מגזין ארגון העובדים בעיריית תל־אביב-יפו | גיליון 637 | טבת תשפ"ג | ינואר 2023 משלבים ידיים בעזרתנו, ובזכות עצמם הרגישות, הנחישות והמסירות של עובדי מוקד 106 פלוס יציאה שקטה ובטוחה לגמלאות עם תוכנית הליווי הפנסיוני בחינם הרווח הכפול שבזכאות השנייה בעמותה לתרבות, נופש ופנאי 3O O5 13 חן דוד, אישה טראנסית שנחלצה מהזנות ומהסמים, היא מזכירה בבית המשפט יהונתן אביגדור, שנמצא על 1O מצטיין בחינוך המיוחד 26 הקשת האוטיסטית, הוא עובד

2 שערים 2022 3 דבר היו"ר עו"ד רמי בן־גל מסכם שנה מוצלחת וחשובה לעובדים ולארגון העובדים 4 דבר המזכ"לית טלי אופיר הלחמי מדגישה את הכוח והיתרונות שבשיתוף פעולה בין עובדים 5 פעמיים כי טוב מאוד הזכאות השנתית בעמותה לתרבות נופש ופנאי מכפילה את עצמה 6 מעל כולן נבחרת הנשים של העירייה בכדורשת היא יחידת עילית 8 הצלחה בת מאה קופת התגמולים של עובדי העירייה חוגגת מאה שנים ושנה אחרונה מצוינת 9 ומכאן רק מתקדמים יו"ר ארגון העובדים מתאר את התוכניות והיעדים של קופת תגמולים לעתיד 10 ללא מגבלות יהונתן אביגדור, עובד מצטיין בחינוך המיוחד, נמצא על הקשת האוטיסטית 13 יחסים לטווח ארוך תוכנית הליווי הפנסיוני היא המתנה הכי גדולה שמקבלים השנה עובדי העירייה 14 חדשה ו־ותיקה טלי אופיר הלחמי, המזכ"לית, חוזרת לארגון העובדים אחרי 23 שנים. ריאיון מכל הלב 16 יוצאת אל המרחב אורנה אבידן מסכמת עשור כמזכ"לית ארגון העובדים ומספרת על התפקיד החדש בהסתדרות 18 מנהלת הצוות מעצבת הרוח האמנותית של אירינה צירולסקי נושבת באירועים המרהיבים של האגף לחיובי ארנונה ובערב "הזמר במסכה" 20 המכללה שעושה בית ספר לכולם היכרות עם המנהלת הנכנסת ופרידה מהמנהלת היוצאת של המכללה לקידום מקצועי וחברתי 22 מרכז רפואי גורמה חדר האוכל של העובדים בבית החולים איכילוב עבר מהפך – ועכשיו הוא מעוצב, מגוון וטעים הרבה יותר 24 מי אם לא הוא ארנון בר־דוד, שצמח בעירייה ובארגון העובדים, נבחר שוב, ובגדול, ליו"ר ההסתדרות. זכייה של כולנו 26 גאולה סיפורה המפעים של חן דוד: אישה טראנסית שהייתה שקועה בסמים ובזנות וכיום היא מזכירה מצליחה בבית המשפט 29 מאמצת בחום ועדת האימוץ בארגון העובדים הקימה קיר הנצחה מרשים לעובדי העירייה שנפלו במערכות ישראל 30 24 שעות, 360 מעלות מוקד 106 פלוס של עיריית תל אביב מטפל בכל, כל הזמן ובכל הכוח 32 שפה משותפת עובדים ועובדות מהקהילה האתיופית לומדים, מתחברים ומתקדמים בעבודה בעזרת האולפן לעברית 33 מרקיעות שחקים ענבר סרפר וסרהולץ מחליפה את שרון אילון טובי בראש העמותה לתרבות נופש ופנאי. המפעל ממשיך לשגשג 34 נוסעים בעול איך זה לבלות שעות ביום בדרך לעבודה ובחזרה? יש עובדים שיודעים לספר 35 מעשי ניסים שלושה סיפורים קטנים של עובדים על נס גדול שהיה להם 36 אכפת להם עבודת הקודש של המחלקה לקידום ילדים ונוער בהצלת בני נוער בסיכון 38 המיוחדים שלנו יום הכיף לילדים עם מוגבלויות של עובדי העירייה היה אירוע מרגש ומתגמל 39 תל אביב – דובאי עובדי העירייה כובשים בעשרות קבוצות מטיילים את העיר שבאיחוד האמירויות. חוויות מלהיט השנה 40 מאזינים לעובדים לעובדים שלנו יש שפע כישורים. קבלו, לדוגמה, את אלה שמנגנים בכלי נגינה שונים 42 זה שלכם אין מה לדבר: לעובדי עיריית תל אביב מגיע יום משלהם. אז יום הגבר 43 וזה שלכן ולעובדות עיריית תל אביב לא מגיע? אז יום האישה 44 לזכרו פרידה מחברנו יוסי אדר ז"ל, מבכירי העירייה וארגון העובדים לשעבר 45 לזכרה פרידה מחברתנו דרורה ברגר ז"ל, אחת הדמויות האהובות בעירייה ובארגון העובדים 46 תחנת רוח ארבעה עובדים מגישים ארבע המלצות אמנות אישיות על ספר, סרט, הצגה וציור חברי המערכת יו"ר ארגון העובדים: רמי בן־גל, עו"ד מזכ"לית ארגון העובדים: טלי אופיר הלחמי ליווי מקצועי, כתיבה ועריכה: זיו לנצ'נר עיצוב גרפי: ערן רובינפלד צילום: יעל צור הפקה: אוריה עודד תוכן מגזין ארגון העובדים בעיריית תל־אביב-יפו | גיליון 637 | טבת תשפ"ג | ינואר 2023 משלבים ידיים בעזרתנו, ובזכות עצמם הרגישות, הנחישות והמסירות של עובדי מוקד 106 פלוס יציאה שקטה ובטוחה לגמלאות עם תוכנית הליווי הפנסיוני בחינם הרווח הכפול שבזכאות השנייה בעמותה לתרבות, נופש ופנאי 3O O5 13 חן דוד, אישה טראנסית שנחלצה מהזנות ומהסמים, היא מזכירה בבית המשפט יהונתן אביגדור, שנמצא על 1O מצטיין בחינוך המיוחד 26 הקשת האוטיסטית, הוא עובד גיליון 637

עיתון ארגון העובדים 3 דבר היו"ר עובדות ועובדים יקרים, אני שמח לפגוש אתכם שוב בעיתון ארגון העובדים, המהווה כבר שנים רבות שער תקשורת חשוב שמאפשר לנו להגיע אל כל עובד ועובדת בעיריית תל אביב יפו ובמרכז הרפואי איכילוב. במבט לאחור, ניתן לומר ששנת 2022 ,ממנה נפרדנו בימים אלה, הייתה שנה מעניינת במיוחד. לכאורה, הייתה זו שנה של היערכות מחדש וחזרה מלאה לשגרה לאחר שנתיים של מגיפה עולמית. בפועל, היא התאפיינה כשנת שיא בכל תחומי הפעילות של מוסדות הארגון וכשנה שבה נרשמו הישגים מרשימים במיוחד בשיתוף הפעולה שלנו עם הנהלת העירייה. הישגים אלה כללו בין היתר קידומים, שדרוגים ושיפורים בתנאי העבודה, ההעסקה והרווחה של סקטורים רבים. גם לנו, בהנהלת ארגון העובדים, תיזכר 2022 כשנה משמעותית, שבה חלו שינויים בשלושה תפקידי מפתח. טלי אופיר הלחמי נכנסה לתפקיד מזכ"לית ארגון העובדים במקומה של אורנה אבידן, ונאטלי אבנון קיבלה את ניהול מכללת ארגון העובדים, תפקיד שאותו מילאה ענבר סרפר וסרהולץ. טלי ונאטלי הגיעו מתפקידי ניהול בכירים בעירייה, כשהן מלאות במוטיבציה, באנרגיה וברוח חדשה ורעננה, שכבר הספיקה להוכיח את עצמה. השינוי השלישי בהנהלת הארגון היה כניסתה של ענבר, המשנה ליו"ר הארגון, לתפקיד מנהלת העמותה לתרבות, נופש ופנאי, במקום המנהלת הפורשת, שרון אילון טובי. מצוידים היטב בכוחות הוותיקים והחדשים אנו מקבלים את פניה של 2023 בשמחה ובתקווה גדולה. נתחיל בגידול התקציבי שביקשנו ושאושר על ידי הנהלת העירייה לטובת המשך הטיפוח שלכם — ההון האנושי שלנו. אנחנו מתכננים עשייה רבה ומקיפה לקידום רווחת העובדים ולשדרוג תנאי ההעסקה של סקטורים רבים נוספים. אני שמח לבשר שיצאנו לדרך עם מהפכה טכנולוגית במוסדות ארגון העובדים, שתאפשר לנו את הנגשת כלל השירותים בצורה מקוונת לכל עובדת ועובד מכל מקום בכל זמן. אנו מפתחים מערכות ייעודיות ומטמיעים טכנולוגיות מתקדמות במטרה לשדרג משמעותית את התקשורת ואת הנגשת המידע, לייעל באופן מקסימלי את תהליכי הרישום לפעילויות הארגון ומוסדותיו, לייצר נוחות מרבית בקבלת השירותים ולהבטיח לכם חוויית לקוח מיטבית. נמשיך גם במהלך שנת 2023 לתת כל מענה אפשרי להתמודדות המאתגרת עם יוקר המחייה ועם עליות המחירים חדשות לבקרים. ארגון העובדים הקצה תקציב ייעודי לכך ואנו פועלים במתן סיוע על פי הצורך. במקביל, כאמור, סיכמנו עם הנהלת העירייה על פעולות לשיפור תנאי ההעסקה ורווחת העובדים. אני מאמין שבאופן זה אנו מעניקים רשת ביטחון אלמנטרית שהיא צורך קיומי של משפחות רבות בינינו. השלמת המענה לבעיה כואבת זו יגיע כשתושלם חתימתו של הסכם שכר חדש, בהובלתה של ההסתדרות, מה שיפרוץ את הקפאת השכר בשירות הציבורי וייתן אוויר נוסף לנשימה לעובדי המגזר הציבורי בכלל ולעובדי השלטון המקומי בפרט. אני מאחל לכולנו שנה אזרחית מוצלחת, בריאה ומלאה בעשייה ברוכה. שלכם, רמי בן־גל, עו"ד יו"ר ארגון העובדים

4 שערים 2022 דבר המזכ"לית עובדות ועובדים יקרים, כחצי שנה עברה מאז שהתמניתי למזכ"לית ארגון העובדים וכבר אני מרגישה בבית. שוב בבית. 23 שנים עברו מאז שהגעתי לראשונה לבית ארגון העובדים, והנה חזרתי — הפעם בתפקיד המזכ"לית. מרגש ומשמח אותי לסגור מעגל. כל יום בתפקידי מזמן לי אפשרויות רבות לעזור לעובדים רבים מסקטורים שונים ומגוונים. לעיתים צריך לעצור ולהקשיב לְ מה שאנשים מספרים. להבין את המקום שממנו הם מדברים וכואבים ולתת להם להשמיע את קולם. בימינו, אולי יותר מתמיד, מתחזקת ההבנה כי קשה להגיע ליעדים שאליהם אנחנו שואפים בכוחות עצמנו בלבד. שיתוף הפעולה בין גורמים הוא המפתח להצלחה. מטרת העל שלי היא חיבור בין חלום ההתפתחות שלנו לבין ההזדמנויות שנקרות בדרכנו. וכאן, בארגון העובדים, עם עמיתיי שמעניקים לי מעטפת תומכת ומלמדת, אני עמלה כדי להשיג מטרה זו. לא מעט הספקתי לעשות בחצי השנה הראשונה בתפקידי. ערכתי היכרות מקיפה עם יחידות העירייה השונות, עם העובדים והמנהלים שבהן. התמודדתי, ואני עדיין מתמודדת, עם אתגרים לא פשוטים הקשורים ביוקר המחייה ובהשלכותיה של תקופת הקורונה: עניינים תעסוקתיים )מחסור בעובדים, עזיבת עובדים(, טכנולוגיים )כל החידושים וההתפתחויות שהביאה התקופה לשירותי הארגון(, חברתיים ורגשיים. בנוסף, קיימתי את אירועי יום הגבר, פתחתי בתהליך הבחירות בסקטורים השונים, וזה לא הכל. ועדיין, עשייה רבה לפניי. אני עומדת בתחילתה של דרך ארוכה, מאתגרת ומרתקת, ואני מצפה לה בכיליון עיניים. אינדירה גנדי, האישה הראשונה שהנהיגה את הודו, אמרה "אין תפקיד קטן ואין אדם קטן מדי". אכן, אין זה משנה איזה תפקיד אתם ממלאים. העיקר שתכוונו גבוה, להגשמת החלומות שלכם, תתחברו לאנשים שבדרך, תנו להם ממה שאתם טובים בו ובקשו מהם עזרה במה שאתם פחות טובים. כך נהנה כולנו מתחושת משמעות ונחווה סיפוק וגאווה על השתייכות לארגון חזק, מוביל ומעצים. שלכם, טלי אופיר הלחמי, מזכ"לית ארגון העובדים

דברים שקשה מאוד להתחרות יש בהם. אחד מהם הוא השפע העצום של טיולים ונופשים שמציעה העמותה לתרבות, נופש ופנאי של ארגון העובדים לעובדי עיריית תל אביב במחירים נמוכים במיוחד. נראה שאין ארגון עובדים בישראל שמצליח להתעלות על ההצעות האלה. ואם הקביעה הזו הייתה נכונה עד עכשיו — מהשנה היא נכונה כפליים. יעדים נחשקים במחירים מיוחדים כל עובד או עובדת בעיריית תל אביב ובבית החולים איכילוב זכאים להיות חברים )עמיתים( בעמותה לתרבות, נופש ופנאי. דמי החברות עמדו עד השנה על 29 שקלים בחודש והקנו לכל העמיתים את האפשרות )הזכאות( לבחור פעם בשנה בטיול או בנופש שהם מעוניינים בו, מתוך רשימה ארוכה מאוד, במחירים מסובסדים ואטרקטיביים. מדובר במגוון גדול של נופשים ונופשונים בארץ ובחו"ל, במלונות ובאתרי נופש מובחרים, ובטיולים מאורגנים בעולם. וכשאנחנו אומרים "בעולם" הכוונה היא לארצות הברית, לרחבי אירופה, ליפן, לדובאי ולעוד ועוד יעדים נחשקים. המחירים הם אטרקציה בפני עצמה: ההנחה הממוצעת על נופש עומדת על 350-400 דולר, ויש אפילו נופשונים בני לילה אחד בארץ שעולים לעובד תשעה שקלים בלבד! כוח הקנייה האדיר של ארגון העובדים מאפשר לעמותה השגת טיולים ונופשים בתנאים המיוחדים האלה. המנהלת היוצאת של העמותה, שרון אילון טובי, מסבירה שכל טיול יוצא כשהוא "מעובה" בטיולים ובשירותים נוספים — סיורים, ביקורים, פעילויות וכו' — ללא תוספת מחיר. "הטיולים המאורגנים שלנו אינם טיולי מדף", היא מבהירה. "לקראת כל טיול, אני עושה מראש השוואה בין מה שחברות שונות מציעות — ואת כל מה שיש לכולן להציע אני מבקשת לקבל בטיול שלנו". בנוסף, ראש הקבוצה בטיול מקבל לידיו "קופה קטנה" ואת הכספים שיש בה הוא מנצל לקניית פינוקים שונים למטיילים לאורך הנסיעה: כוס קפה ומאפה, מנת גלידה, מזכרת וכדומה. בכל יעד המטיילים מצ'ופרים ומופתעים. בני הזוג של העובדים או ילדיהם, שמצטרפים לנסיעה, זוכים במחיר מוזל ובנוסף נהנים, כמו העובדים, ללא תשלום, מכל התוספות המיוחדות. 350 קבוצות בחצי שנה בחודש יוני 2022 חל שינוי בנוהלי העמותה לתרבות, נופש ופנאי. עיריית תל אביב העלתה את השתתפותה בתקציב העמותה בצורה משמעותית, דמי החברות בעמותה עלו ל־39 שקל בחודש, אבל תמורתם יכול כל חבר )מקרב עובדי העירייה בלבד, לא כולל איכילוב( לנצל שתי זכאויות בשנה, במקום אחת. הבחירה חופשית לגמרי: שתי אפשרויות של טיול מאורגן, נופש או נופשון, בארץ או בחו"ל, בכל שילוב שהוא. "רוב ארגוני העובדים לוקחים יעד אחד, או יעדים בודדים, ומציעים לעובדים", אומרת שרון אילון טובי. "אנחנו מוציאים בכל חצי שנה חוברת שלמה, ובה עשרות רבות של טיולים ונופשים שמוצעים בחצי השנה הקרובה. השנה הצענו לעובדים כ־150 הצעות שונות, ובמחצית השנייה של השנה, מיולי ועד דצמבר, אנחנו מוציאים כ־350 קבוצות, כשבכל קבוצה יש כ־40 עובדים". מנהלת העמותה היוצאת מספרת שהתגובות המתקבלות מהעובדים נלהבות. "הם אומרים שהדבר הכי טוב שקרה להם הוא הזכאות השנייה. לאנשים היום אין כסף לנסיעות ולחופשות — וכאן הם מנצלים את ההטבות כדי לנסוע. גם עובד שקשה לו יכול לצאת לנופשון של לילה במלון איכותי במחיר חינמי של תשעה שקלים בלבד. לדוגמה, לילה בדרים איילנד, מלון מבוקש מאוד בשדה יואב. מקצים לנו שם 12 חדרים ללילה, כולל ארוחת בוקר וארוחה במסעדת שף, וגם עיסוי. לאורח מבחוץ רק הארוחה עולה כ־350 שקל". יותר יעדים, יותר עמיתים עמיתי העמותה לתרבות, נופש ופנאי נהנים מהטבות רבות נוספות. בין השאר, הם זוכים בהנחות משמעותיות על שוברי טיסה, מנויים למועדוני קאנטרי ולמכוני כושר ומנויים לתיאטרון. ועדיין, העמותה אינה עוצרת. היעד הבא, שנמצא בתכנון, הוא עלייה לארבע זכאויות בשנה. בינתיים הולך ועולה מספר היעדים המוצעים לטיולים, לחופשות ולנופשים. אין פלא שמשנה לשנה עולה בהתאמה מספר העמיתים, וכך היה גם השנה, על אף הייקור בדמי החברות. ה"עסק" הזה, בתחום הנופש והפנאי, פשוט רווחי ומשתלם מאין כמוהו לעובדים. והם אכן מביעים את אמונם בעמותה, מצטרפים אליה ופעילים בה, ומבטאים שביעות רצון רבה מכך. יו"ר ארגון העובדים, עו"ד רמי בן־גל, מציין בהקשר זה כי הארגון פועל ללא לאות, בשיתוף הנהלת העירייה, לשיפור תנאי העבודה, ההעסקה והרווחה של עובדי העירייה. "ההגדלה המשמעות של ההשתתפות התקציבית בפעילות העמותה, שאישר המנכ"ל, מאפשרת לנו להציע לעובדים שתי פעילויות מסובסדות בשנה של חופשים ונופשים בארץ ובעולם, במקום פעילות אחת. בנוסף, היא מאפשרת את הרחבת תחומי הפעילות של העמותה ואת הרחבת מגוון השירותים המסובסדים שלה. מדובר בעוד יוזמה משותפת של הנהלת העירייה וארגון העובדים במסגרת הפעולות הרבות שאנחנו עושים לרווחת העובדים". עיתון ארגון העובדים 5 העמותה לתרבות, נופש ופנאי מעניקה לעובדי העירייה טיולים ונופשים מושקעים בארץ ובעולם במחירים מסובסדים ואטרקטיביים במיוחד. ועכשיו זה לא קורה רק פעם אחת בשנה, אלא פעמיים. נסיעה טובה! למה ליהנות פעם אחת, אם אפשר פעמיים?

