומתמתקין כל הדינים ומתהפכים מדת הדין למדת‬ ‫הרחמים ובזה מתמתקין ויוצאין זכאין בדין"‬ ‫(אלף המגן)‬

‫‪24‬‬

‫מדין לרחמים‬

‫תוספת דעת‬ ‫המלכת מלך‬ ‫במה ראוי להמליכיני ולהזכיר‬ ‫זכרונכם לפני? בשופר!‬ ‫בשעת המלכת מלך היו תוקעים‬ ‫בשופר‪ ,‬כי התרועה היא סימן‬ ‫למלכות‪ .‬מה גם שהשופר מכניע‬ ‫את האדם לפני השי'"ת‪ ,‬וכפי מידת‬ ‫ההכנעה כך יעלה זכרוננו לפניו‬ ‫לטובה‪ .‬מכאן שתקיעת שופר‬ ‫מחזקת בלב את ענין המלכויות‬ ‫והזכרונות‪.‬‬ ‫(הריטב"א)‬

‫בנה‬ ‫תו‬

‫שלי‪:‬‬

‫"כתוב בתהילים‪" :‬אשרי העם יודעי‬ ‫תרועה"‪ .‬אשריו של עמ"י שיודעים‬ ‫להריע‪ ,‬ונראה תמוה ‪ -‬וכי אין אומות‬ ‫העולם יודעים להריע? אלא‪ ,‬שישראל‬ ‫יודעים לרצות את בוראם בתרועה‪,‬‬ ‫ועל ידי זה הקב"ה עובר מכסא דין‬ ‫לכסא רחמים והופך להם מידת הדין‬ ‫למידת רחמים"‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה כט‪ ,‬י)‬

‫ומה הטעם בכך?‬ ‫"ובשופר גדול יתקע‪ ,‬ויאמרו הנה יום‬ ‫הדין" (ונתנה תוקף)‬ ‫לפני שהקב"ה מתחיל בדין תוקעים‬ ‫בשופר להכריז על פתיחת הדין‪.‬‬ ‫נוהג שבעולם שהנתבע ירא מתקיעה‬ ‫זו שמכריזה על פתיחת דינו ובוודאי‬ ‫שאינו מבקש אותה‪ .‬אולם‪ ,‬אצל עם‬ ‫ישראל זה אחרת‪ -‬הם תוקעים בשופר‬ ‫ומבקשים מהקב"ה שיערוך להם דין‪,‬‬ ‫ובזה שמבקשים דין מעצמם גורמים‬ ‫שה' יהפוך להם מידת דין למידת‬ ‫רחמים ומערבבים את השטן‪".‬‬ ‫(מכתב מאליהו)‬

‫‪25‬‬

‫למנצח ‪ -‬הלוי המנגן בבית‬ ‫המקדש‪ .‬לבני קורח ‪ -‬על ידי בני‬ ‫קורח נתחבר מזמור זה‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא יאמרו בני ישראל‬ ‫לאומות העולם‪ :‬כל העמים תקעו‬ ‫כף ‪ -‬זה לזה‪ ,‬כדי לקבל עליכם‬ ‫יחדיו עול מלכות שמים‪ .‬הריעו‬ ‫לאלוקים בקול רינה ‪ -‬כפי שנהוג‬ ‫לעשות בעת המלכת מלך חדש‬ ‫(מלבי"ם)‬

‫ותשמחו אתנו יחד כי ה' שהוא‬ ‫עליון ונורא נהיה "מלך גדול‬ ‫על כל הארץ" ‪ -‬שכולם כאחד‬ ‫מכירים ומקבלים את מלכותו‬ ‫עליהם‪ .‬ידבר ‪ -‬ינהיג עמים‬ ‫ מקצה העולם אל ירושלים‬‫להכניעם‪.‬‬ ‫(רד"ק)‬

‫ַל ְמ ַנ ֵצּ ַח ִל ְב ֵני־ק ַֹרח ִמ ְזמוֹ ר׃‬ ‫ּ־כף ָה ִריע ּו‬ ‫ָּכ ָ‬ ‫ל־ה ַע ִּמים ִּת ְקעו ָ‬ ‫ֵלאל ִֹקים ְ ּבקוֹ ל ִר ָ ּנה׃‬ ‫ִּכי־ה' ֶע ְליוֹ ן נוֹ ָרא ֶמ ֶל ְך ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ַע ָּ‬ ‫ל־ה ָא ֶרץ׃‬ ‫ל־כ ָ‬ ‫ַי ְד ֵ ּבר ַע ִּמים ַּת ְח ֵּתינ ּו ו ְּל ֻא ִּמים‬ ‫ַּת ַחת ַר ְג ֵלינוּ׃‬ ‫ת־נ ֲח ָל ֵתנ ּו ֶאת‬ ‫ר־לנ ּו ֶא ַ‬ ‫ִי ְב ַח ָ‬ ‫ר־א ֵהב ֶס ָלה׃‬ ‫ְ ּגאוֹ ן ַי ֲעקֹב ֲא ׁ ֶש ָ‬