פשר להסתכל על כדורשת כמשחק א שמהווה הכלאה בין כדורעף למחניים, ומשוחק בידי נשים במסגרות חובבניות. ואפשר גם להסתכל על נבחרת הנשים של עיריית תל אביב בכדורשת, ולהתרשם אחרת לגמרי. "הן רוצות לנצח בכל מחיר", מתאר מאמן הנבחרת, אלון בלום. "מתייחסות לזה כאל ספורט הישגי, תחרותי, ושואפות להיות הכי טובות. זה פרץ מזמן את המסגרת העממית של הכדורשת". וכשמדברים עם שחקניות הנבחרת, הניסוחים מאופקים פחות ולוהטים יותר. "נשים יודעות לייצר מחויבות מוחלטת" נבחרת העירייה נוסדה לפני כ־13 שנים, בעקבות שגעון הכדורשת שאחז באימהות ישראל ובליגה שהקימו לעצמן, מאמאנט. יו"ר ועדת הספורט של ארגון העובדים, יהורם אלקובי, מספר שהענף הוכנס לליגה למקומות עבודה ותפס חזק גם שם. "היינו בין הראשונים שהצטרפו לליגה למקומות עבודה", הוא נזכר. "כיום הקבוצה ממוקמת תמיד במקומות הגבוהים בדרג הבכיר של הליגה. והישגים הם אמנם דבר חשוב, אבל מעבר לכך, המטרה של ארגון העובדים היא האחדות והלכידות של השחקניות והשחקנים בכל הענפים והייצוג של ארגון העובדים על המגרש". נבחרת הכדורשת מונה כ־13 שחקניות בטווח גילים רחב, רובן פעילות גם בקבוצות כדורשת שמשתתפות בליגות רגילות. הנבחרת מתאמנת פעם בשבוע ובמהלך העונה משחקת פעם בשבוע בליגה, במחוז תל אביב. ה־אירוע השנתי של הנבחרת הוא כמובן הספורטיאדה באילת. אריה רוקח, מנהל הנבחרת זה שמונה שנים )ומנהל בכיר במחלקת הביטחון בעירייה(, מזכיר שהנבחרת זכתה בספורטיאדה לפני ארבע שנים. עם זאת, הוא מעיר שחלק מהנבחרות היריבות התחזקו מאז בצורות שונות, וששרון הרשקו, שחקנית הנבחרת היחידה שהייתה בעבר שחקנית כדורעף מהליגה הבכירה, פורשת השנה. האם זה אומר שהמוטיבציה לקראת הספורטיאדה הקרובה פחתה? בדיוק להפך, כפי שניווכח מיד. אלון בלום, שחקן ומאמן כדורעף בעבר, הוא סגן מנהל רשות הספורט בעירייה, ובארבע השנים האחרונות מאמן נבחרת הכדורשת. את ההתייחסות של השחקניות למשחק הוא מנתח בדרך מעניינת: "נשים לקחו את הענף הלא רשמי הזה לאקסטרים. במקור, זו פעילות גופנית לנשים שאינן פעילות בספורט. אבל מחויבות הנשים לעניין היא אבסולוטית. נשים יודעות לקחת משהו ולייצר לו מחויבות מחולטת. בנבחרת שלנו זה מתבטא ברצון ובשאיפה להצליח ולהגיע להישגים. נבחרת הכדורשת היא היחידה מבין נבחרות העירייה שהשחקניות שלה משתחררות מהעבודה מוקדם יותר יום בשבוע כדי להגיע לאימון". בלום מעיד על עצמו שהוא טוטאלי, או במילותיו, "כשאני לוקח עלי משהו, אני כל כולי בתוכו". ועם זאת, הוא מקפיד לא לגזול את הפוקוס מהשחקניות שלו: "אני משתדל לתת להן הכי טוב שאני יכול כדי לגרום להן להיות הכי טובות שהן יכולות. ובעיקר, אני משתדל לא להפריע. הקבוצה היא שלהן. אני נמצא שם רק כדי לעזור". לא מוכנות להפסיד ענת בועז כהן, אחראית תיאום ובקרה במחלקת שטח באגף הגבייה, משחקת כבר 13 שנה בנבחרת )"אני מהמייסדים"( ובתשע השנים האחרונות היא הקפטנית. "שיחקתי בעבר במאמאנט", היא מספרת. "יש לי אהבה לכדור, והתאמתי לענף. הייתי מנחיתה". כיום, בגיל 57 ,היא לא רק שחקנית בנבחרת: "אני מארגנת לבנות הכל מבחינת המערך, כמו כרטיסי שחקן, לדוגמה, ומסייעת גם אם מישהי צריכה הסעה, או עזרה בבית. אמא, הן קוראות לי". ענת מתארת קבוצה מגוונת, שמשלבת שחקניות פעילות בליגות רשמיות ושחקניות חובבניות. "אנחנו מצרפות מי שרוצה להצטרף, ומתאימה בבסיס, אבל למי שרוצה להישאר, אני ממליצה לשחק במסגרת נוספת כדי להדביק את הפער. הכל כאן מאוד רציני, גם האווירה. הבנות משקיעות, באות עם מוטיבציה, עם אדרלנין — בכל זאת, אנחנו בליגת העל למקומות עבודה. הבנות תחרותיות מאוד. הן לא מוכנות להפסיד. הן קוראות לספורטיאדה 'אולימפיאדה'. אחרי משחק שבו לא הלך להן, הן לא מפסיקות לדבר ארבע שעות — למה זה קרה ואיך זה קרה. ובמשחק, אם מישהי לא טובה, הן חוטפות עליה עצבים. לא נשארות חייבות". אורלי אזולאי, שחקנית ותיקה נוספת )12 שנה(, מחזקת את המגמה ההתקפית: "אנחנו קבוצה תחרותית מאוד, באות בשביל לנצח. גם אם ספורט זה ספורט — לפעמים מנצחים, לפעמים מפסידים. אנחנו ממש נלחמות ביריבות שלנו בליגה למקומות עבודה. גם השנה אנחנו יורדות, כמובן, לספורטיאדה, והפעם מביאות מקום ראשון! לפני כמה שנים הגענו למשחק הגמר, על הגביע. במערכה השלישית הובלנו 11:7 ,והפסדנו. זה גמר אותנו לגמרי. אני לא מצליחה לשכוח את המשחק הזה". אורלי, מחסנאית באגף התברואה, שיחקה כדורשת מילדות, בבית הספר, והמשיכה לשחק בעִ ירה מודיעין. "אני 85.1 מטר, אז אני מתאימה לענף", היא אומרת. "ענת, שפגשה אותי בעבודה, אמרה לי: את גבוהה, בואי לקבוצה". ואורלי אזולאי אכן באה, וכשאר השחקניות היא מתאמנת, משחקת ומשקיעה הרבה בנבחרת. לשאלה "למה הן עושות את זה", ענת ואורלי עונות שמדובר בכיף, בהנאה, בסיפוק וגם בתחושה של תרומה. ומה בעניין המחיר שצריך לשלם? מנהל הנבחרת, אריה רוקח, טוען שהמחיר אינו פעוט: "הן מוותרות על לא מעט עיסוקים, עניינים משפחתיים וגם תענוגות 6 שערים 2022 למי קראתם מאמאנט? נבחרת הנשים של העירייה בכדורשת היא חבורה עוצמתית שרואה רק ניצחון מול העיניים. בעצם, היא רואה גם חברו ּת, ועזרה הדדית ובילויים משותפים בשעות הפנאי. אבל כרגע הבנות מסתערות על הספורטיאדה כוכבות רשת

כדי להתאמן ולשחק". "אני לא מוותרת על כלום", הקפטנית ענת בועז כהן מפתיעה. "אני מכניסה הכל יחד. יש לי תמיכה מהבעל שלי. כשיש יציאה חברתית בערב, אני פשוט קובעת עם בעלי ועם החברים, ומגיעה למפגש מאוחר יותר, אחרי האימון. כשהבת שלי עמדה ללדת, היה לנו משחק. הייתי איתה בחדר לידה, יצאתי למשחק, שיחקתי — וחזרתי לבית החולים. הבת חיכתה לי עם הלידה. יש לי שלושה נכדים, אגב. והם מתלהבים מזה שאני משחקת. אז אני, אישית, לא מפספסת שום דבר. יש בנות שאומרות שאני שועלה". קודם כל משפחה המשחק עצמו אינו כל הסיפור. כל מי שמעורב בנבחרת הכדורשת של העירייה מדבר על דינמיקה חברתית עשירה ועל חיבור אישי בין השחקניות. "כל אחת מאיתנו באה מעולם שונה בחייה, ולכן אנחנו צריכות למצוא את הדרך להתחבר", אורלי אזולאי מסבירה. "בגדול, אנחנו קודם כל משפחה. חברֹות שנים. לפעמים באות למשחקים קודם כל בגלל שאנחנו חברות. ואנחנו נפגשות גם בערבים, ויוצאות לטייל יחד". גם ענת בועז כהן מדברת על אווירה משפחתית. "כולן בשביל אחת, כולן חברות. יש מפגשים, ושיחות אישיות, וצחוקים בקבוצת הוואטסאפ — יש קבוצה של הודעות וקבוצה של חברות". "הבנים" של הנבחרת מתבוננים מהצד ורואים דברים דומים. "הבנות אוהבות להיות במסגרת הזו. כיף להן, הן הפכו לחבורה מגובשת", אומר המנהל אריה רוקח. "הן משתדלות, נותנות הכל, וזה עושה גם לי כיף להיות שם. עם כל הזמן שאין לי, אני לא יכול לאכזב אותן. הבנות היו אצלי בבית, עשינו על האש, יצאנו יחד לבית קפה, נסענו לטורניר בווארנה לפני כמה חודשים. וכמובן, נוסעים בכל שנה לספורטיאדה באילת". אלון בלום המאמן מתאר זאת כך: "בחיים, ככל שאנחנו מתבגרים, מעגל החברויות שלנו הולך ומצטמצם. פה, פתאום, נוצר מעגל חברויות של נשים שתומכות זו בזו. בשעות משבר רואים את זה ברמה מדהימה. הן עוזרות זו לזו בכל יום. מעבר לזה, הן משתתפות במסגרת עם מטרה משותפת". קבוצת החברות הזו ספגה השנה מכה קשה. רהב שושן דהרי, שחקנית שהייתה לדברי יהורם אלקובי אחת המְ לַ כְ ּדֹות חברתית בקבוצה, נפטרה במפתיע במהלך חופשה באיי סיישל לאחר שנדבקה שם בחיידק. "זו הייתה טראומה גדולה לקבוצה. הבנות משלבות את השם שלה בתחילת כל משחק. כשהן שמות ידיים, הן צועקות 'רהב' ואחר כך 'עיריית תל אביב'". "הפטירה של רהב הייתה לנו קשה מאוד", ענת בועז כהן מספרת. "זו באמת הייתה טראומה לכולנו. וכולנו התאחדנו ברמה שהיה מדהים לראות. מאז הבנות מחכות במיוחד לספורטיאדה. יש להן יעד: להביא את הגביע בשביל רהב". ומה הסיכויים לכך? אלון בלום, כדרכו, הולך על כל הקופה: "אני חושב שאנחנו יכולים לנצח בכל משחק, ולשם אנחנו שואפים. היעדים שלנו השנה הם לקחת אליפות ולזכות בספורטיאדה. בהנחה שכולן יהיו בריאות, ושכל מי שאמורה לחזור מחופשת לידה תחזור, הכל תלוי בנו". גם יהורם אלקובי מכוון גבוה: "נבחרת הכדורשת מביאה הרבה כבוד לעירייה ולארגון העובדים, ואני מאמין בה מאוד. בשנה הקרובה אנחנו מתכוונים לשלב שחקניות נוספות שיחליפו חלק מהוותיקות כדי להגיע להישגים גבוהים יותר. אנחנו מאחלים לאלופות שלנו הצלחה בספורטיאדה". עיתון ארגון העובדים 7 הנבחרת. "אנחנו ממש נלחמות ביריבות שלנו בליגה למקומות עבודה"

נת 2022 רק הסתיימה, אבל כבר ש עכשיו ניתן לקבוע שמדובר בשנה היסטורית: קופת התגמולים של עובדי עיריית תל אביב יפו ובית החולים איכילוב ציינה השנה מאה שנים להיווסדה. וזה לא עניין של מה בכך. עוד ב־1922 ,הרבה לפני קום המדינה, אנשים בעלי חזון ותפיסת עולם עתידנית הקימו את קופת תגמולים, שמטיבה עד היום עם חבריה, העובדים. לפני שנתייחס למאורע המיוחד ולהישגים שהביאה הקופה לחבריה בשנת המאה, נבין בעצם במה מדובר. קובי אשכנזי, המשנה ליו"ר ארגון העובדים, מסביר שתגמולים היא קופת גמל מפעלית — קופה שחבריה הם עובדי חברה אחת בלבד, במקרה זה, עובדי עיריית תל אביב. בישראל קיימות קופות גמל רבות, מסוגים שונים — אבל רק כ־50 קופות מפעליות. דמי ניהול והלוואות בתנאים מצוינים כללית, האפשרות להפרשת כספים לקופת גמל של עובד נעשית בהתאם למרכיב החזר ההוצאות בשכרו. לדוגמה, על נסיעות ואחזקת רכב. במקרים נוספים, אפשר להפריש על שעות נוספות, פרמיות וכונניות. בקופות הגמל המפעליות קיים יתרון משמעותי: הן הוקמו על ידי מקומות העבודה הגדולים עבור העובדים שלהם, ולכן העובדים נהנים מתשלום דמי ניהול נמוכים בהרבה מאלה שנהוגים בשוק. מקומות העבודה האלה, כמו עיריית תל אביב, לא מחפשים רווח על חשבון חברי הקופה, וכך החברים, כלומר, העובדים, מקבלים יותר. עוד יתרון חשוב של קופת הגמל המפעלית הוא האפשרות שהיא נותנת לחבריה ללקיחת הלוואות בתנאים מיוחדים. כשקופת תגמולים הוקמה על ידי עובדי עיריית תל אביב יפו, עובדים יכלו לקחת הלוואה מהקופה ולקנות בכסף הזה דירה בתל אביב! גם היום קופת תגמולים מעניקה לעובדים הלוואות גבוהות, בריבית נמוכה מאוד )פריים מינוס %5.0 ,)ללא כל עמלות. ההלוואה ניתנת תוך 24 עד 48 שעות ובתנאי החזר נוחים מאוד. אמנם, לא מדובר בסכומי הלוואה שמאפשרים רכישת דירה בתל אביב — כי דבר או שניים השתנו בשוק הנדל"ן במאה השנים האחרונות — ועדיין, אלה כספים משמעותיים מאוד לעובדים. קופה שהיא בית קופת תגמולים מנהלת את הכספים שנחסכים בה, ושגובהם כ־20.1 מיליארד שקל, באמצעות דירקטוריון ההנהלה שלה, ועדת השקעות וגם בית ההשקעות אלפא מור. העבודה של קופת התגמולים עם בית השקעות זה, שמוביל את שוק הגמל בשנים האחרונות, החלה בינואר 2021 . מתברר כי 2021 היא שנה היסטורית בהישגי הקופה: שנה זו הסתיימה כשנה הטובה ביותר שהייתה לקופת התגמולים מאז ומעולם בגובה התשואות שלה. תשואות אלה העמידו אותה במקום הראשון ב־2021 מבין כל קופות הגמל הפרטיות לגילי 50־60. קופת התגמולים משרתת את עובדי עיריית תל אביב יפו ובית החולים איכילוב, ולא פחות מזה, משרתת את הגמלאים של העיריה ובית החולים. העובדים היוצאים לגמלאות לא תמיד משחררים את כל הכספים שנצברו להם בקופה. במקרים רבים הם משאירים את הכסף בקופת התגמולים — והוא ממשיך "לעבוד" עבורם. תשואות גבוהות, דמי ניהול נמוכים והלוואות בתנאים נוחים מאוד הם חלק מתמונת מצב יציבה ובטוחה שקופת תגמולים מציגה, ולא במקרה. "אנחנו משדרים בית", מתאר זאת קובי אשכנזי. "עובד העיריה או בית החולים יודע שיש לו בקומה השנייה בבית ארגון העובדים קבוצה של תשעה אנשים זמינים עבורו, אנשים שמוכנים לתת לו סיוע והסברים בצורה ברורה ובשפה נגישה. אנשים שעושים את זה יום יום ביעילות, בנאמנות ובמסירות — עבור העובדים. מי שעוזב קופה כזו )והאפשרות קיימת, זה שוק חופשי(, עוזב בית! לכן רק מעטים מאוד עוזבים". התחרות בין קופות הגמל אדירה, ובתי ההשקעות משקיעים במסגרתה הון עתק בפרסום. למרות זאת, עובדי העיריה למדו במשך השנים להעריך את העובדה שקופת התגמולים הצנועה של ארגון העובדים עושה עבורם לא פחות, ולפעמים יותר, מבתי ההשקעות הנוצצים. שנה של אירועים קופת התגמולים אינה קופאת על שמריה והיא ממשיכה להתעדכן ולהתחדש במטרה לשמור על הישגיה ואף לשפר אותם. כמדי שנה, השתתפו בעלי התפקידים בקופה בכנס שוק ההון, שמיועד לכל נושאי המשרות בקופות הגמל המפעליות בישראל: חברי ועדות ההשקעות ו־ועדות הביקורת, חברי הנהלה, מנהלי סיכונים ועוד. הכנס, שהתקיים באילת ונמשך שלושה ימים, עסק בנושאים שונים ובהיבטים שונים של העבודה בשוק ההון: התפתחויות, רגולציה, הנחיות חדשות בעניין אפיקי השקעה וכדומה. השנה שמו בכנס דגש בנושא המטבעות הווירטואליים. בצד כל אלה, הכנס השנתי מאפשר לבעלי התפקידים בקופת התגמולים ללמוד על המצב בקופות האחרות ולהכיר את הבעיות שאיתן מתמודדים העמיתים בתחום. את יום הולדתה המאה מציינת קופת התגמולים בשורה של אירועים לאורך השנה. בין השאר, נערכו הרצאות מיוחדות, דוגמת אלה של הפרשן הכלכלי בערוץ 13 ,מתן חודורוב, ושל איש המדע והפילוסופיה, פרופ' חיים שפירא, התקיים טיול לירושלים ונערך משדר טלוויזיה מיוחד שהועבר בעמוד הפייסבוק של ארגון העובדים. ועדיין לא סיימנו: בחודשים הקרובים, עד אפריל 2023 ,מתוכננים אירועים נוספים. אחרי הכל, לא בכל יום, וגם לא בכל שנה, מציינים מאה. 8 שערים 2022 קופת התגמולים של עובדי עיריית תל אביב יפו מציינת 100 שנה להיווסדה בשנה שבה הישגיה הם הגבוהים ביותר שהיו מאז ומעולם. ככה זה, כנראה, כשארגון העובדים שלך הוא זה שמנהל את קופת הגמל שלך במילה אחת: מאה

תוך העבודה השוטפת והאינטנסיבית ב כיו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל מוצא את הרגע, וגם את הסיבה, להתרגשות. "מרגש אותי לחשוב ש־26 שנים לפני קום המדינה היו כמה עובדי עירייה שהתארגנו, יזמו והקימו את קופת תגמולים שלנו", הוא אומר. ואפשר להבין אותו. מאה שנים אחרי המאורע ההיסטורי הזה, יש לעובדי עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב קופת גמל מפעלית, שדואגת להם לפנסיה, לחיסכון ולהלוואות, כפי שאף קופה "רגילה" לא הייתה דואגת. כשבוחנים פרויקט כזה, שקיים כבר מאה שנים — מה הכי בולט בו, בעיניך? "קודם כל, עצם זה שהקופה עדיין קיימת, ולא סתם קיימת, משגשגת, במשך כל כך הרבה שנים, זה דבר שאינו מובן מאליו. בוודאי כשקיימת תחרות כל כך קשה בשוק, וכשקיימת רגולציה שלפעמים מכבידה. עובדה שקופת תגמולים היא מהמעטות מסוגה שנשארו במדינה. והיא רק ממשיכה לגדול ולצמוח — גם במספר החברים שבה וגם בחסכונות שהיא מנהלת". מהם היתרונות המרכזיים של תגמולים? מה ה"סוד" שלה? "זו קופה תחרותית מאוד מבחינת התשואות שהיא משיגה, והשנה התשואות הן הגבוהות ביותר, ומבחינת דמי הניהול הנמוכים שהיא גובה. ניהול ההשקעות והכספים נעשה בצורה האמינה והמקצועית ביותר, כשאין כאן שום כוונת רווח של הקופה. זהו יתרון עצום על הקופות הפרטיות. וכפי שיודעים כל עמית ועמיתה בקופת תגמולים, השירות שניתן להם, כחברים, כעובדים, הוא ברמה הגבוהה ביותר. והוא גם אישי מאוד". אם מסתכלים לרגע לאחור, ולא מאה שנה, אלא שנה אחת, אז 2021 הייתה מאתגרת לקופה. "בהחלט. משבר הקורונה יצר אי ודאות גדולה בכל העולם והיא השפיעה גם על התחום הזה. במישור הארצי התמודדנו עם רגולציה הדוקה יותר ועם תחרות אגרסיבית בשוק מול קופות פרטיות של בתי ההשקעות הגדולים. קופת תגמולים העבירה בשנה שעברה את ניהול ההשקעות שלה לבית ההשקעות 'מור', וזה צעד שהוכיח את עצמו ובגדול. אתגר נוסף שהיה לנו הוא איומי סייבר גוברים". מה עשו בקופת תגמולים כדי להמשיך ולספק שירות איכותי לחברים בתנאים משתנים ולא פשוטים? "שמנו דגש על קידום השירות ועל הרחבת אמצעי התקשורת עם החברים. נתנו בכל מצב שירות זמין, מקצועי ואישי, גם מרחוק. לדוגמה, שירות קל ונוח באמצעות הוואטסאפ. הקפדנו על קשר שוטף עם העובדים ועל הזרמת מידע רלוונטי כל הזמן בערוצי התקשורת השונים שעומדים לרשותנו. וגם האמצעים הדיגיטליים שלנו התקדמו והתרחבו. נתנו מענים רלוונטיים וידענו לשמר את העובדים. על אף הפיתויים ה'זוהרים' שמסביב, בסופו של דבר העובדים והעובדות חכמים והם יודעים איפה נכון להם להישאר, ולמה". תגמולים סיימה את השנה במקום הראשון, מעל כל הקופות הפרטיות, בגובה התשואות שהשיגה. מה זה אומר, בעצם? "זה אומר שאנחנו לא רק מקצועיים, אלא תחרותיים — ומובילים — מול הקופות בשוק הפרטי. פשוט טובים יותר. הדבר מאפשר לנו התפתחות והרחבה של השירותים לאפיקים נוספים: צירוף בני משפחה, קופת גמל להשקעה ועוד מוצרים ושירותים. וכמובן, להיות במקום הראשון זה גם מחייב. מחייב אותנו להמשיך להצטיין, לשמור על המקום שלנו בצמרת. ואנחנו מתכוונים להימצא גם בשנים הקרובות בשליש העליון של קופות הגמל הפרטיות". במבט לעתיד, מהם היעדים של קופת תגמולים? "מיצוב קופת הגמל כמובילה בשוק הגמל בישראל. שמירה על התחרותיות הבולטת שלנו — בתשואות הגבוהות ובדמי הניהול הנמוכים. המשך הגידול בפעילות הקופה, במספר העמיתים שחברים בה ובגובה ההון שהיא מנהלת. התפתחות במגוון השירותים והמוצרים שאנחנו מציעים לעמיתים. שיפור נוסף, מתמיד, של השירות ושל האמצעים המתקדמים שבהם השירות ניתן. וגם הגברת המודעות של העובדים לחיסכון ארוך טווח, לחיסכון פנסיוני ולחשיבות שלהם". ומהן התוכניות לשנה הקרובה, ספציפית? "בנוסף לדברים העקרוניים שעליהם דיברתי, יש תוכניות שאנחנו מתכוונים ליישם בשנה הזו. בין השאר, מתן ייעוץ פנסיוני לכל הפורשים מהעבודה, מתן יעוץ השקעות שוטף, קידום קבלת האישור לניהול קופת גמל להשקעה, ולא פחות חשוב מכל אלה — המשך אירועי ה־100 של קופת תגמולים. כפי שכולם מבינים, יש לנו בהחלט במה להתגאות, ואין סיבה שלא נציין את זה". עיתון ארגון העובדים 9 "המקום הראשון מחייב אותנו להמשיך להצטיין" ליו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל, יש כמה דברים מעניינים לומר על קופת תגמולים, לרגל יום הולדת ה־100 שלה. תקציר: העתיד לגמרי לפניה