‫תחתינו‪ .‬ולאומים ‪ -‬יכבוש תחת‬ ‫רגלינו ‪ -‬שנמשול בהם ונדריכם‬ ‫בדרך האמת‬

‫ָע ָלה ֱאל ִֹקים ִ ּב ְתרו ָּעה ה'‬ ‫ְ ּבקוֹ ל ׁשוֹ ָפר׃‬

‫(ספורנו)‬

‫ַז ְּמר ּו ֱאל ִֹקים ַז ֵּמר ּו ַז ְּמר ּו‬ ‫ְל ַמ ְל ֵּכנ ּו ַז ֵּמרוּ׃‬

‫יבחר לנו את נחלתינו ‪ -‬את ציון‬ ‫וירושלים שהית הנחלתינו מאז‪.‬‬ ‫את גאון יעקב ‪ -‬את ביהמ"ק‬ ‫שעליו גאוותם של עמ"י בני‬ ‫יעקב‪ .‬הוא המקום אשר אהב ‪-‬‬ ‫וחשק ה' סלה ‪ -‬לעולם‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫עלה אלוקים בתרועה ‪ -‬אז‪,‬‬ ‫בעת התחדשות המלוכה‪,‬‬ ‫התעלה בתרועה שנריע לו‬ ‫יחדיו‪ ,‬שיקבלו כל העמים‬ ‫מלכותו לעובדו בשכם אחד‬ ‫(המאירי)‬

‫ה' בקול שופר ‪ -‬ה' יתרומם‬ ‫בקול שופר שיתקעו לפניו‪,‬‬ ‫ואז נאמר לגויים שהתאחדו‬ ‫יחד‪:‬‬ ‫זמרו – לפני אלוקים זמרו ‪-‬‬ ‫כולכם ‪ -‬למלכנו ‪ -‬שמעתה‬ ‫אתם מכירים במלכותו‬ ‫זמרו ‪ -‬כי עכשיו נתגלה שה'‬ ‫מלך על כל הארץ‪ ,‬ולכן ‪ -‬זמרו‬ ‫לפני זמר שעשוי בהשכל‬ ‫וחכמה וכך יאמרו כולם‪ :‬מלך‬ ‫ה' על כל גויים ‪ -‬שכולם‬ ‫מכירים במלכותו‪ ,‬ולא רק‬ ‫בנ"י"‬ ‫(רד"ק)‬

‫ישב על כסא קודשו ‪ -‬שגדלותו כבר‬ ‫נכרת בכל העולם‬ ‫כל נדיבי ‪ -‬חשובי ונכבדי‪ ,‬עמים‬ ‫ שהתגיירו וקבלו על עצמם עול‬‫מצוות‪ .‬נאספו ‪ -‬לארץ ישראל‪.‬‬ ‫ומעתה יהיו כולם עם של אלוקי‬ ‫אברהם ‪ -‬שהוא פרסם את ה'‬ ‫בעולם‪ .‬יכירו וידעו‬ ‫כי לה' מגיני ארץ ‪ -‬רק לו היכולת‬ ‫להגן על יושבי הארץ והוא מאוד‬ ‫נעלה ומרומם על הכל‪.‬‬ ‫בכל תקיעה שישמע מהתוקע יחשוב‬ ‫במחשבתו‪ :‬אני מקיים בשמיעת‬ ‫תקיעה זו מצות עשה שצוני הבורא‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬וכוונתי לתת לא יתברך‬ ‫נחת רוח בזה‬

‫ל־ה ָא ֶרץ‬ ‫ִּכי ֶמ ֶל ְך ָּכ ָ‬ ‫ֱאל ִֹקים ַז ְּמר ּו ַמ ְשׂ ִּכיל׃‬ ‫ָמ ַל ְך ֱאל ִֹקים ַעל־ ּגוֹ ִים‬ ‫ֱאל ֹקים ָי ׁ ַשב ַע ִּ‬ ‫ל־כ ֵּסא‬ ‫ָק ְד ׁשוֹ ׃‬ ‫יבי ַע ִּמים ֶנ ֱא ָספ ּו‬ ‫ְנ ִד ֵ‬ ‫ַעם ֱאל ֵֹקי ַא ְב ָר ָהם ִּכי‬ ‫י־א ֶרץ‬ ‫ֵלאל ִֹקים ָמ ִג ֵ ּנ ֶ‬ ‫ְמאֹד ַנ ֲע ָלה‪:‬‬

‫(יסוד ושורש העבודה)‬

‫"כל אדם צריך לכוון בענין זה‪ :‬כשהוא שומע תקיעה ראשונה יעלה על לבו‬ ‫זכות אברהם אבינו‪ ,‬ובזכותו ירחם הקב"ה עלינו להוציא כאור משפטינו‪.‬‬ ‫בשברים ‪ -‬יעלה על לבו זכות יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח לדעתו‬ ‫ולרצונו‪ .‬בתרועה – יעלה על לבו זכות דוד המלך שעם כל זה שהיה גדול‬ ‫ואדיר עבד את ה' בשלמות וקיבל את כל הצרות שעברו עליו באהבה ובתקיעה‬ ‫אחרונה ‪ -‬יעלה על לבו זכות יעקב אבינו והם רחמים פשוטים‪ .‬ונמצא הדין‬ ‫בין ב' מידות של רחמים‪ ,‬כדי שיהיה כבוש בינהם ולא יהיה לו כח לקטרג‪".‬‬ ‫(סדר היום)‬