10 שערים 2022 אתה מרגיש שייך, תורם, "כשאתה אהוב ורצוי, מועילומשמעותי" יהונתן אביגדור נמצא על הקשת האוטיסטית. אז מה. הוא בוגר תיכון רגיל ובעל תואר ראשון, וכיום הוא עובד בחינוך המיוחד בעיריית תל אביב ולאחרונה נישא לבת זוגו. ויש לו דברים חשובים ואמיצים להגיד על שילוב, על אתגרים ועל אחריות — אישית וחברתית

התחלה, הכל נראה רגיל, או כפי שיהונתן ב אביגדור עצמו מתאר: "לא היה רמז לְ מה שעתיד לבוא". הוא נולד בתל אביב, גדל בה עד גיל חמש ואז עבר עם משפחתו לכוכב יאיר צור יגאל. הוריו התגרשו אמנם כשהיה בן 11" ,אבל עם הזמן התרגלתי ויצאו מזה דברים טובים", הוא מספר. "אבי נישא שוב, לאמי היה בן זוג חדש, ונולדו לי שלוש אחיות נוספות". גם השנים בבית הספר היסודי לא בישרו לו על קושי מיוחד: "היו לי כמה חברים טובים, הרגשתי אהוב ומקובל בקרב הילדים מהכיתה, ולא הרגשתי שונה". העיסוק שלו במוזיקה — נגינה על תופים ועל פסנתר — עזר בהשתלבות החברתית. אבל בחטיבת הביניים דברים השתנו. "החברים מהיסודי רצו להכיר חברים חדשים והתרחקו קצת, ואני נשארתי לבד. הייתי בודד, וסבלתי מהצקות: אלימות מילולית ופיזית. היה לי קשה מאוד". "סופסוף ידעתי מה הבעיה" באחד הימים הקשים אימו של יהונתן שאלה אותו מה נותן לו את הכוח הנפשי להמשיך ללכת לבית הספר. "קודם כל, ההורים שלי, שתמיד תמכו בי וחיזקו אותי", הוא עונה היום. "הרגשתי שיש לי כתובת. בכל פעם שמישהו היה מציק לי, הייתי בא להורים ומספר. ואלה היו שנים לא פשוטות בכלל". יהונתן החל לשים לב לכך שמשהו בו בכל זאת שונה, "אבל לא ידעתי לשים את האצבע על זה". בדיעבד התברר לו שכבר בכיתה ה' הוא אובחן לראשונה כילד עם אספרגר — תסמונת שנמצאת על הקשת האוטיסטית. הוריו לא סיפרו לו אז על האבחון, ורק כעבור כמה שנים, בכיתה י', הוא הגיע לאבחון נוסף. "המאבחנת אמרה להורים ולי שהאבחנה היא אספרגר. היא גם הסבירה מה זה אומר, מה המשמעות. כששמעתי, הייתי בהלם, ומצד שני, סופסוף ידעתי מה הבעיה. זה עשה לי סדר בבלגן, והקל במשהו. הבנתי שמשהו בי אכן קצת אחר. התחלתי לחקור את זה, עם עצמי ועם ההורים". יהונתן מסביר בצורה ברורה וקולחת מהו אספרגר: אוטיזם בתפקוד גבוה, קושי או לקות בתחום החברתי־תקשורתי, כשהמקור הוא שֹונּות נוירולוגית, מּולדת. בשנים האחרונות המונח "אספרגר" כבר לא בשימוש מקצועי ומדברים רק על הספקטרום )הקשת( האוטיסטי. במה זה מתבטא אצלך? "זה יכול להיות קושי ביצירת קשרים חברתיים. כשאני מגיע למקום חדש, ויש בו הרבה אנשים שאני לא מכיר, הרבה פעמים קשה לי להתחבר אליהם כי אני לא יודע למי לפנות, איך להתחיל בשיחה. בעבר היה לי קשה מאוד ליצור קשר עין. זה קשור גם לביטחון שלי בעצמי ולביטחון שאני חש מול האדם שלצדי. כשאני חש אמון, ואִ י לחץ, אני משוחרר ומשתף". עיתון ארגון העובדים 11 חינוך מיוחד — ומצוין אחד האירועים המרגשים שיזם בשנה האחרונה ארגון העובדים היה הערב המיוחד בפומבדיתא 8 במסגרת שבוע המצוינּות הישראלית, שנערך בחודש מאי. זה היה כנס הצדעה לצוותי החינוך המיוחד במִ נהל החינוך. את הבמה, והזרקורים, קיבלו אנשי החינוך המיוחד בבתי הספר, ובקהל שמילא את האולם ישבו תושבי העיר, ביניהם הורים רבים לילדים הלומדים בחינוך המיוחד. באירוע, שאותו הנחו ענבר סרפר וסרהולץ, המשנה ליו"ר ארגון העובדים, ועידית גלבר, מנהלת האגף לחינוך מיוחד בעירייה, נאמו יו"ר ארגון העובדים, עו"ד רמי בן־גל, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך המיוחד, אופירה יוחנן וולק, והמפקחת על הסייעות במטה האגף לחינוך מיוחד, אמנה אבו עמרה. דיון מעניין התנהל בפאנל בהנחיית היועצת החינוכית איריס חזקיה ברד, ובהשתתפות ארבע סגניות מְ נהל בבתי ספר של החינוך המיוחד בעיר: ורד אלימלך, מיכל גרא ישראלי, רביד וקסלבאום ושרית קרני. כוכבי הערב היו האנשים שמרכיבים את צוותי החינוך המיוחד: מנהלים, מורים, סייעים ואנשי מטה של האגף לחינוך מיוחד במִ נהל החינוך. מעל כולם נצצו שלושה עובדים מצטיינים בתחום החינוך המיוחד בתל אביב, שבעצמם מתמודדים עם אתגרים )שניים עם לקות שמיעה, ואחד — יהונתן אביגדור — עם אספרגר(. כל אחד מהשלושה הציג בסרטון את סיפורו הייחודי, ושלושתם זכו לתשואות מהקהל. גם התוכנית האמנותית הייתה כולה מתוצרת החינוך המיוחד: תערוכת צילומים של תלמידי מגמת תקשורת, מופע מוזיקה של הרכב תלמידים ומופע מחול של תלמיד לשעבר שעובד כיום כסייע. אפילו הכיבוד שהוגש היה מעשה ידיהם של תלמידים במגמות הבישול בבתי ספר של החינוך המיוחד. אתה מרגיש שייך, תורם, "כשאתה אהוב ורצוי, מועילומשמעותי" יהונתן אביגדור. "מבחינתי, כל עזרה שאני נותן למישהו או למישהי, זו שליחות" המשך בעמוד הבא > המשך מהעמוד הקודם

עיתון ארגון העובדים 13 אנחנו אִתכם גם אחרי הפרישה חת הכותרת "תחל שנה וברכותיה", ת נפתחה 2022 בבשורה חשובה לעובדי עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב: מעתה, כל עובד ועובדת שמגיעים לפרישה זכאים לקבלת ליווי פנסיוני בחינם. עיריית תל אביב, הנהלת איכילוב וארגון העובדים החליטו להעניק לעובדיהם את השירות המשמעותי והיקר הזה — במתנה. "הנושא מעסיק את העיריה ואת ארגון העובדים במשך שנים", מסבירה אירנה זילברמן, עוזרת בכירה ליו"ר ארגון העובדים, שמנהלת את נושא הליווי הפנסיוני בארגון. "בתקופת העבודה, העובדים נהנים מכל התנאים והזכויות, והכל מטופל עבורם. כשהם פורשים לגמלאות, רבים מהם מתקשים למצוא את עצמם. הם נאלצים להיתקל בבירוקרטיה, להתמודד בעצמם עם בירורים בנושאי כספים שעומדים לרשותם בקרנות שונות, עם בדיקת זכאויות, עם ענייני מיסוי ועוד. לא כולם מודעים למלוא הזכויות שלהם. היו עובדים שפרשו, פנו אלינו וסיפרו שהם עשו טעויות כי לא ידעו איך להתנהל. הבנו שיש צורך בגורם מקצועי שייקח את כל הנושא באחריותו וינחה את העובדים". במכרז שהתקיים נבחרו שלוש חברות לייעוץ פנסיוני שילוו את עובדי העירייה הפורשים. בארגון העובדים מדגישים שהיה חשוב להם לבחור ביועצים ניטרליים ככל האפשר, שלא יטו לטובת חברת יעוץ זו או אחרת. טובת העובדים עומדת מעל כל שיקול גם במיזם הזה. אירנה זילברמן מפרטת: "באחריותו של היועץ לבדוק שזכויותיו של הפורש לא ייפגעו, שתהיה לו הכנסה ראויה בפנסיה, שהוא יידע להתנהל בצורה נכונה מול הגופים השונים. היועץ דואג לכל הנושאים שהפורש אמור לטפל בהם עם פרישתו, עושה עבורו סדר וגם מסביר ומנווט". שומרים על רמת החיים בראש אחת משלוש החברות שמספקות ליווי פנסיוני לעובדי העירייה עומד יחזקאל פוגל, יועץ פנסיוני ותיק. "לכל אדם שמגיע לגיל פרישה מגיעות הטבות מהמדינה", פוגל מסביר. "הרעיון הוא לשלב עבורו את כל הזכויות על הכספים שצבר ולתת לו את התוצאה הטובה ביותר, תחת מגבלות המיסוי. להוציא את הנטו הכי טוב שאפשר. ההפרש יכול להתבטא בעשרות ואפילו במאות אלפי שקלים לאורך השנים". היועץ מלקט את הנתונים בנושא הכספים שעומדים לרשות הפורש או הפורשת בקופות הגמל, בקרנות הפנסיה ובביטוח הלאומי, ובונה את תמונת ההכנסה הצפויה בגמלאות. "אני משלב את כל הזכויות הפנסיוניות שאדם צבר כדי שרמת החיים שלו תישמר הכי קרובה לְ מה שהוא מכיר. יש לי בעניין הזה ויכוחים עם העובדים כי חלקם רוצים למשוך מה שאפשר מכספי הפנסיה שלהם. הם לא מבינים שזה יבוא על חשבון העתיד שלהם. אם הם ימשכו בפרישה את הכספים שעומדים לרשותם, בעתיד הם עלולים שלא לגמור את החודש, ואפילו לא את השבוע". פוגל מספר שהפורשים מגיעים לפגישה עם היועץ מתוחים מאוד. "הם צריכים לקבל החלטות שלא נדרשו אליהן מעולם. אני, לפני כל דבר אחר, שובר את הקרח. אני אומר לעובד שמגיע לפגישה: אנחנו הולכים לבלות שעה, שעה וחצי, כמה שצריך, ואני אלווה אותך עד הסוף. אני מרגיע את האדם, גורם לו לחייך". ברוב המקרים, מתקיימות שתי פגישות ייעוץ פנסיוני. הראשונה נערכת חודשיים או שלושה לפני מועד הפרישה, ובה מקבלים הפורשים את המידע, ההסברים והניתוחים. הפגישה השנייה מתקיימת עם הפרישה וקבלת טופס 161 המתלווה אליה. פוגל: "בטופס הזה מופיעים הפנסיה התקציבית של העובד, המענקים שהוא מקבל ועוד. אני מכין בהתאם לכל הנתונים את הטפסים למס הכנסה. המטרה היא להבטיח את רמת החיים באמצעות הורדה של המס ככל האפשר, עד כדי ביטולו, לפעמים. יש המון שילובים וחישובים שצריך לעשות בעניין". לדבריו, המקרים שונים מאוד זה מזה: "אין כמעט שני אנשים עם רצונות זהים. הייעוץ מביא בחשבון הרבה מאוד משתנים וגורמים: מצב משפחתי, מצב בריאותי, זוגיות שנייה. כל אחד והסיפור האישי שלו". היועץ מבהיר, שעובדים שאינם מקבלים יעוץ מתאים משלמים מס עודף, שהם אפילו לא מודעים לו, על הכנסתם. "חלק מהמענקים שמתקבלים עם הפרישה פטור ממס. אם אני, כעובד אחרי פרישה, לקחתי את המענקים ולא ניצלתי את כל הפטורים, אני אמור לקבל הנחה במיסוי על ההכנסה החודשית שלי. לנצל את הפריווילגיה שלא ניצלתי בעבר". נא לבוא בראש פתוח ליועץ הוותיק יש מסר קטן, אבל משמעותי, לכל העובדים המתקרבים לפרישה: "במקרים רבים העובדים מקבלים מידע ועצות מחברים — "שמעתי ככה ושמעתי ככה" — וזה לא בהכרח משרת אותם. אני קורא להם לבוא לפגישה עם היועץ בראש פתוח כדי לשמוע מה יש לאיש המקצוע, שבאמת מתמחה בתחום, להגיד. לבוא בלי דעות קדומות ובלי שמועות". יחזקאל פוגל מרעיף שבחים על תוכנית הליווי הפנסיוני של עיריית תל אביב. "אני מלא הערצה לעירייה ולארגון העובדים", הוא אומר. "אין חברות במשק שנותנות שירות יקר כזה, על מלא, לעובדים — בלי שהעובדים ישלמו בכלל". אירנה זילברמן, שבין השאר מרצה לעובדים בקורס פרישה של העירייה שמכין אותם לחיים שאחרי היציאה לגמלאות, מציינת שתוכנית הליווי הפנסיוני כוללת הטבה נוספת: "בן או בת הזוג של הפורש או הפורשת זכאים לקבל את הליווי הפנסיוני במחיר מוזל — המחיר שאותו משלם ארגון העובדים. מדובר בחיסכון משמעותי בכסף". באופן שאינו מפתיע, תגובות העובדים הפורשים למיזם הליווי נלהבות. "אנשים מרוצים ומודים לנו", זילברמן מספרת. "הם אומרים שהם מרגישים בטוחים, שהם בידיים טובות, שמישהו דואג להם, שהם לא לבד. כמה מהם אמרו לי: 'יש לנו אבא ואמא'". בעבר, עובדים שפרשו לגמלאות היו צריכים להתמודד בעצמם עם קשיי הבירוקרטיה בנושאי הזכויות, המיסוי וכספי הפנסיה. מהשנה, עושה את כל זה עבורם תוכנית הליווי הפנסיוני — כמתנה מהעירייה ומארגון העובדים

חודש אפריל 2022 טלי אופיר הלחמי סגרה מעגל. ב 23 שנים לפני כן, כחיילת משוחררת מצבא הקבע, היא החלה לעבוד כמזכירה בלשכת מזכ"ל ארגון העובדים של עיריית תל אביב. השנה היא חזרה אל אותה לשכה — הפעם כמזכ"לית. אולי לסיפור הזה יש חלק בהתרגשות שניכרת בה כשהיא מדברת על התפקיד שהיא ממלאת: "יש לי אתגר חדש עכשיו. המון משימות חדשות, המון יעדים חדשים. זה מאתגר, ולפעמים מלחיץ, אבל גם מעניין ומסעיר. וזה כיף עצום, שיש כל כך הרבה דברים לעשות ויש לאן לשאוף, לאן לחלום, לאן להתפתח. הלוואי שתהיה לי תחושה כזו תמיד". ללמוד שפה חדשה בקריירה של אופיר הלחמי בעיריית תל אביב היו כמה וכמה תחנות. היא הייתה מזכירת מנהל אגף משאבי אנוש במשך שבע שנים, ובתקופה זו למדה לתואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בחשבונאות. לאחר שהשלימה סטאז' במשרד רואי חשבון גדול, עבדה תקופה קצרה בחברת מכתשים אגן )כיום אדמה(, אבל חזרה לעירייה, הקימה את תחום תכנון ובקרה כספית באגף חיובי ארנונה וניהלה אותו במשך שבע שנים. משם עברה לנהל את מחלקת הגבייה באגף הכנסות מבנייה ופיתוח, ואחר כך הייתה סגנית מנהלת האגף. התחנה הבאה הייתה כבר כיסא המזכ"לית של ארגון העובדים. מה מביא אותך, בעצם, לתפקיד הזה? "יו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל, הציע לי את התפקיד, ושמחתי מאוד. אני מכירה תודה על כך שניתנת לי האפשרות להיות קרובה לאנשים ולסייע להם כמה שאפשר. אחרי שעברתי תחנות לא מעטות בעירייה, ואני מכירה את האתגרים שיש לעובדים, הרגשתי שנכון לי להתקרב אליהם, להכיר סקטורים חדשים, ללמוד תחומים חדשים, להתפתח וללוות את המשאב האנושי החשוב כל כך". המזכ"לית החדשה רואה בעצמה שותפה באסטרטגיה של הארגון, "בפעילויות חוצות ארגון, מעבר לליווי השוטף: רה־ ארגונים, ועדות לבחירת עובדים מצטיינים, ועדות מכרזים וקביעות, כנסים שונים". כל זאת, כמובן, בצד הליווי המקצועי של הוועדים בסקטורים הרבים שנמצאים באחריותה — 37 כאלה, למי שמתעקש לספור, כשבשנה הקרובה צפויות בחירות ב־17 מהם. לדבריה, היא מתפעלת עד היום מהיקף הפעילות העצום של ארגון העובדים. "יש הרבה דברים שהארגון עושה והעובדים לא יודעים. להסתכל מאחורי הקלעים על העוצמות, זה אדיר". מה הכי קשה לך בתפקיד החדש? "לא יודעת לומר אם קשה, אבל בוודאי מאתגר. איגוד מקצועי הוא דבר מורכב מאוד, שמכיל מאות הסכמי עבודה. התפקיד מחייב אותי ללמוד את כל ההסכמים ותנאי ההעסקה לעומק, לבדוק כל פנייה, לפעמים מול כמה גורמים, להכיר היטב את כל חברי הוועדים. זו דינמיקה אחרת וזו שפה אחרת שצריך ללמוד. אלה האתגרים שלי". אופיר הלחמי מדגישה את נושא התקשורת ויחסי האנוש בתפקידה. "הדבר הכי מהותי כאן הוא ליצור ולשמר המון מערכות יחסים: עם עובדי ארגון העובדים ועם חברי הנהלת הארגון, עם חברי הנהלת העירייה, עם חברי הוועדים, עם העובדים עצמם. חשוב מאוד לקיים ולשמר מערכות יחסים טובות עם כל הגורמים האלה. החיים שלנו כולם הם יחסים עם אנשים ותקשורת איתם". חבילה של מיומנויות רכות לכאורה, קשה לראות את הקשר בין התפקידים הקודמים שמילאה טלי אופיר הלחמי, לבין התפקיד הנוכחי. רק לכאורה, היא טוענת: "אני רואה את הקשר בין עולם הכספים לבין העבודה באיגוד מקצועי והעזרה לעובדים. באיגוד מקצועי מטפלים הרבה בהסכמים שעוסקים בשכר ובתנאי עבודה. צריך להבין את התלוש, את מרכיבי השכר. זה עולם תוכן שיש להכיר ולשלוט בו היטב. כשאתה רוצה לעבוד מול הנהלה ולקבל החלטות, אתה צריך להבין את ההיקפים הכספיים ולדעת מה ההשלכות שלהם. הידע והאוריינטציה שלי בתחומי הכספים והשכר תורמים בתפקיד הזה ותורמים גם בחברּות שלי בהנהלת מוסדות הארגון, כמו העמותה לתרבות, נופש ופנאי, קופת תגמולים ועוד". היא מציינת את "המיומנויות הרכות", מושג שכולל יכולות כאינטליגנציה רגשית, תקשורת, שכנוע, שיתוף ועוד. "את המיומנויות האלה יש לי באופי והן גם התפתחו והורחבו בניסיון הניהולי שלי. הצלחה בניהול דורשת, בין השאר, הרבה מאוד יכולות רכות". מה, באמת, הבאת איתך "מהבית" ללשכת המזכ"לית? "אני מביאה איתי חריצות, אסרטיביות ואת האהבה הגדולה שלי לעזרה לאנשים. תפקיד המזכ"לית דורש הרבה סבלנות ויכולת הכלה גבוהה. צריך לעזור לעובדים במה שהם צריכים ככל שניתן. ודאי היום, כשיוקר המחייה מקשה כל כך, זה מחייב יצירתיות וגמישות: מתן הלוואות בתנאים טובים, הכשרות לעובדים שיאפשרו להם להתקדם ולהתפתח בעבודה וסיוע בתנאי ההעסקה. ארגון העובדים נלחם ביוקר המחייה בדרכים רבות: נופשים במחירים מסובסדים ונוחים, כרטיסים למופעים במחירים מסובסדים, שלל הנחות והטבות שעוזרות לנו להתמודד עם ההוצאות בחיי היום יום. "מעל הכל, הרבה פעמים אנשים רוצים שמישהו יקשיב להם ויתייחס אליהם — והם מוצאים אוזן קשבת אצלי. דלתי פתוחה לכולם. אם לא היה לי את זה, את יכולת ההכלה וההקשבה, ואת יכולת החשיבה על דרכים יצירתיות לסיוע, לא הייתי מגיעה לכאן". 14 שערים 2022 התקשורת שרת טלי אופיר הלחמי. "זה כיף עצום, שיש כל כך הרבה דברים לעשות ויש לאן לשאוף, לאן לחלום, לאן להתפתח" המזכ"לית החדשה של ארגון העובדים, טלי אופיר הלחמי, עדיין מתפעלת מהיקף הפעילות של הארגון, כבר מתכננת יוזמות ושיפורים, וכל הזמן מאמינה בסבלנות, בהכלה ובהקשבה. ריאיון פתיחה, כולל רגש

עיתון ארגון העובדים 15 וכאן שוב מתערב בשיחה הרגש: "כשאני מצליחה לעזור, זה ממלא אותי. אם פונים אליי עובד או עובדת במצוקה, ואני מצליחה לסייע להם, זה מרגש אותי עד דמעות. גם ללוות עובד בשמחות, ולצערי, גם בימים קשים, להיות שם בשבילו, שיידע שמישהו נמצא איתו וחושב עליו". שחקנית צוות אופיר הלחמי מקפידה לחלוק את הקרדיט. "חשוב לי להגיד שאני לא עושה שום דבר לבד. אין דבר כזה. הכל יחד, הכל עם אנשים סביבך. אני לא אדם ריכוזי, אלא מבזרת ומשתפת. בכל תפקיד שעשיתי, היינו צוות: בשיתוף פעולה, בהעלאת רעיונות. וכאן, בארגון העובדים ובהנהלה שלו, יש צוות מדהים, ואני זוכה להמון תמיכה ופרגון". עם כל התמיכה והשמחה, יש עבודה רבה לעשות, והמזכ"לית מודעת לכך. "האינטנסיביות פה עצומה. את עובדי העירייה זה לא מעניין, שהמזכ"לית חדשה — יש להם צרכים ודרישות, וצריך לספק אותם. התפקיד הזה מאוד עמוס ודורש הרבה. אנשים רוצים לגעת בך ואתה חלק בהמון תהליכים בחיי העובדים". אלו תוכניות יש לך בתפקיד, לְ מה את שואפת? "אני רוצה להעמיק את הקשר עם הוועדים ובין הוועדים לבין עצמם. יש לי רצון לקיים באופן קבוע שולחנות עגולים של חברי ועדים שונים, כדי שיעלו לדיון דברים שישרתו את ארגון העובדים וגם את הסקטורים השונים. הייתי רוצה לעשות 'קובייה הונגרית', ערבוב, של כולם יחד, סיעור מוחות. דבר נוסף שהייתי רוצה הוא להסדיר את פניות העובדים אליי, ליצור עבורם פלטפורמה אחידה ונגישה של פנייה אליי. המימוש שלי פה הוא להגיע לכל העובדים, להיות זמינה ונגישה להם, ופתוחה לרעיונות חדשים, גם מצדם. זה הערך המוסף שלי". יש רעיון חדש שמתבשל? "יש לי הרבה רעיונות לפעילויות מיוחדות. לדוגמה, תחום הילדים קרוב לליבי, ואני אפעל לקיום פעילויות מדע וטכנולוגיה לילדי העובדים". מוזיקה, ספורט ואחריות טלי אופיר הלחמי גרה בפתח תקווה, עיר ילדותה. היא נשואה למיקי, בן כיתתה מהתיכון, איש עסקים ועורך דין בהכשרתו. טלי ומיקי הם הורים לשלושה: בן תשע, בן שבע וחצי ובת שלוש. בשעות הפנאי שלה, היא מאזינה הרבה למוזיקה, בבית ובהופעות. "אני אוהבת מאוד מוזיקה. כמעט כל הסוגים — מקלאסית ועד מזרחית. מוזיקה מרגיעה אותי", המזכ"לית מעידה. ולא רק הנפש פעילה, גם הגוף: "אני משתדלת לעסוק בספורט באופן קבוע. בשנתיים האחרונות מתאמנת פעמיים בשבוע בסטודיו. עושה הכל כדי לא לוותר ולהכניס את האימון ללו"ז, גם אם זה קורה כשכולם כבר ישנים". בכלל, נראה כי "עושה הכל כדי לא לוותר" הוא המוטו של טלי אופיר הלחמי. "גם הקמת משפחה וילדים לא עצרו אותי אף פעם מלהתקדם ולהתאמץ. למדתי לשלב את כל העולמות. תמיד האמנתי בלקיחת אחריות, בחריצות, בהתמדה. יש לי מוסר עבודה גבוה מאוד. אף פעם לא הייתה משימה שעמדה מולי ואמרתי 'זה לא שלי'. אני מאמינה בלא לפחד ולהעז. "אני יודעת לתכלל, לחבר אנשים ולדעת מה אני רוצה מהם, אבל בסוף, האחריות היא שלי. ככה חונכתי, לקחת אחריות". התקשורת שרת

חודש מארס האחרון הסתיימה תקופה. ב אורנה אבידן סיימה את תפקידה כמזכ"לית ארגון העובדים של עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב, לאחר שמילאה אותו במשך 10 שנים. למעשה, הסתיימה תקופה בת 32 שנה, שבהן אבידן עבדה בעיריית תל אביב יפו. ברוב השנים היא עסקה בתחום החינוך. בתחילה, בחינוך הבלתי פורמלי, במתנ"סים ובמחלקה לתנועות הנוער, ובהמשך בחינוך הפורמלי, במחלקה לחינוך על־ יסודי ובמחלקה לגני ילדים, עד תפקידה כמנהלת המחלקה. בסך הכל, אורנה אבידן מילאה לאורך השנים שבעה תפקידים שונים בעירייה, וגם הספיקה להשלים תואר ראשון ותואר שני בחינוך. אורנה, תושבת תל אביב, נשואה, אם לשלושה וסבתא לנכד, עברה עם סיום תפקידה בארגון להסתדרות במרחב תל אביב וכרגע היא משמשת סגנית יו"ר המרחב. אבל לפני ההווה, ולפני העתיד, חשוב להתעכב על התפקיד החשוב שאותו מילאה בעשור האחרון ולשמוע מהן התובנות שלה, בראייה לאחור. "אני חושבת שהתפקיד הזה הוא מקום שזכות לשבת בו, לצד אחריות וחובה", היא מסכמת. "ארגון העובדים מקבל החלטות על תעסוקה של עובדים, על מקום העבודה שלהם, על שכר, על פיטורים, וגם על רווחה. אם לי יש אפשרות ויכולת להשפיע — לא לבדי, בעזרת שותפים שלי — על המערכת, במטרה לשפר, לדוגמה, את שכר עובדי הניקיון בבתי הספר, זו זכות גדולה מאוד בעיניי. אם אני יושבת בוועדת מכרזים ויכולה כמזכ"לית הארגון? "אני הכי גאה בכך שעזרתי לסקטורים מוחלשים. זה היה הבייבי שלי. כי הסקטורים החזקים יותר — יש להם, גם אם לא מספיק. למוחלשים צריך תמיד לעזור. לא היה יום שבו לא קיבלתי טלפון מאחת הסייעות בחינוך, לדוגמה. והעזרה לא הייתה רק פרטנית, אישית, אלא גם סקטוריאלית. בזה אני הכי גאה, והצלחתי בזה בענק". אבידן מציינת בסיפוק את העובדה שהערכים שמובילים את ארגון העובדים עודכנו ונקבעו בתקופתה. מדובר בערכים כאהבת האדם, יושרה, מקצועיות, דוגמה אישית ושקיפות. "עשינו תהליך יסודי עם כל הוועדים, ולזכותו של היו"ר רמי בן־גל ייאמר שהוא התחבר מיד ולקח את הנושא בשתי ידיים. רמי כל הזמן הולך עם זה, מזכיר את זה, מעיד על זה, וחשוב לו ליישם את זה בכל פעילויות הארגון". ולצד ההישגים והגאווה, מה רצית לעשות ולא הצלחת, או לא הספקת? 16 שערים 2022 העיניים שלהם והנשמה שלהם הרגשתי שאני הפה של העובדים, "בשום דבר אין מצב של 100 אחוז הצלחה. לפעמים היו פונים אלי עובדים בבקשה לעבור לתפקיד אחר. חלקם חשו שמיצו את עצמם בתפקידים מסוימים או נחלשו גופנית. לא בכל המקרים הצלחתי להגיע לְ מה שהייתי רוצה להגיע איתם. זה אמנם לא תלוי רק בי, אבל הייתי שמחה אם הייתי מצליחה לעזור לעוד כמה אנשים שמיצו או נחלשו לזוז מהתפקיד שלהם. זה קצת יושב לי". מה למדת במהלך השנים שלך בתפקיד? "כשרמי בן־גל הציע לי את התפקיד, שאלתי הרבה מאוד שאלות. אחת מהן הייתה: 'מה זה ייתן לי?' הוא ענה לי ככה: 'את מכירה רק את קומה 2 בעירייה )החינוך(. אני פותח בפנייך עכשיו את כל הקומות, את כל העירייה'. לפני כן, מי הכיר את מִ נהל הכספים? מי הכיר את מִ נהל הקהילה, את מִ נהל ההנדסה, את המוקד העירוני? מה לי ולהם, כשאני עוסקת בחינוך? אז בזכות התפקיד בארגון העובדים הכרתי את העבודה בכל יחידות העירייה, את הסכמי העבודה, את המנהלים, לשמור על אנשים שחשים מקופחים שם, זו זכות גדולה. העיקרון שעומד בבסיס הכל הוא ההבנה שמאחוריי נמצאים הרבה מאוד עובדים שזקוקים לי. הרגשתי שאני הפה שלהם, העיניים שלהם והנשמה שלהם. כמו שהוועדים הם כאלה עבור העובדים בשטח. כמזכ"לית ארגון העובדים יש לך הכוח והיכולת לייצג את העובד במובן הרחב והעמוק ביותר של המילה — מעניינים אישיים, חד פעמיים, ועד תנאי העסקה ושכר קבועים — מול הגורמים השונים". אהבת את העבודה הזו? "אהבתי אותה מאוד ונהניתי ממנה. בכלל, אני לא נמצאת במקום שאני לא אוהבת אותו או לא מרגישה משמעותית בו. העבודה בארגון הייתה קשה ואינטנסיבית מאוד, ועדיין אהבתי אותה. נהניתי גם מזה שעבדתי עם הרבה מאוד אנשים. אנשים שונים, בתפקידים שונים. אני אוהבת לעבוד עם אנשים. זו המהות שלי". במה את הכי גאה בכל השנים שלך

וכמובן, בראש ובראשונה, את העובדים. נחשפתי לכל הצדדים של עבודת העירייה ולכל הגורמים בעירייה, מקטן עד גדול. ולא רק אני מכירה, גם מכירים אותי. אני הולכת ברחוב ואנשים פונים אלי. החשיפה מאפשרת היכרות, למידה, הרחבת מעגלים — ועם זה, יש ציפיות ממני". בכל מעשיה, ובכל ניתוח שלהם, אבידן אינה שוכחת שהיא אינה פועלת לבדה. "ההזדמנות הזו, של פתיחת העולמות בפניי ושל האפשרות להפעלת יכולות ההשפעה שלי, הגיעה בזכות רמי. מכל האנשים, הוא בחר בי להיות המזכ"לית שלו. על כך אני מכירה לו תודה". ומה למדת על עצמך במהלך השנים שלך בתפקיד? "בסוף, גם ההישגים המקצועיים, כולל היכולת להביא בשורות לעובדים — תלויים בתקשורת הבינאישית. אף פעם לא שכחתי שמדובר בבני אדם, שצריך להסתכל להם בעיניים ולהיות קודם כל בן אדם בעצמך. אני כל הזמן דואגת להזכיר לעצמי: תהיי בן אדם, לא משנה מה הטייטל שלך. בסוף, אנשים מרגישים את זה, מבינים את זה ופועלים מולך בהתאם. אם אתה לא מאבד את זה, הדלתות נפתחות. ידעתי את זה גם קודם, והתנהלתי כך גם קודם, אבל העניין התחדד לי בתפקיד הזה, שיש בו הרבה מאוד כוח. ככל שעולים בתפקידים, הכוח ויכולת ההשפעה גוברים. תמיד יש חשש שתאבד משהו מהתקשורת הבינאישית שלך, כי כולם מקשיבים לך. אז אתה צריך לדאוג להזכיר את זה לעצמך כל הזמן. ההבנה הזו התחזקה אצלי". לא במקרה אורנה אבידן הגיעה לתפקיד שאותו מילאה, ולא במקרה היא מילאה אותו בהצלחה. "אני באמת מאמינה שאם במקום עבודה העובדים אינם מאוגדים, אם אין ועד לעובדים — אדם לא צריך ללכת לעבוד שם. ערכית אני חושבת כך. התאגדות היא דבר חיוני. גם זו הכרה שהתחזקה אצלי מאז שעברתי לארגון. ראיתי את היכולות של ארגון עובדים משמעותי, משפיע. גם אם יש עליות וירידות בקשרי העבודה שבין הנהלת העירייה לארגון העובדים — כשההנהלה והארגון רואים עין בעין את טובת העובדים, זה משמעותי מאוד". כשהמזכ"לית לשעבר מביטה לעתיד, יש דברים המטרידים אותה. "אנחנו נמצאים כיום בסיטואציה קיומית קשה: יוקר המחייה עולה ושכר העובדים נשחק. זה קשה לעובדים, קשה לארגון וקשה להסתדרות. חסרים מאות עובדים בכל תפקיד שנשים עליו יד, ואחת הסיבות לכך היא תנאי השכר. לא כל הסכם שכר תלוי בעיריית תל אביב, ולכן יש לנו אתגר בשימור העובדים הקיימים. את זה עושים, בין השאר, באמצעות נוכחות פיזית של אנשי הארגון בקרב העובדים: לפגוש אותם, לשאול אותם, לתת להם להשמיע. לא רק מול הוועדים. פשוט להסתובב בין העובדים, בין הקומות. חלק מפתרון הבעיה הוא הקשבה. ואת זה צריך לעשות עכשיו הרבה יותר". איזה טיפ היית נותנת למחליפה שלך בתפקיד המזכ"לית, טלי אופיר הלחמי? "להבין שהוועדים הם הזרוע החשובה ביותר עבור המזכ"לית. הם החוליה המקשרת בינה לבין העובדים. הוועד של כל סקטור נבחר פעם בארבע שנים, ויכולת הנגישות ההדדית איתו היא קריטית. מהוועדים אפשר לשאוב מידע, לברר איפה קיימים קשיים, לקבל עדכונים חשובים. עצה נוספת: להבין את המשמעות הרבה של העבודה מול מְ נהל אגף משאבי אנוש בעירייה. חלק גדול ממה שנעשה, נעשה מולו. צריך לשמר היטב את הקשר המקצועי איתו". עם כל הניסיון המשמעותי שצברה, והדברים החשובים שעשתה, המעבר של אורנה אבידן להסתדרות הוא כניסה אל אזור חדש. "נכנסתי למקום שונה מזה שהכרתי ושגדלתי בו", היא מספרת. "זו חשיבה אחרת, תרבות ארגונית אחרת, ואני עדיין בתקופת למידה והסתגלות". ההבדלים בין ארגון העובדים של העירייה לבין ההסתדרות הכללית ניכרים גם במבט חיצוני. בעוד שעובדי העירייה מועסקים כולם במקום עבודה אחד, חברי ההסתדרות מועסקים במקומות עבודה רבים מאוד, שמולם צריכים נציגיהם בהסתדרות להתנהל. "זה יכול להיות תיאטרון הבימה, או מס הכנסה, או מהמגזר הפרטי — בתי המלון, למשל. מדובר במקומות עבודה שונים זה מזה, בהנהלות שונות ובהסכמי עבודה שונים. האתגר שלי הוא ללמוד את כל זה". אבל אין לטעות: אבידן מלאה בשאפתנות ובאנרגיות והיא מתכוונת למצות את כל יכולותיה ביעד החדש. "אני מגיעה עם תפיסת עולם ועם ערכים שאני מביאה, והמשימה שלי היא להצליח לממש אותם בתפקיד", היא מצהירה. "אני מסתכלת על עצמי בגאווה גדולה. הייתי האישה הראשונה כמזכ"לית ארגון העובדים. לפניי היו רק גברים בתפקיד. אם וכאשר אהיה יו"ר מרחב ההסתדרות — אהיה האישה הראשונה בתפקיד מאז ומעולם, מאז ימי בן גוריון. אני גאה בדרך הארוכה, המאתגרת, המעניינת והמשפיעה שעשיתי. בכל מקום שבו הייתי הבאתי שינוי חיובי". עיתון ארגון העובדים 17 אחרי 10 שנים כמזכ"לית ארגון העובדים )האישה הראשונה בתפקיד( ו־32 שנה בעירייה, אורנה אבידן נפרדה ועברה לאתגר הבא, במרחב תל אביב של ההסתדרות. בריאיון מיוחד היא מספרת במה היא הכי גאה, מה לא הצליחה לעשות ומה למדה על עצמה כשהייתה מזכ"לית העיניים שלהם והנשמה שלהם הרגשתי שאני הפה של העובדים, אורנה אבידן. "אני כל הזמן דואגת להזכיר לעצמי: תהיי בן אדם, לא משנה מה הטייטל שלך"