‫ְ"ו ָהיָ ה ַ ּב ּי ֹום ַההוּא יִ ָּת ַקע ְ ּב ׁש ֹו ָפר‬ ‫דול ו ָּבא ּו ָהא ְֹב ִדים ְ ּב ֶא ֶרץ‬ ‫ָ ּג ֹ‬ ‫ַא ּ ׁשוּר ְו ַה ִ ּנ ָ ּד ִחים ְ ּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪,‬‬ ‫ק ֶד ׁש‬ ‫ְו ִה ְׁש ַּת ֲחו ּו ַלה' ְ ּב ַהר ַה ּ ֹ‬ ‫ִ ּבירו ָּׁש ָ ‍לִם"‪.‬‬ ‫"בזמן הגאולה העתידה יתקע‬ ‫בשופר גדול ברוחניות הקב"ה‬ ‫יעשה התעוררות גדולה ע"י‬ ‫השופר שמכוחה יתבטל כל הרע‪,‬‬ ‫ועל ידי ההתעוררות הגדולה‬ ‫הזאת יבוא עשרת השבטים‬ ‫שנאבדו מאתנו מאז גלותם בימי‬ ‫בית ראשון‪ ,‬ואין אנו יודעים היכן‬ ‫הם‪ ...‬והם נמצאים ומובלעים בין‬ ‫הגויים והנדחים ‪ -‬לאחר חורבן‬ ‫בית ראשון‪ ,‬חלק מהגולים נדחו‬ ‫לארץ מצרים ולשאר גלויות‬ ‫ועל ידי התעוררות מכח השופר‬ ‫הגדול‪ ,‬יחזרו כולם‪.‬‬ ‫(שפתי חיים)‬

‫‪27‬‬

‫‪ /‬עצות מלב אל לב ‪/‬‬ ‫אלול תשפ”א‪.‬‬ ‫התפילה של היום תראה אחרת‪.‬‬

‫שכן טוב‬ ‫בחרי להתפלל בקרבת בנות‬ ‫שאווירת התפילה סביבן רצינית‬ ‫ומעוררת כוונה‪.‬‬

‫מחשבה תחילה‬ ‫פני לעצמך כמה דקות של שקט‬ ‫לפני התפילה כדי 'לנקות' את‬ ‫הראש ולהתכונן לתפילה‪ ,‬וגם כדי‬ ‫לאסוף כמה מתנות קטנות שניתנו‬ ‫לך היום משמים‪ ,‬ולהתמלא תודה‬ ‫למי שהכל שלו‪.‬‬

‫לכל זמן‬

‫שיר חדש‬

‫יש לך עשרים וארבע שעות‬ ‫ביממה‪ ,‬תני לתפילה שלך את‬ ‫מירב הזמן ש’מגיע' לה! תפילה‬ ‫לחוצה ונמהרת אינה מתכון‬ ‫בדוק להצלחה‪...‬‬

‫התאימי ניגון או לחן אהוב‬ ‫למילים‪ ,‬זה יסייע לך להרגיש‬ ‫ולהתרגש יותר‪.‬‬

‫התחדשות‬ ‫למרות שאת יודעת את התפילה‬ ‫בעל פה‪ ,‬הקפידי להתפלל מתוך‬ ‫הסידור ולהחזיקו ביד כל העת‪.‬‬

‫רגע לפני התפילה‪ ,‬חשבי על‬ ‫המשימות העומדות לפנייך‬ ‫היום ועל העניינים המטרידים‬ ‫אותך‪ ,‬ומצאי מילים מתאימות‬ ‫לכוון עליהם בתפילה‪ .‬קל יותר‬ ‫לכוון כשהתפילה לא נאמרת‬ ‫מתוך הרגל‪.‬‬

‫רשה בתחילתה‬

‫ ‬

‫אחיזה בדבר‬

‫אינה דומה תפילה כאשר את‬ ‫זקוקה בדחיפות לישועה או‬ ‫הצלחה מסויימת‪ ,‬שאז התפילה‬ ‫פורצת מהלב בתחנונים גדולים‪,‬‬ ‫לכן גם כשנראה לך שהכל בסדר‬ ‫והחיים טובים כרגע‪ ,‬הזכירי‬ ‫לעצמך עד כמה הכל זמני‪ ,‬תלוי‬ ‫ומשתנה‪.‬‬

‫רווח להתבונן‬ ‫קבעי לעצמך מספר מקומות‬ ‫בתפילה בהם את תעצרי לרגע‬ ‫על מנת לבדוק‪ :‬האם כיוונתי?‬ ‫כיצד אכוון מעכשיו?‬