אחד מימי האהבה, לפני כמה שנים, נולדה ב מסורת באגף לחיובי ארנונה בעירייה — והמסורת בכלל לא ידעה שהיא נולדת. יחידת המדידה העצמאית באגף ערכה לעצמה אירוע קטן ליום האהבה. מלאכת העיצוב הופקדה בידי מנהלת הצוות אירינה )אירה( צירולסקי, שניחנה בחוש לעיצוב ולאסתטיקה. "לבד לבד, בשושו, יצרתי בחדר עיצובים שונים", היא נזכרת. "באירוע, אנשים היו בהלם. הם חשבו שהזמנו עיצוב מקצועי". מאז, בהזדמנויות שונות, המחלקה הרימה לעצמה אירועים קטנים בבית קרדן. על רקע ההצלחה הראשונית, אירינה צירולסקי המשיכה לעצב את האירועים בעזרת חבריה. "במהלך השנה יש חגים ומועדים, אז תמיד יצרנו משהו", היא מספרת. "לאירועי סוף השנה מגיעים גם אנשים ממחלקות אחרות ומההנהלה. בכל שנה שברנו את הראש מה עושים, ומשנה לשנה זה עלה ועלה". העניין הגיע לשיא חדש בחג התחפושות, פורים. "בהתחלה עשינו את האירוע בלובי אצלנו, ואחר כך אמרנו: 'לא יכול להיות שזה יהיה רק בבניין אחד'. אנחנו משתדלים שכל מה שעושים יהיה גם בבניין העירייה כדי לחבר את כל האגף יחד, ללכד. אבל הכל התחיל במחלקה שלנו". הברקה בתקופת הקורונה עם האירועים, והניסיון, גברו התיאבון והיצירתיות. צירולסקי והחברים במחלקה שאפו לחדש ולהפתיע בכל שנה. עד שהגיעה השנה שעברה, ובה הקורונה, סגריה ומגבלותיה. אירוע פרונטלי לא היה אפשרי, ואיכשהו נולד הרעיון לעשות תחרות בסגנון הזמר במסכה, אבל בזּום. למשימה נבחרו שבעה זמרים וזמרות, כולם עובדים ועובדות באגף, כאלה שיודעים לשיר ושרוצים להופיע. והכל, כמובן, נעשה בחשאיות: אף אחד לא ידע מי האיש או האישה שמאחורי המסכה. המעצבת החובבת, שעד שלב זה לא התמודדה עם עיצוב תלבושות במופע כה מיוחד, קפצה למים העמוקים. "זו הייתה פעם ראשונה. לא ידענו איך לאכול את זה", היא מודה. אירה יצרה חמש תלבושות מרהיבות במו ידיה, והשלמות לשתיים נוספות שהובאו מוכנות מבחוץ. הציפיה לאירוע הייתה מהולה, מבחינתה, באכזבה־מראש: "קצת התבאסתי. צילמנו בחוץ, וזה היה יפה, אבל בזום הרי לא רואים כל כך טוב". כשהמופע עלה על המסך, החששות התבדו. "אנשים התלהבו מאוד, והרבה מהם התקשרו אלי אחר כך", צירולסקי מעידה בגאווה. בעקבות התגובות הנלהבות בשנה שעברה, פנה אל אירינה מנהל האגף, איציק חן, וביקש ממנה ליצור אירוע "זמר במסכה" גם בפורים השנה. היא הסכימה, בתנאי שיתקיים ערב פרונטלי, ולא שידור בזום. "העבודה לא קלה ולא פשוטה, אז שיהיה אירוע־אירוע", היא מסבירה. "הוא הסכים וזרם איתי, למזלי". גם השנה השתתפו שבעה זמרים וזמרות באירוע, אבל הפעם אירינה צירולסקי יצרה את כל התלבושות, מכף רגל ועד ראש, והפעם הייתה 18 שערים 2022 האירועים של האגף לחיובי ארנונה הם כבר להיטים ידועים. השיא הגיע בערב "הזמר במסכה", שהתקיים השנה על הבמה באולם פומבדיתא 8 .האחראית הראשית ליצירה המרהיבה של התלבושות והמסכות היא אירינה )אירה( צירולסקי, מנהלת צוות בשעות העבודה ומעצבת מוכשרת בזמנה הפנוי. וכך היא עשתה את זה: המעצבת שמאחורי המסכה אירינה צירולסקי. "נכנסתי ליוטיוב כדי לראות איך עושים את הגז ִירות האלה. פעם אחת ראיתי, והבנתי"

זו הופעה חיה באולם ארגון העובדים, פומבדיתא 8 .כל העניין נעשה מקצועי ותובעני יותר. "היה לחץ", המעצבת מספרת. "חוץ מלעצב וליצור, בערב עצמו אני הייתי אמורה לארגן את הזמרים, להלביש אותם ולהעלות אותם לבמה. ידעתי בדיוק איך זה צריך להיראות. אמרתי שהזמר לא יכול לעלות לבמה לבד, צריך גם רקדניות. אבל לא היו לנו רקדניות, ואיציק המנהל החליט שאני אצא לבמה. יצאתי ספונטנית, עם המנהלת שלי, ורקדנו". הערב, כפי שיודעים אלה שנכחו שם, היה פיצוץ. "התגובות היו לא נורמליות. אנשים שלא מכירים אותי באו ואמרו: 'לא האמנו שכל מה שראינו על הבמה זה משהו שאת יצרת, ומאפס. היינו משוכנעים שקניתם את זה'". ועם זאת, צירולסקי חושבת שאפשר יותר. לא חושבת, משוכנעת. "אם זה היה תלוי בי, האירוע היה יפה פי אלף: הייתי משקיעה בתפאורה, בתאורה, בדברים שצריכים להיות כשאדם יוצא לבמה. אבל אנחנו מוגבלים בהוצאות. ספֹוגים הבאתי מדוד שלי מעפולה, חומרים חיפשנו בבית, קנינו מעט מאוד. לא בזבזנו הרבה כסף על האירוע הזה". הכל מתחיל במה שרואים בראש באופן בלתי נמנע נשאלת השאלה, איך מגיעה מנהלת צוות באגף לחיובי ארנונה לעיצוב תלבושות במופעים. "אני מילדות כישרונית בעיצוב, ובמה שקשור בבמה", היא עונה. "זה החיים שלי. למדתי אדריכלות ועיצוב פנים, אבל בלי קשר, זה משהו שנמצא אצלי. את העיצוב לאירועים התחלתי באותו יום אהבה. אלה דברים שלא עשיתי בחיים. בקורונה התחלתי גם לצייר. בכל פעם אני מגלה עוד משהו שאני יודעת". איך קורה אצלך תהליך היצירה הזה, איך הוא מתחיל? "הוא מתחיל בתמונות שאני רואה בראש. נניח שאנחנו יושבים בישיבה ומעלים רעיונות. מספיק שיזרקו לי מילה מסוימת — מיד אני מתנתקת ומתחילה לראות תמונה. בהמשך אני אצור את מה שראיתי בתמונה הזו". ואיך מוציאים את זה לפועל? "כשאני מסתכלת על דוגמה, אני חושבת ישר: איך אעשה את זה? פה מתחיל המוח לעבוד: האם יש לי את החומרים, את הכלים, את האמצעים. באירוע 'הזמר במסכה' לא הייתה אף מסכה שנוצרה במכונת תפירה. הכל ביד: בשדכנים, בדבק, בתפירה ידנית". אבל לא ידעת איך לבצע את זה. "נכנסתי ליוטיוב כדי לראות איך עושים את הגזִ ירות האלה. פעם אחת ראיתי, והבנתי. ככה עשינו את כל התלבושות לזמרים: לב ענק, עם קונסטרוקציה מורכבת בפנים, כדי שלא ייפול; קונכייה; בננה; פיצה עם עגבנייה; צ'יפס ונקניק בקונוס; ענן; שעון. וזו לא רק מסכה. הכנתי הכל: בגד, נעליים, כפפות והראש עצמו — שזו העבודה העיקרית. רק אחרי הראש אני יוצרת את שאר החלקים". כמה זמן עבדת על הפרויקט? "חודשיים. בבית, וגם במשרד, אחר הצהריים". הספקת לעשות את העבודה הרגילה שלך? "ברור. אצלי, קודם כל העבודה. עד שאני מסיימת הכל פיקס, אין שום דבר אחר". נשמע קשה, כל הסיפור. נהנית מזה? "נהניתי, ובעיקר נהניתי מהתהליך. האתגר שלי הוא לדעת עד כמה אני אצליח. אחרי זה, ברור שהתוצאה הסופית מהנה. אני לא אוהבת שגרה ולא אוהבת שעמום. בגלל שגם המנהלת שלי אוהבת יצירתיות ועיצוב, והיא כישרונית, היא נותנת לי אפשרות להוציא את מה שיש בי. ובכל פעם שהיא מוציאה ממני, היא מופתעת מחדש. האמת, אני בעצמי מופתעת מעד כמה אני יכולה לעשות עוד ועוד דברים חדשים. יש לי עולם ענק, שעוד לא הוצאתי החוצה. הוא יוצא טיפין טיפין. היום אני כבר מתחילה לחשוב, למה אני לא עושה עם הכישרון הזה משהו". ובינתיים, בשנה הבאה, עוד זמר במסכה? "לשנה הבאה אנחנו חושבים על משהו אחר. אני לא יכולה להגיד מה. עד שלא סגרנו סופית, אני לא יכולה לדבר. העניין כאן הוא גם ההפתעה. אבל הרף שלנו כל הזמן עולה". עיתון ארגון העובדים 19

20 שערים 2022 מגוונים ובמחירים מסובסדים. קורס שמחירו בשוק הפרטי מגיע לאלפי שקלים יעלה לתלמיד במכללה מ־150 שקל ועד כמה מאות שקלים בלבד. רבים מהתלמידים מגיעים למכללה במטרה להשתתף בקורסים המוכרים לצורך גמול השתלמות )א' ו־ב'(, דבר שמקנה תוספת לשכר. הנהלת המכללה פורשת קשת רחבה של קורסים כאלה, כדי לאפשר לעובדים בחירה בנושא שיעניין אותם ושישמש אותם בהמשך הדרך. אבל השאיפה היא שהעובדים ימשיכו לקחת קורסים במכללה גם אחרי שיסיימו את הלימודים לצורך גמול השתלמות. מה שנקרא, באתי בגלל גמול ההשתלמות, נשארתי בגלל ההנאה וההעשרה. ולא רק זאת. המכללה מאפשרת גם השלמה של לימודי תיכון, ובחלק מהמקרים, לאחר לימודי גמול השתלמות ב', המשך לתואר ראשון בתוכנית לימודים מובנית של העיריה בשיתוף האוניברסיטה. בין התחומים שנלמדים במכללה: כלכלה, התנהגות ארגונית, שפות, הורות, גישור, נושאים משפטיים, וגם פיתוח אישי — אימון מנטלי, NLP ועוד. הקורסים, שנמשכים בין 40 ל־400 שעות לימוד, מועברים על ידי מיטב המרצים ומתקיימים בכיתות לימוד בבניין ארגון העובדים ובבית הספר האקדמי לסיעוד, שבמהלך השנה עבר מבית החולים איכילוב למידטאון באזור שרונה. נאטלי אבנון, המנהלת החדשה, הגיעה לתפקיד מהאגף לגביית ארנונה, שם עבדה במשך 17 שנים ומילאה שלל תפקידים: מנציגת שירות, דרך נציגה בכירה, מנהלת משמרת ומנהלת צוות, ועד מנהלת מחלקה שאחראית על כ־80 עובדים. בשנת 2021 היא נבחרה כעובדת מצטיינת ברמה העירונית. בין לבין, אבנון למדה לימודי גמול השתלמות א' ו־ב', לימודי שלטון מקומי, ותואר ראשון במסלול מדעי החברה והרוח בהצטיינות. עכשיו היא עומדת לקראת סיום לימודי התואר השני בייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים. "אני נותנת לתלמידים במכללה את המסלול שלי כדוגמה, כדי שיבינו שגם הם יכולים", היא מספרת. הערכים שהובילו אותה במהלך הקריירה האישית בעירייה הם אלה שהיא מנסה להנחיל לבאי המכללה: "אני מאמינה בלימודים, במוסר עבודה, בחריצות, בהתמקדות בחיובי וברצון להשפיע". אבנון מדברת במילים גדולות ולא מתביישת לומר שהיא רואה השכלה, התמקצעות, כלים להתפתחות אישית ומעל הכל, בית מכיל ומחבק של ארגון העובדים. זה מה שמקבלים כ־000,8 מעובדי העירייה ואיכילוב בכל שנה במכללה לקידום מקצועי וחברתי. המנהלת החדשה של המכללה, נאטלי אבנון, מספרת בריאיון על התפקיד כשליחו ּת ועל התוכניות לעתיד השתלמות לגמול מעל ומעבר נאטלי אבנון. "ארגז הכלים מספק לכל עובד ועובדת אמצעים לביצוע שינוי ברמה שמשנה חיים" ראה שאין צורך כמעט להציג נ את המכללה לקידום מקצועי וחברתי, אחד המפעלים הוותיקים והמצליחים של ארגון העובדים. המוסד הזה, שבו לומדים מדי שנה כ־000,8 מעובדי עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב, ממשיך להתרחב ולהתפתח עם השנים ולהעניק לציבור העובדים הזדמנויות מצוינות ללימודים, להכשרה מקצועית, להיכרות חברתית ולהתפתחות מקצועית ואישית. בשנה האחרונה חלו חילופים בהנהלת המכללה. המשנה ליו"ר ארגון העובדים, ענבר סרפר וסרהולץ, שניהלה את המכללה כמעט ברצף במשך כ־15 שנים, נפרדה מהתפקיד לטובת התמקדות בעבודתה בהנהלת הארגון )ראו מסגרת(. את מקומה על כיסא מנהלת המכללה תפסה בחודש מארס האחרון נאטלי אבנון. בנקודת הזמן הזו, מעניין להתבונן בדרך שעשתה המכללה עד כה, בכל מה שיש לה להציע כיום וגם במה שצפוי לה — ולנו, העובדים — בעתיד הקרוב. מהשלמת תיכון ועד לתואר ראשון המכללה מציעה לעובדים ולעובדות שפע קורסים בנושאים

עיתון ארגון העובדים 21 "אני יוצאת מנקודת הנחה שכל עובד בעירייה יגיע ללימודים" ענבר סרפר וסרהולץ, שנפרדה השנה מתפקידה כמנהלת, גאה בהישגים הלימודיים ובעיקר בהישגים האנושיים של המכללה "למעשה, עשיתי שני תפקידים במקביל במשך תקופה ארוכה", מסכמת ענבר סרפר וסרהולץ, המשנה ליו"ר ארגון העובדים, את השנים שבהן שימשה גם מנהלת המכללה של ארגון העובדים. לא מעט שינויים חלו במכללה מאז החלה את עבודתה שם, לפני כ־15 שנה, ועד פרידתה מהתפקיד בשנה האחרונה. "התחלנו עם שתי כיתות", היא נזכרת, "והיום אנחנו מפעילים בכל יום 8 כיתות, שבכל אחת מהן כ־35 תלמידים. עם השנים נוספו הרבה תחומי לימוד ונוספה התמקצעות לסקטורים מסוימים. אנחנו מקיימים כיתות מקצועיות לעובדים סוציאליים, לאחיות בבריאות הציבור ועוד". במה את הכי גאה בעבודתך כמנהלת המכללה? "בזה שהמכללה היא לא רק מכללה. מדובר בשירות רחב מאוד שהארגון מציע לעובדים — ידע עשיר במחיר מסובסד — אבל זו גם עוד פלטפורמה של הארגון שמאפשרת לו לגעת בעובדים, לסייע להם, להכיל ולחבק אותם. אם עובד לומד אצלנו שעות רבות, אנחנו מכירים אותו דרך זה, לומדים את הבעיות שלו ויכולים לעזור לו. דבר חשוב נוסף הוא ההיכרות שנוצרת בלימודים בין העובדים השונים — איפה לסייעת ולכלכלן יש הזדמנות, ביומיום השוטף, להכיר מקרוב זה את זה? רק במסגרות כאלה". מה השתנה, חוץ מהיקף התוכן, במשך השנים? "פעם, מחשבה על עובד תברואה שיישב בכיתת לימוד נראתה כמו חזון אחרית הימים. היום זה טריוויאלי. כולם באים. התרבות הארגונית שלנו השתנתה. אני יוצאת מנקודת הנחה שכל עובד בעירייה יגיע ללימודים, ואני רוצה להנגיש לו אותם. זה אומר, בין השאר, שפעם בשבוע אנחנו עושים קורס ביפו לטובת העובדים מדרום העיר. עושים גם אולפן ללימודי עברית לעובדים מהקהילה האתיופית. פתחנו כיתות אולפן ביפו שמונות 90 תלמידים, כשהלימודים מוכרים לצורך גמול השתלמות. "אנחנו שואפים להנגשת השכלה וידע לעובדים שלא תמיד ידם משגת זאת. חלק מבוגרי המכללה מגיעים אליה בלי שהשלימו 12 שנות לימוד. ללא הפלטפורמה המיוחדת הזו, שמספקים העירייה וארגון העובדים, רבים מהם לא היו מגיעים ללמוד". איך את רואה את עתיד המכללה? "כמו שהיא היום, רק יותר גדולה ויותר מפותחת, עם עוד תחומים ומקצועות לימוד. המטרה היא שהמכללה תהיה כה מגוונת, שהעובדים ירצו להמשיך ללמוד בה בשביל עצמם, כדי לקדם את עצמם". עצה מועילה שהיית נותנת למנהלת החדשה? "לזכור תמיד שאנחנו קודם כל ארגון עובדים. לכן אנחנו חייבים להסתכל לעובדים בגובה העיניים, להכיר אותם, לנסות לעזור להם ולתת להם ארגז כלים שימושי. זה עניין אישי: לראות מה אדם מסוים צריך ולנסות להנגיש לו כמה שיותר קורסים וסדנאות לפי צרכיו". בתפקידה שליחות. "זהו ציר שמשפיע על חיי העובדים. המכללה היא פלטפורמה אדירה ללימוד, להתפתחות ולצמיחה. אנחנו מבינים שכדי להגיע למקומות שאתה שואף להגיע אליהם יש צורך בכלים מקצועיים וגם בכלים עצמיים — וכולם כלים נרכשים. ארגז הכלים הזה יכול לספק לכל עובד ועובדת את האמצעים לביצוע שינוי ברמה שמשנה חיים". אבנון מדגישה גם את ההיבטים החברתיים של המפגשים במכללה: "יש ערך מוסף לגיבוש החברתי, להיכרות בין העובדים, ללמידת העמיתים. זה דיאלוג מדהים של עובדי העירייה וגם של עובדי איכילוב". מסלולי הכשרה, סיורי בוטיק וסדנאות בטבע בחייה הפרטיים נאטלי אבנון היא תושבת חולון, נשואה ואם לתאומים. ה"בייבי" החדש שלה הוא, כאמור, המכללה. "אני כל הזמן במפגש עם התלמידים", היא מתארת. "כדי לראות אותם, לשמוע, לעזור — גם בנושאים שלא קשורים למכללה. אני מסתכלת על העובדים בראייה הוליסטית ומשתדלת לדאוג לכל הצרכים שלהם ולרווחתם". מה השתנה במכללה מאז שנכנסת לתפקיד? "השקנו קטלוג חדש והוספנו בו קורסים: בנדל"ן, בשוק ההון, בתורת המשחקים, ומתוכננים בקרוב קורסים חדשים נוספים. לדוגמה, בנושאי חדשנות, הורות וייעוץ פנסיוני". ומהן התוכניות לעתיד? "בנייה של מסלולי הכשרה סקטוריאליים, רב שנתיים, מקיפים יותר מבחינה מקצועית. יהיו גם ימי עיון מיוחדים, הרצאות אורח בנושאי העשרה, סדנאות ODT לצוותים בחיק הטבע וסיורי בוטיק לעובדים בתל אביב ומחוץ לה. בנוסף, אנחנו שואפים לחזק עובדים מאוכלוסיות מוחלשות ולבנות עבורם מעטפת של השלמת השכלה, לימוד שפה וכדומה". אגב העתיד, אבנון מדברת על ראייה חדשנית: "ביוזמת יו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל, אנחנו חושבים כל הזמן איך לקדם את המכללה ולהנגיש אותה טוב יותר. בין השאר, הכוונה היא שלכל עובד ועובדת יהיה אזור אישי באתר, שבו הם יוכלו לבצע פעולות עצמאיות. כללית, אנחנו רוצים לתת מענה לכל סוגי האוכלוסיות: בלמידה, בהתפתחות, בהעצמה". איזה מסר את רוצה להעביר לעובדים בקו שאת הולכת בו? "לא משנה באיזה תפקיד אתם נמצאים, מה האתגרים ומה החסמים שלכם — משנה מה אתם עושים עם זה. מה אתם מחליטים לעשות. נכון שזה אומר לצאת מאזור הנוחות, וזה כרוך בקשיים, וגם בכישלונות — אבל אסור לוותר. תאמינו, תתמודדו, תהפכו את ה'לא' ל'כן'". לאורך שנות הקריירה שלה בעירייה, נאטלי אבנון הבינה היטב את חשיבותם של עבודת הצוות ושל שיתוף הפעולה. גם כיום, כמנהלת המכללה, היא אינה שוכחת לציין את תרומתן המשמעותית של העובדות לצדה. "בנות הצוות הן הכוח שמניע את המכללה", היא אומרת. "ויאולטה אלכזוב, דלית גבאי, קלרה גסקין, רותי נשיא ורחלי רומנו הן חמש נשים מסורות וחרוצות שעושות עבודה לעילא ולעילא. הן מרכזות את נושא השירות לעובדים, מתנהלות מול משרד החינוך, עוסקות בענייני שיווק ופרסום, ובאופן כללי, נותנות את נשמתן מבוקר ועד ערב". ענבר סרפר וסרהולץ. "התחלנו עם שתי כיתות"

22 שערים 2022 מסעדתאיכילוב חדר האוכל המשופץ

חודש מאי האחרון חל ב שיפור פתאומי באיכות חייהם של עובדי המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, הידוע כבית החולים איכילוב. ארוחות הצהריים של העובדים והעובדות, שהתקיימו בעבר בחדר אוכל ישן ואפרורי למראה, החלו להיערך בחדר אוכל חדש, מודרני ומהודר, והציעו תפריט מעודכן בהתאם. השינוי נולד אחרי כחמישה חודשי "היריון" של שיפוץ מאסיבי שעבר חדר האוכל הוותיק. "יצאנו למהלך הזה כחלק מהתפיסה העקרונית של הנהלת עיתון ארגון העובדים 23 שיפוץ מקיף הוליד חדר אוכל חדש, מודרני ומהודר לעובדי בית החולים. עכשיו הצהריים טעימים יותר, עשירים יותר ומעוצבים יותר. להזמין לכם שולחן? בית החולים, שמציבה את העובדים במרכז ודואגת לרווחתם", מסביר מנהל אגף התפעול באיכילוב, שי ממן. "חדר האוכל הקודם היה מיושן מאוד. הוא לא שופץ הרבה שנים, וזה ניכר במראה שלו. עכשיו, בהשקעה של כשני מיליון שקלים, המקום שופץ מהיסוד". "מהיסוד" זה אומר שהוחלפו הריצוף, הקירות, השירותים והריהוט, ושעוצב חדר וי.איי. פי. השטח הכללי של חדר האוכל לא השתנה, אבל השינוי הגדיל את כמות הסועדים האפשרית ב־40 מקומות. המקום גם ערוך יותר כיום לקיום אירועים, הרמות כוסית וכדומה. בקלות ובמהירות חדר האוכל יכול להפוך לאולם כנסים. תהליך השיפוץ לא פסח גם על המטבח, שם הוחלף חלק גדול מהמיכון. מנהל מערך המזון באיכילוב, אורן שמואל, מציין שבמסגרת השינויים הותקנו מערכות מדיה ומוזיקה משוכללות, שלא היו קיימות קודם, וגם מערכת דיגיטלית לקבלת משוב מסגל העובדים. "שינינו את החוויה", מתאר שי ממן. "עשינו הכל בקונספט של מלון. בעבר, נעשה שימוש במגשים ובכלים מפלסטיק. עכשיו אין מגשים, הצלחות מפורצלן, והסכו"ם מסודר על השולחן. העיצוב מודרני ומפואר בהרבה משהיה". חדר האוכל החדש מקל מאוד על הסועדים. ממן: "התהליך בארוחה נוח ומהיר יותר. סידרנו את החלל כך שתהיה זרימה. השולחנות בצדדים ועמדות ההגשה במרכז. יש עמדות נפרדות לסוגי המאכלים השונים — בשר, פחמימות וסלטים — כשכל עמדה קיימת פעמיים. מנות הבשר ניתנות בחלוקה, והשאר בשירות עצמי, ללא הגבלה. הגדלנו את כמות המזנונים וגם את מגוון האוכל. התפריט הורחב, מבחר הסלטים גדל, הושם דגש על מזון בריא ועל מענה לסועדים צמחונים וטבעונים. והכל הכל מבושל במטבח שלנו — טרי באותו היום". במטבח דואגים גם לעובדים שרוצים ליהנות מארוחת צהריים טובה בלי לשבת בחדר האוכל. אורן שמואל מספר שחצי השעה הראשונה של פעילות חדר האוכל בכל יום מוקדשת לעובדים שמעדיפים לקחת את ארוחתם בטייק אוויי מסודר. לאחר מכן נפתח המקום לעובדים שבוחרים לסעוד בישיבה סביב שולחנות. מערך המזון שמוגש לסגל איכילוב כולל 88 עובדים. כ־20 מהם נמנים עם צוות המטבח שמכין את האוכל, והאחרים עוסקים בהגשה, בסידור שולחנות ובניקיון. ואחרי כל זה, מה אומרים הסועדים־העובדים? "אנשים מצביעים ברגליים", טוען שי ממן. "בעבר אכלו בחדר האוכל כ־500,1 עובדים ביום, והיום אוכלים כמעט 000,2( מבין 000,8 העובדים בבית החולים(. אנחנו מקבלים רק תשבחות. עובדים מחמיאים לאוכל הטעים ולמגוון שלו. ומעבר לאוכל, כשהתפאורה והאווירה משתנות — והמקום נראה היום מיליון דולר — זה עושה שינוי משמעותי בחוויה של העובד". חדר האוכל לפני השיפוץ

עבודה — מה ואיך צריך לעשות. לדוגמה, היא קיבלה את כל ההחלטות בנושא העבודה מהבית. זהו רעיון שנוצר, למעשה, על שולחן ההסתדרות. כך גם לגבי סוגיות בוערות כמו האם ואיך משלמים בימי הסגרים ואיך מפצים את העובדים שלא עבדו. החלטה חשובה שהתקבלה בהסתדרות השנה הייתה דחיית הניסוח של הסכם השכר לשנה הבאה, כי השנה הנוכחית לא הייתה זמן מתאים לניסוח הסכם שכר חדש. כמו בדברים נוספים, גם כאן אנחנו, הישראלים, מיוחדים. בתקופה שבה ברוב חלקי העולם ניכרת ירידה בהתאגדויות עובדים — בישראל חלה עלייה בנושא. הדבר תלוי, כמובן, במשקלם של העובדים ובכוח המיקוח שלהם. וכשההסתדרות חזקה, התאגדות העובדים מתרחבת וכוחם של העובדים עולה. ניצחון בנוק אאוט בבחירות שנערכו השנה לראשות ההסתדרות התמודדו היו"ר המכהן, ארנון בר־דוד, ומי ששימש יו"ר ההסתדרות בעבר, עופר עיני. בר־ דוד הוא דמות מוכרת מאוד לעובדי עיריית תל אביב. הוא צמח בעירייה, היה מנהל המחלקה לשירותי חינוך והתקדם לתפקיד יו"ר ארגון עובדי העירייה. יו"ר הארגון הנוכחי, עו"ד רמי בן־גל, היה מזכ"ל ארגון העובדים בתקופה שבה בר־דוד 24 שערים 2022 ההסתדרות היא הגב החזק של כל עובד ועובדת בישראל. וכשיו"ר ההסתדרות הנבחר הוא האיש שצמח וגדל בעיריית תל אביב ובארגון העובדים שלה, אפשר בהחלט לחוש גאוות יחידה. 2022 ,שנת הניצחון של ארנון בר־דוד משלנו — אחד כולנו עבור הכרעה הייתה ברורה, והיא ה הושגה בקול תרועה רמה: ארנון בר־דוד, יו"ר ההסתדרות, נבחר ברוב עצום לתקופת כהונה נוספת, בבחירות שנערכו לראשונה בהצבעה דיגיטלית, בהשתתפות למעלה מ־250 אלף מצביעים. זה קרה בחודש מאי האחרון, בסיומה של מערכת בחירות גועשת ויצרית. עבור עובדי עיריית תל אביב מדובר באירוע בעל משמעות מיוחדת. ועד עובדים אחד, גדול וחזק עוד לפני שנכנסים לענייני בחירות ונבחרים, כמה מילים על הסתדרות העובדים הכללית החדשה. זהו גוף חשוב מאין כמוהו לכל עובד ועובדת בישראל, גורם שמחבר בין הגופים המאוגדים של העובדים. כמעט כל מקום עבודה )ציבורי או פרטי(, שיש בו ועדי עובדים, מחובר כך או אחרת להסתדרות. ההסתדרות מוסמכת על ידי העובדים לניהול משא ומתן עבורם מול הממשלה, ולפעמים גם מול מעסיקים פרטיים. ההסתדרות לוקחת חלק בניסוח הסכמי השכר במשק ובחתימה עליהם. למעשה, ההסתדרות היא ועד עובדים גדול וחזק, שמקבל את כוחו מוועדי העובדים במקומות העבודה ברחבי הארץ. כ־800 אלף עובדים חברים בהסתדרות והם בעלי זכות בחירה להנהלתה. בעיריית תל אביב יפו ובבית החולים באיכילוב יש כיום כ־15 אלף עובדים, כולם חברים בהסתדרות, מפרישים דמי חבר, ומתוקף זה הם זכאים להשתתף בבחירות ולקבוע מי יהיה יו"ר ההסתדרות. לייצוג העובדים בידי ההסתדרות יש משקל רב ויתרונות רבים. לדוגמה, אם עיריית חיפה רוצה לערוך הסכם שכר למצילים שעובדים בחופי העיר — עדיף למצילים ברחבי הארץ שייחתם הסכם הנוגע לכולם. ההסתדרות, בעלת הכוח וההשפעה, היא שתנהל במקרה זה את המשא ומתן עבור מגזר המצילים כולו מול גורמי הממשלה. אלה הם פני הדברים גם בכל הקשור למגזרי עובדים אחרים. ההסתדרות היא הגוף המרכזי, שיודע לשאוב את המידע מהשטח, להבין את הצרכים וללכת עם הנתונים האלה אל שולחן המו"מ מול משרדי הממשלה כדי לנהל את המגעים עבור העובדים ובשמם וכדי להשיג למענם את התוצאות הטובות ביותר. כשמדובר בוועדי עובדים לא גדולים, לייצוג בידי ההסתדרות יש חשיבות מכרעת. בלעדיו, העובדים יתקשו מאוד להתמודד עם מעסיקיהם. לעומת זאת, ארגון עובדים גדול ואיתן כמו זה של עובדי עיריית תל אביב ואיכילוב מסוגל לנהל את מאבקיו בכוחות עצמו — ועדיין הוא נעזר בהסתדרות לא אחת. כשההסתדרות מתיישבת אל שולחן המשא ומתן, או מתגייסת ליישוב מחלוקת, ההתייחסות של הצד שמנגד אחרת לגמרי. לאורך משבר הקורונה, ההסתדרות הייתה גורם יציב ושקול שידע להתאים עצמו למצב יוצא הדופן ולפעול בהתאם. ההסתדרות יצרה בתקופת הקורונה תשתית ברורה של נהלי

לראשונה, ההצבעה הייתה דיגיטלית — ללא פתקים, ללא דפים, באמצעות מחשבים ניידים. אם תרצו, היבט נוסף לכך שההסתדרות צועדת עם הזמן, ואף מקדימה בכך מערכות ציבוריות רבות. ההצלחה הגדולה של ארנון בר־דוד בבחירות אינה אמורה להפתיע. מדובר באיש שמכיר את המגזר הציבורי כמו את כף ידו ושהטיב לנהל ולהנהיג את ההסתדרות בשנים האחרונות, שכידוע, לא היו פשוטות כלל. יותר מכל, בר־דוד מכיר את עיריית תל אביב, שבה עבד שנים רבות. טבעי, אם כך, שעובדי עיריית תל אביב חשו ש"אחד משלנו" מתמודד בבחירות — ורובם המכריע החליט לתמוך בו ואף לעשות את כל הנדרש כדי שייבחר. כמי שמכירים את ארנון מקרוב, היה ברור להם שעליו להמשיך בתפקידו, ושום קמפיין בחירות אגרסיבי לא שינה את דעתם. ואכן, מנקודת מבטם של עובדי עיריית תל אביב, או איכילוב, ישנם יתרונות רבים לכך שעל כיסא יו"ר ההסתדרות יושב אדם שעבד שנים בעירייה. בר־דוד יודע בדיוק מה תפקידיהם של פקח, סייעת, או מזכירה בבית ספר, עם מה הם מתמודדים ולְ מה הם זקוקים. כשגוף בהנהגתו מנהל משא ומתן בשם האנשים האלה, יש בידיו כל המידע והכלים הדרושים להצלחה. בחודש יולי השנה נערכה ועידת ההסתדרות הראשונה בראשותו של היו"ר הנבחר, ובאותו ערב התקיימה מסיבת ניצחון גדולה. מבחינתו של ארנון בר־דוד, וגם מבחינתם של לא מעט עובדים, יש סיבה למסיבה. עיתון ארגון העובדים 25 מערכת בחירות ארוכה וטעונה, זכתה הרשימה שבראשה עמד, עוגנים, בכ־78 אחוזים מקולות הבוחרים. הרשימה שהתמודדה מולה, בראשות עופר עיני, קיבלה כ־22 אחוז בלבד. בבחירות אלה נבחרה גם יושבת ראש נעמ"ת — חגית פאר, היו"ר המכהנת, גם היא מסיעת עוגנים. הבחירות נערכו בדרך חדשנית ועדכנית. שימש יו"ר, והתמנה ליו"ר הארגון כשבר־דוד מונה ליו"ר הסתדרות המעו"ף. בשנת 2019 ,כשיו"ר ההסתדרות הקודם, אבי ניסנקורן, פרד מתפקידו והתמודד בבחירות לכנסת, מונה ארנון בר־דוד ליו"ר ההסתדרות. מערכת הבחירות שהתקיימה השנה הייתה הראשונה שבה בר־דוד השתתף — והוא זכה בניצחון מוחץ. בתום צילומים: אורן כהן

"לא ידעתי עדיין מה אני מרגישה ומה לא. אתה נמצא במצב שאין לך זמן לחשוב מי אתה. אתה צריך לשרוד. אחר כך הייתי 'מתחפשת' לאישה, וכשהבנתי שאני רוצה להיות אישה טראנסית, בגיל 18 ,השינוי היה גדול מאוד. היינו קונים הורמונים מוברחים, במחירים גבוהים. התחלתי ללכת כאישה, להתלבש ולהתאפר, ובעיקר הרגשתי נשית". הסמים מצאו את דרכם אליה. בהתחלה באנשים שפיתו אותה בכדור פה ושם, ובהמשך בצורה קשה הרבה יותר. "כשחייבו אותי להתגייס, בגיל 18 ,כבר הייתי מסוממת", היא מעידה. "בצבא עברתי התעללות, ניסיתי להתאבד, ושוחררתי 26 שערים 2022 ברחוב. "כשהחשכה יורדת, ואנשים חוזרים הביתה מהעבודה, הכל בחוץ נעשה בית זונות אחד. כל מחלות הנפש יוצאות: סוטים, סדיסטים, סרסורים. מתוך 30 השנים שבהן הייתי בזנות, לפחות 8 שנים ישנתי ברחוב". בשלב זה, לא היה לחן מושג מה זה טראנס, או טראנסית. אחת הנשים שאיתן נהג לשבת במסעדה פשוטה בעיר הזמינה אותו לישון בביתה. "כשהגענו, היא ביקשה שלא אבהל, הורידה את הפאה והגרביונים — וראיתי שזה גבר! כמעט התעלפתי. רק אחרי זה התחלתי להבין למה הבנות אומרות לי 'את אישה'. הייתי נער עדין, יפה". ומה הרגשת בעניין? חן דוד. "אף אחד לא האמין בי, גם כשיצאתי מהזנות. ותראה מה קורה כשאדם מאמין בעצמו, וכשמאמינים בו. תראה לאן אפשר להגיע" ן דוד אומרת שיותר מכל היא למדה ח בחייה ששום דבר אינו צפוי, ושאף פעם לא מאוחר מדי להשתנות. כיום היא עובדת עיריית תל אביב, מזכירה מצליחה של שני שופטים במזכירות בית המשפט לעניינים מקומיים. אבל עד לפני שנים ספורות היא נאבקה בעולם אפל ומייסר של אלימות, ניצול, התמכרות ומלחמת קיום יומיומית. ילדו ּת ללא חסד היא נולדה לפני כ־50 שנה בפתח תקווה, בשם אחר. "אני חן בשבע השנים האחרונות", היא מספרת. "החלפתי שמות פרטיים בתקופות שונות". ולא רק השם השתנה. חן נולדה כבן, ומאוחר יותר עברה תהליך שינוי מגדרי. כיום היא אישה טראנסית )טראנסג'נדר — אנשים שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בהתבסס על מאפיינים מיניים, אבל חשו שאין הלימה בין ההגדרה לבין זהותם המגדרית(. כשפוגשים אותה, אי אפשר לנחש את עברה המגדרי: חן נראית פשוט אישה נאה ומטופחת. את האכזריות שבקיום האנושי חן חוותה כבר מילדות, כשהייתה עדיין בן. אביה, לדבריה, היה גבר אלים מאוד, בעיקר כלפי אמה. הילדים, שני בנים ושתי בנות, נאלצו לחזות במראות נוראיים שבהם אמם מוכה, מושפלת, נפצעת ומאושפזת. "המצב הכלכלי בבית היה רע מאוד וסבלנו מהזנחה וממחסור בתזונה", היא מתארת. האם וילדיה יצאו מהבית, מצאו לעצמם דירת עמידר והקשר עם האב ניתק. אבל חן הילד ספג פגיעה קשה יותר באותה תקופה: כשהיה כבן שש הוא נאנס בידי גבר שגר בסביבה. "עד גיל 40 לא סיפרתי על זה לאף אחד", חן אומרת היום ומודעת היטב להשלכות הנוראות שיש לאירוע ולהסתרה שלו על חייה: "כשאתה עובר אונס ולא מספר לאף אחד, אתה הולך לאיבוד". חן הנער אכן הלך לאיבוד. הוא דילג בין מסגרות חינוך עד שהועבר לבית ספר לנוער בסיכון, שם חווה התעללות. בסופו של דבר, על רקע בעיות התנהגות, הוא סולק בגיל 16 מביתו על ידי האם. "לא ידעתי מה לעשות, אז חשבתי על תל אביב. הלכתי ברגל מפתח תקווה לתל אביב, ופחדתי. לא ידעתי מה צפוי לי". מנער שמתחפש לאישה טראנסית חן התחיל להסתובב ברחובות, פגש נערים ונערות דרי רחוב והם סיפרו לו שיש בתל אביב מקום בשם גן החשמל "שאפשר להסתובב שם וגם לקבל שם כסף". הוא הגיע למקום, ונדהם: "הייתי בהלם. מלא סוטים, פדופילים, שאז עדיין לא ידעתי שהם כאלה. מישהו לקח אותי במכונית, נגע בי ונתן לי 50 שקל, שבהם הלכתי לאכול פלאפל בתחנה המרכזית". במשך שנה חן ישן ברחובות: על ספסלים, על גגות, במעברים תת קרקעיים. "לא הייתה לי ברירה, והתחלתי להגיע לגן החשמל בכל יום. מקלחות עשיתי בים, ואם מישהו היה לוקח אותי למלון, השתמשתי במקלחת שם". הוא למד על בשרו את אופיים הקשה של החיים

היו כנראה תוכניות אחרות. מתנדבות בעמותות לסיוע לנשים בזנות הסתובבו בתחנה המרכזית וניסו ליצור קשר עם חן וחברותיה. "פחדנו מהן בהתחלה. זו הייתה פעם ראשונה שאתה מבין שלמישהו אכפת ממך, שמישהו מקשיב לך. אבל אחרי כל כך הרבה שנים אתה חושש, מהסס". המתנדבות אמרו לחן שהיא זקוקה לטיפול פסיכולוגי, ועל אף שלא ידעה בדיוק במה מדובר, היא ניסתה. זה היה לפני כ־8 שנים. "במפגשים הראשונים רק ישבתי ובכיתי", היא נזכרת. "רק אחרי חצי שנה בטיפול התחלתי להבין באיזה מקום הייתי. לאט לאט אתה מתחיל לנקות מעצמך דברים". עמותות הסיוע פתחו מכללה מיוחדת לנשים שנמצאות במעגל הזנות והציעו להן קורסים קטנים שיכינו אותן לחיים רגילים. חן, שחששה שהיא אינה מתאימה ללימודים, באה לשיעור ראשון בקורס למזכירות וניהול משרד, ונשארה. היא סיימה את הקורס בהצטיינות, והשלימה קורסים נוספים באנגלית, בצילום ובשיווק ובהומסטיילינג. "ב־2018 ,כשראיתי שאני לומדת טוב, וגם מתנדבת בעמותות, התחלתי להבין שְ מה שאומרים עלי נכון: שאני מסוגלת. אמרתי לפסיכולוגית שלי שאני רוצה לתת לעצמי דד ליין: עד 2019.1.1 — לעזוב את הזנות וללמוד לחיות חיים נורמליים. אבל חודשיים לפני הדד ליין עוד לא הצלחתי למצוא עבודה בשום מקום. היו לי 30 שנה של קורות חיים ריקות". יום יום, במשך שלושה חודשים, חן התייצבה לראיונות עבודה, לפעמים לארבעה כאלה ביום. "העמותות החזיקו אותי כלכלית בתקופה הזו כדי שלא אחזור לזנות. לא התקבלתי באף ריאיון, והתמוטטתי נפשית. הרגשתי שאני חוזרת לאחור. אבל העמותות לא ויתרו עלי". בינתיים חן חזרה לקיים קשר עם אמה והאחים, לאחר תשע שנים של נתק. היא נענתה להצעת גיסתה ועברה לגור ביחידת דיור בביתם של האח והגיסה בברקן, לאחר שסיפרה להם, לראשונה, על עברה בזנות. יום אחד חן ראתה בחנות לכלי בית שלט המודיע על חיפוש עובדים. היא נכנסה, הציעה את עצמה לעבודה — והתקבלה, בלי שתחשוף את סיפורה. "ידעתי שאם אגיד שאני טראנסית לא אמצא עבודה", היא מסבירה. במשך קרוב לשנה חן עבדה בחנות ואף התקדמה בתפקיד, אבל לא הייתה שלמה עם עצמה: "כשאתה חי בשקר, ומישהו יכול לזהות ולחשוף אותך, זה קשה". הזדמנות ראשונה בחיים פרויקט של עיריית תל אביב, שביקש לעזור לנשים טראנסיות, זימן את חן לשני ריאיונות, שלא היו מוצלחים, לדבריה. "כשיצאתי מהלימודים, החלום שלי היה להיות מזכירה. לעשות סופסוף מה שאני רוצה, לא משהו שאנשים רוצים שאעשה. כבר חשבתי שבחיים לא אצליח להגשים את זה". אלא שאז הגיעה שיחת טלפון מאגף משאבי אנוש בעירייה. ההצעה נשמעה דמיונית: ריאיון עיתון ארגון העובדים 27 המשך בעמוד הבא > המשך מהעמוד הקודם "כשחייבו אותי להתגייס, בגיל 18 ,כבר הייתי מסוממת. בצבא עברתי התעללות, ניסיתי להתאבד, ושוחררתי כעבור שבעה חודשים. שם כבר הבנתי שאני אישה. להיות אישה, זה מבפנים"

ועדת האימוץ של ארגון העובדים, שמאמצת את בניהם ובנותיהם של עובדי העירייה שמשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי, הקימה השנה מיזם מרגש. 29 מעובדי עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב נפלו במשך השנים במערכות ישראל. בעבר הרחוק הונצחו שמותיהם על קיר מעץ, אבל הוא לא שרד. בוועדת האימוץ החליטו על בניית קיר הנצחה חדש, ולאחרונה יצא הרעיון לפועל. קיר הנצחה מרהיב מזכוכית, שעליו חקוקים שמות הנופלים ותאריכי נפילתם, הוצב בחדר מיוחד בקומה הראשונה בבית ארגון העובדים. אפשר לפקוד את קיר ההנצחה ולהתרשם ממנו, וביום הזיכרון הקרוב לחללי מערכות ישראל, בשנה הבאה, הוא ייחנך בטקס רשמי. מיזם קיר ההנצחה משתלב בהידוק הקשר שבין ארגון העובדים לבין המשפחות השכולות. בשנתיים האחרונות, לקראת יום הזיכרון, מגיעים נציגי ועדת האימוץ לביקור בבתיהן של משפחות החללים ומשוחחים איתן. ביום הזיכרון עצמו פקדו נציגי הארגון את קברי החללים, שהיו עובדי העירייה, והניחו על כל קבר זר פרחים, דגלון ונר נשמה. הקשר של הארגון עם המשפחות נשמר גם בחגים — בראש השנה ובפסח. במקביל, ממשיכה ועדת האימוץ בפעילותה השוטפת ומלווה את בניהם ובנותיהם של עובדי העירייה ואיכילוב במהלך שירותם הצבאי או הלאומי. הצעירים זוכים למתנות ביום העצמאות ולקראת שחרורם, וכמובן, מוזמנים לכנס המתגייסים המסורתי. השנה התגייסו כ־700 בנים ובנות של עובדים, וכ־500 מהם הגיעו, עם הוריהם, לכנס שהתקיים בחודש מאי באמפי וואהל שבגני יהושע. זאת, לאחר שבשנה שעברה הכנס לא התקיים עקב מגפת הקורונה. בכנס השתתפו נציגי צה"ל, שסיפקו מידע למתגייסים. אחת הנציגות הייתה קצינה בכירה בחיל האוויר, שעומדת להתמנות בקרוב למפקדת טייסת, ושבמקרה או שלא במקרה היא גם ביתו של עובד עירייה. עיתון ארגון העובדים 29 ועדת האימוץ של ארגון העובדים הקימה קיר הנצחה ל־29 מעובדי העירייה ואיכילוב שנפלו במערכות ישראל. ובינתיים היא לא מפסיקה לפנק את בניהם ובנותיהם של העובדים שמשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי מאמצים את החיילים, מנציחים את הנופלים קיר ההנצחה. ייחנך ביום הזיכרון הבא בטקס רשמי בבית ארגון העובדים המתגייסים זכו למתנה, תיק עמוס בכל הציוד הדרוש לקראת הגיוס, ונהנו מפעילות מגוונת, מהופעות של סטנדאפיסטים ומכיבוד עשיר. ולא רק הסדירים, גם המילואימניקים זוכים בכבוד. החל משנה זו, ועדת האימוץ מאמצת את עובדי העירייה שמשרתים במילואים במשך למעלה מ־20 יום בשנה. כהוקרה, משקיענים אלה זוכים בשובר מתנה מיוחד ביום העצמאות. כנס מתגייסים 2022 .מידע, מתנות, הופעות וכיבוד עשיר

תושבי העיר תל אביב, או ל לתושבי חוץ שמגיעים אליה, יש יעד אחד לשאלות, לתלונות ולבקשות לעזרה, שקשורות בצורה זו או אחרת לתל אביב יפו: מוקד 106 .האנשים שמעברו השני של קו הטלפון או המסך, העובדים והעובדות במוקד 106 ,מטפלים בכל הפניות האלה ומספקים להן את כל הפתרונות — כל הזמן. זה נשמע מסובך, אבל האמת היא שזה מסובך מאוד. בראש ועד העובדים של מוקד 106 עומד עידו שרעבי, והוא גם האיש שלוקח אותנו לסיור היכרות ברחבי המוקד הכי עסוק בעירייה. מוקד 106 ,שלום מוקד 106 הוא חלק מחטיבת התפעול של העירייה, ולא סתם — הוא מתפעל חלק גדול מהחטיבה. הפניות השונות זורמות אליו באמצעות הטלפון, האפליקציה והוואטסאפ. המפגעים שהלקוחות מדווחים עליהם מגוונים מאוד: ענייני חנייה, תברואה, ביוב, הנדסה, כבישים, רעש וגם בעיות ביטחון אישי ורווחה. אפילו מקרים של בעלי חיים במצוקה — חתולים וכלבים פצועים ולכודים — עולים בשיחות עם הלקוחות. נציגי המוקד קולטים כל אחת מהפניות, מעבדים את המידע, מוסרים תשובות לפונים ומעבירים את הבעיה לטיפול הגורם הרלוונטי. כמה, איפה ומתי? במוקד כ־50 עובדים, נשים וגברים, ובקרוב מספרם אמור לעלות ל־60 .המוקד ממוקם בבניין העירייה ופועל ללא הפסקה: 7/24 , כולל שבתות וחגים, ואפילו ביום כיפור. במשמרת הבוקר עובדים בדרך כלל 15-20 איש, בצהריים כ־10 ובלילה בין שניים לשלושה. חלק מהעובדים במשמרת פועל מהבית ומספק את אותו השירות בדיוק. לכל עובד במוקד תפקיד משלו. נציגי השירות הרגילים עונים לפניות טלפוניות, נציגי השירות הבכירים עונים לפניות בדיגיטל ומסייעים לנציגים הרגילים, מנהלי המשמרת אחראים על הזמינות ומנהלי הצוותים אחראים על איכות השירות והטיפול. העבודה מבוקרת ומפוקחת, וכל נציג מקבל משוב ממנהל הצוות פעמיים בחודש. איך זה עובד? כשמגיעה פנייה למוקד, נציג השירות מאזין לה )או קורא אותה( ולוקח מהפונה את פרטיו ואת פרטי העניין המדובר. בשלב הבא הנציג, או הנציגה, מתחילים לחפש במערכת העומדת לרשותם את התסריט המתאים ביותר לבעיה שהועלתה. עידו שרעבי מסביר: "העבודה דורשת גם שימוש בטכנולוגיה. במערכת שלנו יש קרוב ל־800,2 תסריטי שיחה שונים. בגלל שאנחנו נוגעים בכל תחומי העירייה, אנחנו לא יכולים לזכור הכל, ובנוסף, יש צורך באחידות בתשובות ובהתנהלות. ב־CRM( תוכנה לניהול לקוחות( נמצאת כל מערכת המידע. בכל תסריט יש שאלות הנחייה, שהנציג שואל את הלקוח. בהתאם לתשובות, ולמידע שקיים במערכת, הנציג מיידע ומעדכן את הלקוח ומפנה את הטיפול לגוף המסוים בעירייה שאחראי לנושא". שרעבי מציין שניתוח המקרים בידי נציגי השירות מסתייע במערכות תומכות: מערכת עיקולים, מערכת לפינוי אשפה, מערכת לתיאום הנדסי )שמציגה את כל העבודות המתבצעות בעיר( ועוד. יש גם מערכת שמעדכנת במקרה שהיו פניות קודמות באותו נושא. "זו אופרציה שלמה. המערכת מורכבת מאוד וחכמה". אתגרים וקשיים עובדי מוקד 106 נתקלים במהלך עבודתם במקרים קשים, ומתמודדים איתם. יו"ר הוועד מביא דוגמאות: "אנשים שונים שנמצאים במצוקה, כמו נכה שזרקו לו ערמת גזם במקום החנייה והוא לא יכול להתנייד ברכב, או קשישה שאף אחד לא מטפל בה והיא זקוקה לעובדת סוציאלית. יש גם מקרים כמו קריסת בניין או קריסת כביש, שקשורים לפיקוח נפש. ויש, לצערנו, אירועים שונים של אלימות: ריב בתוך המשפחה, בעל עסק שתקף פקח, קטטות בין דיירי רחוב או נרקומנים. בנושאי ביטחון אישי אנחנו מפנים את הטיפול לסל"ע, הסיירת לביטחון עירוני שעובדת בתיאום עם המשטרה". התמודדות לא קלה נוספת של נציגי השירות מתקיימת מול חלק מהפונים. לפעמים, אנשים שמתקשרים למועד 106 מבטאים זעם ואפילו תוקפנות. הנציג צריך לדעת איך "לפרק" באדיבות ובחוכמה את המוקשים האלה. "העבודה אינטנסיבית ושוחקת", שרעבי מודה. "רוב העובדים לא מחזיקים כאן יותר משנתיים־שלוש. חלקם מתקדמים בתפקידים במוקד, אבל רובם מקבלים קביעות וממשיכים למחלקות אחרות. לא קל להיות פה". שרעבי עצמו הוא מקרה מיוחד. בן 45 ,עובד במוקד כבר 20 שנה, ושימש עד כה נציג שירות )שש שנים(, מתאם שטח ומנהל משמרת )חמש שנים(. עכשיו הוא עובד כמנהל צוות ומתכונן למכרז על תפקיד מנהל תפעול. במשך למעלה מ־10 שנים עידו הוא יו"ר הוועד. סיפוק וגאווה כגודל האתגרים גודל הסיפוק. עובדי מוקד 106 מטפלים בבעיות שונות ומשונות, ומעידים על כך שכל פתרון שהם מוצאים לבעיה מסב להם שביעות רצון רבה. "בסופו של דבר אתה עוזר כאן לאנשים", עידו שרעבי מדגיש. הוא מספר שרוב הלקוחות שפונים למוקד מודים לנציג או לנציגה שטיפלו בהם בסיום השיחה, ולפעמים גם אחריה, במכתבי תודה. בסקרי שביעות רצון, שנערכים על ידי חברות חיצוניות, 30 שערים 2022 כך עובד מוקד 106 של עיריית תל אביב — מסביב לשעון, בטלפון ובדיגיטל, בכל נושא אפשרי: מקריסת בניין ועד חתול תקוע. לכן במערכת של נציגי השירות יש 800,2 תסריטי שיחה שונים עם הפונים פתרון שאין לה אין בעיה

מוקד 106 של עיריית תל אביב מקבל ציונים גבוהים מאוד, ובין מחלקות העירייה הוא זוכה לציונים הגבוהים ביותר. עוד סיפוק נרשם ב־106 בנושא השכר. בגלל העבודה במשמרות מיוחדות — בלילות, בשבתות ובחגים — השכר מתגמל יותר. התרגשות וחיוכים העבודה במוקד, מסביב לשעון, יום יום ולילה לילה, מזמנת גם מקרים יוצאי דופן — חלקם חשש עלה גם בשיחה אחרת, עם אישה שהתקשרה לדווח על כריש שהיא רואה בחוף הים. הנציגים במוקד שאלו את האישה איפה נמצא הכריש, והיא ענתה שהוא שוחה בחוף גורדון. כששאלו את האישה איפה היא נמצאת, המדווחת אמרה שהיא באשדוד. איך את יכולה לראות באשדוד את הכריש בחוף גורדון, הם תהו. אני מדיום, האישה אמרה. אני חשה שהוא שם. מה אנשים לא יודעים על מוקד 106 ? עידו שרעבי מספר שכמה מנציגי השירות לוקחים את העבודה הביתה, ביוזמתם. מדי פעם קורה שנציג או נציגה נחשפים לסיפור קשה של אנשים במצוקה — קשיש או קשישה בודדים שזקוקים לעזרה, לדוגמה — והם שומרים על קשר איתם מחוץ לשעות העבודה. מתקשרים מהבית, מתעניינים במצבם, והיו גם מקרים שבהם קפצו לבקר. כשעובדים מכל הלב, 7/24 ,זה נעשה כנראה חלק מהחיים. עיתון ארגון העובדים 31 דרמטיים וחלקם משעשעים. שרעבי נזכר שלפני כמה שנים התקשר תושב העיר למוקד ודיווח שהבניין שלו רועד. הנציג פעל במהירות, וידא את כל הפרטים הדרושים ודאג, באמצעות הגורמים המוסמכים, שהבניין יפונה מיושביו. כעבור כמה דקות הבניין קרס. הודות לתושייה ולנחרצות של הנציג במוקד, איש לא נפגע.

יבור העובדים הגדול כל כך בעיריית צ תל אביב יפו מקיף אוכלוסיות שונות ומגוונות. אחת מהן היא הקהילה האתיופית, שרבים מבניה ובנותיה עובדים במחלקה לשירותי חינוך בעירייה. כ־120 עובדים אחראים וחרוצים פועלים שם, אמונים על משימות הניקיון בבתי הספר בעיר. במקרים רבים עובדים אלה אינם שולטים בשפה העברית בצורה מלאה, בקריאה ובכתיבה. הדבר מקשה עליהם, מן הסתם, בחיי היומיום וגם בהתקדמות בעבודה. אתגר זה לא נעלם מעיניהם של עיריית תל אביב וארגון העובדים שלה, וכך הוקם ויצא לדרכו השנה מיזם השכלתי מיוחד — אולפן ללימודי עברית. שלוש כיתות, שבהן לומדים כ־90 עובדים ועובדות, פועלות במרכז הקהילתי בני ברית ביפו תחת כנפי המכללה לקידום מקצועי וחברתי של ארגון העובדים. המשנה ליו"ר הארגון, ענבר סרפר וסרהולץ, מסבירה שהאולפן ממוקם דווקא ביפו כדי להקל על תלמידיו, שרובם גרים בסביבה. הלימודים מתקיימים פעם בשבוע, בשעות הבוקר, ואחריהם ממשיכים התלמידים־העובדים לעבודה. שנת הלימודים המלאה ניתנת להם בחינם, ובנוסף, שעתיים בכל יום לימודים נחשבות שעות עבודה, כלומר, מזכות אותם בשכר. "רצינו לתת לעובדים האלה את הכלי של שליטה בקריאה ובכתיבה כדי שיוכלו להרגיש יותר ישראלים", אומרת סרפר וסרהולץ. "אנחנו שואפים לחזק את הזהות הארגונית שלהם, שואפים שהם יחושו מחוברים יותר למחלקה, לעירייה, וגם למדינה. בעינינו, זה מפעל ציוני". לקראת פתיחתה של שנת הלימודים, נערך לתלמידים אבחון שעל פי תוצאותיו הם חולקו לשלוש כיתות ברמות לימוד שונות. זאת, כדי שכל עובד יוכל ללמוד ולהתקדם בהתאם לרמתו האישית. אבל התוכניות של יוזמי האולפן שאפתניות הרבה מעבר לכך. המשנה ליו"ר הארגון מגלה שהרעיון הוא להמשיך עם מסיימי שנת הלימודים לקורסים מתקדמים יותר בנושאים ובתחומים שונים: עברית, השכלה תיכונית, ניהול כלכלי של משק הבית, יישומי מחשב, הורות, העצמה נשית ועוד. "היעד, בטווח הארוך, הוא לתת לעובדים האלה ארגז כלים רחב בהרבה מהשפה העברית, כדי שיוכלו לבצע תפקידים נוספים בעירייה". בינתיים, אם לשפוט על פי המעורבות של העובדים בלימודים והתגובות שלהם, ההצלחה גדולה. סרפר וסרהולץ מדווחת שהמוטיבציה של התלמידים "בשמיים", שהם שקדנים, אינם מאחרים בדקה ואינם מחמיצים שיעורים — ושההתקדמות, בהתאם, מהירה מאוד. "אתה נותן לעובדים האלה ומאמין בהם, ורואה עד כמה הם לוקחים מזה ואיך הם מאמינים בעצמם יותר. הביצועים בלימודים משתפרים, המוטיבציה בעבודה עולה וגם תחושת השייכות מתפתחת. האולפן הזה ממש ממלא להם את המצברים". וכמובן, העובדים יודעים להכיר תודה. "הם רואים מה העירייה והארגון עושים עבורם ומבינים שזו רק תחילת הדרך". 32 שערים 2022 האולפן לעברית. הלימודים ניתנים בחינם, וחלק משעות הלימוד נחשבות כשעות עבודה בשכר למתקדמים עברית האולפן ללימודי עברית שהקימו העירייה וארגון העובדים עבור עובדים ועובדות מהקהילה האתיופית מחזק את תחושת השייכות שלהם ויוצר עבורם אפשרויות להתקדמות בעבודה

פני 18 שנה נולדה העמותה לתרבות נופש ל ופנאי. כיום, כשהיא בוגרת, העמותה מפותחת מאוד, ופעילותה למען עובדי עיריית תל אביב ענֵ פה. די להזכיר את הכפלת הזכאות — מפעם אחת בשנה לפעמיים — כדי להצביע על היקף הפעילות )ראו גם הכתבה בעמוד 5 .)בימים אלה ממש חלה התפתחות נוספת בעניין: שרון אילון טובי, שניהלה את העמותה לתרבות נופש ופנאי מיומה הראשון, מסיימת את תפקידה ופונה לאתגר חדש ומשמעותי בהסתדרות העובדים. ענבר סרפר וסרהולץ, המשנה ליו"ר ארגון העובדים, נכנסת במקומה לתפקיד מנהלת העמותה. מאפס ל־20 אלף בשנה שרון אילון טובי הגיעה לעמותה לתרבות נופש ופנאי מעיריית תל אביב, שם הייתה מנהלת מחלקת רישום לגני ילדים ובתי ספר יסודיים. "נקראתי לדגל על ידי היו"ר הקודם של ארגון העובדים, ארנון בר־דוד, שכיום הוא יו"ר ההסתדרות", היא נזכרת. "היה לו רעיון להקמת עמותה שתתגמל את עובדי העירייה בהטבות שונות, בדרך שהרגולציה מאפשרת. התחלנו עם 000,3 חברים ומעט מאוד עסקאות שנתיות. היום אנחנו עם כ־000,13 עמיתים, מוציאים 20 אלף עמיתים ובני משפחותיהם מדי שנה לטיולים ולנופשים בארץ ובחו"ל, מעניקים מנויים מסובסדים למועדוני כושר ולהצגות תיאטרון". המנהלת היוצאת מתארת את ההתפתחות, את הגדלת מספר היעדים לנסיעות משנה לשנה, את המגמה לפתיחת קבוצות בהתאם לביקוש העובדים ואת הקשב לצורכיהם. לכל הדברים האלה מודעת היטב גם המנהלת הנכנסת, ענבר סרפר וסרהולץ. "אני מקבלת משרון עמותה מופלאה, מטמון" היא מחמיאה. "שרון הקימה את העמותה מאפס, הפעילות גדלה וגדלה, עד שנהייתה מפלצת מבחינת ההיקפים ומבחינת מה שהיא מציעה לעובדים. שרון מקצוענית מהדרגה הראשונה והיא משאירה חלל גדול מאוד. למדתי וראיתי את העבודה הנפלאה שהיא עשתה כל השנים". אבל העבודה הזו לא רק נפלאה. היא גם קשה מאוד. "אתה עובד 24/7 ,לא משנה איפה תהיה", אילון טובי מספרת. "זו אופרציה מורכבת. תמיד צריך לפתור בעיות: מדריך חולה, דרכון שאבד, אובר בוקינג במלון, איחורים בטיסות, ביטולי יעדים. אדם שלא אוהב אנשים, ולא מוכן לעבוד מסביב לשעון, לא יכול למלא את התפקיד. אתה צריך לחפש רעיונות, לאלתר, להיות יצירתי, כל הזמן, בזמן אמת. איך אמר לי מישהו בשיחת הסיכום לתפקיד? 'את כמו קוסמת'". את ה"קסמים" תצטרך לעשות עכשיו, בדרכה, סרפר וסרהולץ, שנמצאת בהנהלת ארגון העובדים משנת 2007 .במקביל לתפקידים שתמשיך למלא כמשנה ליו"ר )בנושאי האיגוד המקצועי, פורום הנשים, השירותים החברתיים, קופת תגמולים ועוד(, היא תהיה האישה האחראית על התרבות, הנופש והפנאי של העובדים. "היתרון שלי בתפקיד הוא שאני מכירה את הארגון ואת העובדים מצוין. רק מי שבא מבפנים יידע לעשות את כל ההתאמות הפנימיות של הטיולים והנופשים לעובדים ולצרכים שלהם. יש לעמותה קהלים מגוונים מאוד. חלקם כאלה שאם לא ייסעו איתנו, לא ייסעו עם אף אחד לחו"ל. ובקבוצה אחת יכולים להיות עובדים מכל הסקטורים, מכל הצבעים". המנהלת הנכנסת מתארת תהליך של בחינה ארגונית שמוביל יו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל, בהשתתפותה. "שכרנו חברת יעוץ ארגוני ואנחנו רוצים ללמוד את הפעילות. להבין כמה עובדים נוסעים, אלו עובדים נוסעים ואלו לא, ולמה. רוצים לשפר את השירות והזמינות לעמיתים. עד היום, העמותה גדלה תוך כדי תנועה ולא היה אפשר לעצור ולחשוב מה לעשות. אנחנו מנצלים את הצומת הזה כדי לרדת לרזולוציות גבוהות יותר. בהתאם לְ מה שיעלה בתהליך הלמידה, נשנה, נוסיף כוח אדם, נתייעל ברמה הטכנולוגית כדי לתת מענה לכל הצרכים. בוודאי כשהעומס גובר אחרי הכפלת הזכאות". פרידה מתינוק שהגיע לגיל 18 כשמדברים עם שרון אילון טובי על התחושות שלה בסיום תפקידה, היא נשמעת נרגשת: "אני מאושרת. גאה מאוד. הקמתי מפעל חיים, והוא ענק. אין אדם שלא מכיר את העמותה, אין עובד שלא השתמש בשירותיה. יש בי תחושת סיפוק על כך שהצלחתי. לראות את העובדים מחייכים, חוזרים מנסיעות מאושרים, כותבים מכתבים ופוסטים של תודה — זו הנחת הכי גדולה וזה השכר הכי גדול. וגם מהערות של עובדים אני לומדת. ההערות בונות אותנו, מאירות את עינינו, ואני מקבלת אותן באהבה". פרידה אינה קלה אף פעם, בוודאי לא כשנפרדים ממפעל חיים אחרי 18 שנים. "זה כמו תינוק שלי, שאני מעבירה הלאה", אילון טובי מתארת. "אני רוצה שענבר רק תמשיך למנף את העמותה ותמשיך להצליח. אני סומכת עליה ויודעת שהיא תעשה את זה בצורה הכי טובה. אני שמחה על כך שענבר מקבלת את התפקיד. היא מכירה את העמותה, מכירה את העובדים, יודעת מה נכון ומה לא. הנושא המקצועי יבוא עם הזמן. ואני אהיה לצדה כל הזמן. זה הרי היה הבית שלי. אני אוהבת את העובדים שלנו ומחוברת אליהם לווריד". היעד הבא שלה גדול ומחייב. היא מתמנה לתפקיד סמנכ"לית "ביחד בשבילך", מועדון ההטבות החברתי לעובדי ההסתדרות החדשה. "התפקיד שאני עומדת לעשות דומה לזה שעשיתי בעמותה, אבל בהבדל קטן: עם 360 אלף עמיתים. וגם אין שם מערך של חו"ל. אני הולכת להקים אותו". ואנחנו ראינו כבר מה היא מסוגלת להקים. עיתון ארגון העובדים 33 הנוסעות המתמידות שרון אילון טובי הייתה בין מקימי העמותה לתרבות נופש ופנאי והביאה אותה לפסגות מרשימות. עכשיו היא נפרדת, ממשיכה לאתגר הבא, ובמקומה מתיישבת על כיסא הקברניטה ענבר סרפר וסרהולץ. היכונו להמראה שרון אילון טובי. "אני גאה מאוד. הקמתי מפעל חיים, והוא ענק"

34 שערים 2022 יש זמן להתאוורר ולשיר הילה דיין, מנהלת תחום יומן בלשכת מנכ"ל העירייה מקום עבודה: בניין העירייה מקום מגורים: תל מונד אני קמה בכל בוקר ב־5 ,יוצאת מהבית ברבע ל־6 ומגיעה לעבודה ברבע ל־7 .הדרך חזרה לוקחת כשעה וחצי. לפני הקורונה נסעתי ברכבת ובאוטובוס, והיום במכונית הפרטית. אני משתדלת לעשות נסיעה שיתופית — עם אחותי, או עם חברה, אבל לרוב אני נוסעת לבד. הנסיעות הן אישיו. זה נתח מהותי ביום שלי. כשהנסיעה מתנהלת בעצלתיים, אתה עייף, מותש, לפעמים לא מרוכז. אין לי אפילו מוטיבציה לדבר בטלפון. אנשים מתפעלים מהנסיעות שלי, כאילו מעריצים אותי על כך שאני עושה את זה שנים. שואלים איך אני לא מתייאשת, לא נשברת. אני מסבירה שאין מה לעשות: הולכים לאן שיש פרנסה, זה חלק מהדיל. יש גם תועלת בנסיעה: כשאני מסיימת את יום העבודה ונכנסת לרכב, יש לי זמן להתאוורר, להשכיח את המתח ואת המשימות שעדיין מתרוצצות. יש לי גם זמן ליהנות: לשמוע מוזיקה בפול ווליום, לצעוק ולשיר. אני גם שוברת לעצמי את השגרה: נוסעת בכל פעם בדרך אחרת, וכך נחשפת לנופים אחרים ולחידושים בדרך. אבל לא כל אחד ולא כל אחת בנויים לעשות דרך ארוכה בכל יום, לעבודה וממנה. לוקח הכל בכיף אלכסנדר קיסליוב, פקיד גבייה באגף החנייה מקום עבודה: שדרות ירושלים, יפו מקום מגורים: אשדוד אני נוסע לעבודה ובחזרה ברכב הפרטי שלי. כדי להקדים את הפקקים, אני קם בכל בוקר ב־5 , יוצא מהבית ב־50:5 ומגיע לעבודה ב־30:6 .בדרך חזרה הנסיעה נמשכת כשעה. אני מעדיף לנסוע במכונית ולא בתחבורה הציבורית כי זה נוח יותר. ככה אני בעל הבית של עצמי ולא תלוי בשום דבר. חוץ מזה, יש לי שני ילדים ואני רוצה להיות זמין ונייד עבורם. כבר 16 שנה אני גר באשדוד ועושה את הדרך הזאת בכל יום. אבל לפני כן, כשגרתי ברמת גן, הנסיעה נמשכה בערך אותו זמן. הדרך עוברת לי טוב. אני חובב מוזיקה, ומעביר את הנסיעה בהאזנה למוזיקה. אני אדם שהתרגל עם השנים, עם הגיל, לקחת הכל בצורה חיובית, בכיף, לא להתעצבן. וככה אני מקבל את הדרך היומית הזאת, כעובדה. כולם אומרים לי: "איך אתה עושה את זה כל יום?" אבל אני כבר 22 שנה בעירייה, חצי מחיי, ואני אוהב את העבודה ואין לי בעיה להשקיע בנסיעה. זה חלק מהעניין. הם עובדים, כמו כולנו, בתל אביב יפו, אבל מגיעים לעבודה מתל מונד, מאשדוד ומחדרה. זה אומר שעות בדרך, בכל יום, הלוך וחזור. איך הם עושים את זה, איך הם מרגישים עם זה ומה הם מציעים לכל מי שיוצא למסע לטווח ארוך עובדים

עיתון ארגון העובדים 35 ממש לא נורא עירית שרה ברנדיס, מזכירה במחלקת תכנון ובקרה באגף התברואה מקום עבודה: בנין העירייה מקום מגורים: חדרה בכל בוקר אני נוסעת לעבודה ברכבת, יורדת בתחנת סבידור מרכז וממשיכה משם באוטובוס לבניין העירייה. הדרך נמשכת בסך הכל כשעה, וכך גם הדרך חזרה אחר הצהריים. זה עדיף לי מלנסוע ברכב הפרטי. בשעות הבוקר היציאה מחדרה היא סיוט — פקקים נוראים בכביש 2 ,והנסיעה יכולה לקחת בקלות שעה וחצי. וגם חזרה, כמובן. יותר נוח לי לנסוע ולחזור ברכבת, ולא לשבת שעות על ההגה. גם כלכלית זה משתלם יותר, שלא לדבר על הבטיחות — הטירוף של הנהגים בכבישים, שלחוצים להגיע לעבודה, זו סכנה ממש. אנשים אומרים לי: "את גרה בחדרה? זה כזה רחוק, כל הכבוד לך!" אבל זה ממש לא נורא. מבחינתי, הנסיעה ברכבת היא שיא הנוחות: אני שותה קפה בדרך, קוראת משהו, לא צריכה לנהוג הלוך ושוב ולחפש חנייה. גם בעלי עובד באזור המרכז, וגם הוא נוסע ברכבת. עד לפני שנתיים גרנו בפתח תקווה ונסעתי במכונית הפרטית לעבודה. נאלצתי לצאת ב־6 בבוקר כדי להימנע מהפקקים. בדרך חזרה גם זה לא היה עוזר. גם אז, כמו היום, נסעתי הביתה שעה. לטווח ארוך עובדים ניסים גדולים היו להם עמוד הפייסבוק של ארגון העובדים הכריז בחנוכה על תחרות סיפורים בנושא "נס גדול היה לי". לפניכם שלושה סיפורים על שלושה ניסים שקרו לשלושה עובדים פראנסי אלבז ממנהל החינוך: דירה מהחלומות לאחר שעליתי לארץ מברזיל, גרתי בגבעתיים ועבדתי כפסיכולוגית מתמחה בבית החולים תל השומר. בכל בוקר, כשנסעתי לעבודה בדרך אלוף שדה, התפלאתי על כך ששני צדי הכביש מלאים בצמחיה ובעצים. אני מאוד אוהבת טבע, אז הבטתי בשמיים, שמתי יד על הלב ודיברתי עם בורא עולם: ״אבא! כל כך הייתי שמחה לגור באזור זה!״ הייתה לי אז דירה בברזיל, וכשהצלחתי למכור אותה, חיפשתי דירה ברמת גן. מתווך הביא אותי לדירה ברמת גן, וכשנכנסתי אליה ראיתי מהמרפסת שהיא ממוקמת מול גינה ציבורית יפה. לא חשבתי פעמיים וקניתי אותה. לאחר שקיבלתי את המפתח, יצאתי לסיור בשכונה, להבין איפה אני בכלל. ומה גיליתי? שאני בדיוק במקום שבו התפללתי כל בוקר! חייכתי לעצמי והבנתי שבורא עולם אכן שומע תפילה. אלה זבורוב מאגף גביית ארנונה: הינצלות מחטיפה נולדתי בברית המועצות לשעבר. יום אחד נסענו לטייל במוסקבה. ההורים שלי נכנסו לסּופר ואחותי ואני נשארנו לחכות ליד הקופות. פתאום הקיפה אותנו חבורת צוענים. אמא קלטה את זה ורצה אלינו. התברר שהם היו חוטפים ילדים כדי שיקבצו עבורם נדבות. לשמחתנו, הכל נגמר בטוב. אלי עמוס מאגף חיובי ארנונה: בת בהזמנה עדי, אשתו של אלי, מספרת: בחנוכה בשנה שעברה היינו משפחה עם שני בנים. עשינו את הסגולה של הדבקת פתק על החנוכייה והתפללנו לשם יתברך לבת בזמן הדלקת הנרות. השם שמע לתפילתנו, והשנה זכינו להדליק חנוכייה עם ארבעה ילדים. נולדו לנו תאומים: בן ובת. שמחים לפרסם את הנס הפרטי שלנו. שנזכה כל אחד לישועה הפרטית שלו בעזרת השם.

נחנו קשובים מאוד לצרכים "א שלהם. חשוב שהם יידעו שיש מי שרואה אותם, שיש מי שיכול לכוון אותם", דורית הינדי אומרת. "ילדים בסיכון מתנהגים במקרים רבים את מה שהם מרגישים: כשהם מתוסכלים או עצובים, הם מחצינים את זה. אנחנו לא שופטים את ההתנהגות החיצונית. אנחנו מסוגלים לזהות מה יושב שם, שגורם להם להתנהג בצורה מסוימת. אנחנו מצליחים להתחבר לבטן שלהם". זהו, אם תרצו, ה"אני מאמינה" של הינדי, מנהלת המחלקה לקידום ילדים ונוער )המכונה "אכפת"( באגף לחינוך על יסודי במנהל החינוך בעיריית תל אביב. זה חמש שנים וחצי היא עומדת בראש המחלקה שנותנת שירותים לילדים ולבני נוער במצבי סיכון, וכשהיא מבקשת להגדיר "מצבי סיכון", מתברר שהרשימה ארוכה: "נשירה מלימודים, שוטטות, שימוש בחומרים ממכרים, אלימות )כקורבנות או כתוקפנים(, משפחה בלתי מתפקדת ועוד. למעשה, זהו כל מצב שגורם בעיה לתפקוד הנורמטיבי של הילד. ויש ילדים שנמצאים ביותר ממצב סיכון אחד". מחזקים את כישורי החיים מכאן ברור שידיה של המחלקה עמוסות עבודה. בסך הכל, היא מפעילה כ־30 מסגרות ברחבי העיר לטובת ילדים ובני נוער בסיכון. שתיים הן פנימיות — היחידות בארץ ששייכות לעירייה ולא לעמותות. כמו כן, מופעלות בשיתוף אגף הרווחה 13 מועדוניות שמעניקות תמיכה לימודית ורגשית, וגם ארוחה חמה, לתלמידים בבתי הספר היסודיים שנמצאו מתאימים למסגרת זו. עיקר פעילותה של המחלקה מתמקד בבני נוער בגיל בית הספר העל יסודי. לרשות התלמידים בחטיבות הביניים עומדים חמישה בתים חמים, הפועלים שלושה ימים בשבוע. "אנחנו מחזקים את כל כישורי החיים שלהם כדי שיצליחו להתמיד בבית הספר ויסיימו בהצלחה את הלימודים, כל אחד לפי יכולתו", הינדי מסבירה. "המטרה היא לתת לילדים האלה ארגז כלים לחיים". לשבעה מרכזי נוער, הפועלים חמישה ימים 36 שערים 2022 של הסיכוי הנוער בסיכון אנשי אכפת, המחלקה לקידום ילדים ונוער, נותנים את הלב, את הנשמה ואת שעות היום והלילה כדי להציל בני נוער בסיכון ולהחזיר אותם למסלול תקין של לימודים, שירות צבאי ועבודה. זה קורה בפנימיות, בבתים החמים, במרכזי היזמו ּת העסקית וגם ברחובות ובגנים מנהלת המחלקה, דורית הינדי. "הרבה פעמים הכישלונות שהילדים חוו מכבים את הלהבה ואנחנו מדליקים אותה מחדש"

עיתון ארגון העובדים 37 אלימות. בחלק ממוסדות החינוך פועל עובד קידום נוער כדי לאתר את הילדים המועדים לסיכון. "ככל שתתערב מוקדם יותר, תצליח יותר", הינדי מנסחת את הכלל. "אנחנו עובדים גם עם ההורים, בקבוצות ובייעוץ פרטני". בנוסף לפעילות בכל המסגרות, אנשי המחלקה יוצאים לרחוב. "אכפת בלילה" היא תוכנית לאיתור ולהתערבות בשעת משבר במרחב הציבורי, במסגרתה מדריכי קידום נוער פוקדים את הגנים, הפארקים ושאר המקומות שבהם בני נוער מתכנסים בלילות. שלוש מכוניות משמשות מועדונים ניידים ומציעות פעילויות שונות. המדריכים משוחחים עם בני הנוער, שמגלים עניין רב במעורבות הזו. הינדי: "הילדים יוצרים קשר, שואלים שאלות, ואז אתה מזהה את אלה שצריכים טיפול. כך מאתרים את הילדים שבסיכון. אבל את רוב הילדים בסיכון שאנחנו פוגשים בלילה אנחנו כבר מכירים. רק שכאן זה קורה במרחב הציבורי, שהוא בעצם המרחב 'שלהם'". במחלקה לקידום ילדים ונוער למעלה מ־300 עובדים, כולם מגיעים מתחומי החינוך והעבודה הסוציאלית. המנהלת שלהם מאפיינת אותם כמקצועיים, כמסורים וכבעלי מחויבות מוחלטת. "הילדים האלה הרבה פעמים מעמידים אותך במבחנים כי רוב המבוגרים אכזבו אותם. אנשי הצוות לא מוותרים עליהם. היכולת שלהם ליצור קשר ולהסתכל בגובה העיניים, הזמינות שלהם 7/24 והעובדה שאין שיפוטיות, כל אלה יוצרים את האמון של הילדים. זו עבודה סיזיפית. כל מי שעובד במחלקה מגויס ברמ"ח איבריו". באכפת משוכנעים שלכל הילדים יש פוטנציאל אישי, אבל לא כולם מצליחים לממש אותו. "הרבה פעמים הכישלונות שהילדים חוו מכבים את הלהבה ואנחנו מדליקים אותה מחדש", הינדי בוחרת בדימוי. "והפעילות שלנו כל הזמן מתרחבת, כשלמעגל הסיכון נכנסות מבחינתנו אוכלוסיות חדשות, כמו חרדים. אנחנו תמיד מתאימים את המענים שלנו לאוכלוסייה, לתרבות. בזה ניכרות הגמישות והיצירתיות של העובדים שלנו". דורית הינדי אינה שוכחת את המסגרת שבתוכה היא פועלת. "תל אביב, באמצעות העירייה שלה, היא עיר שרואה את החלש ויודעת לתת לו מענה הכי מדויק. אם נגזר עליך להיות ילד בסיכון, עדיף שזה יהיה בתל אביב יפו. מושקעים כאן תקציבים גדולים מאוד והילדים מקבלים את הטוב ביותר האפשרי: בכוח האדם, במבנים המטופחים, בפעילות העשירה". מבחינתך האישית, כמה זמן אפשר לעשות את העבודה הזו? "אני במחלקה 34 שנה. עשיתי בה את כל התפקידים. אני מכורה, חסרת תקנה. התחום הזה כל כך נוגע ללבי". ודאי יש גם אכזבות. "תמיד יש. אנחנו יודעים שלא הכל תלוי בנו ועושים את המיטב שלנו. אנחנו נשארים עם הילדים אחרי גיל 18 ,אפילו שפורמלית הקשר אמור להסתיים בגיל הזה. אנחנו מלווים אותם אל הצבא. אף מדריך לא יחתוך קשר. יש בני נוער שבגרו וממשיכים לשמור על קשר". היא קונדיטוריה חברתית שבה הילדים אופים את העוגיות, אורזים, משווקים ומוכרים". חוק חינוך חובה מחייב ילדים ללמוד במערכת החינוך עד גיל 18 ,אבל רבים מבני הנוער בסיכון נושרים מהמערכת בשלב מוקדם יותר. חמישה מרכזים להשלמת השכלה )היל"ה( מספקים כיום פתרון לכ־130 ילדים ובני נוער. עבור כל אחד מהם נבנתה מערכת לימודים המתאימה לו אישית, וכל אחד מהם מלווה בעובד המחלקה. בנוסף, קציני הביקור הסדיר שעובדים במחלקה אחראים לבירור מקרים שבהם ילד אינו מגיע לבית הספר ולמציאת מסגרת חלופית עבורו. לא מוותרים על הילדים המחלקה פועלת ברוב בתי הספר התיכוניים בעיר. צוותים שלה מעבירים לתלמידים סדנאות למניעת שימוש בסמים ובאלכוהול ולמניעת בשבוע עד 10 בלילה, מגיעים נערים ונערות בגילי 14־18 באופן חופשי. במרכזים מתקיימים שיח עם המדריכים ופעולות העשרה. "הגבולות שם גמישים", הינדי מפרטת, "כי האוכלוסייה הזו לא תמיד מתקבלת בברכה במסגרות אחרות. נעשות פעילויות קבוצתיות שונות — בנושאי מוזיקה, תיאטרון, מנהיגּות ועוד. חלק מהפעילות היא כזו שסביבה מתבצע טיפול. לדוגמה, סדנת בישול שמועברת על ידי עובד סוציאלי". במגמה להכין את הנוער בסיכון בגילי 16־18 לחיי העבודה, אכפת מפעילה שלושה מרכזים ליזמות עסקית, אחד מהם ביפו. דורית הינדי מתארת מה קורה שם: "אנחנו יוצרים עבורם סביבת עבודה מוגנת שבה אפשר ומותר לטעות. אלה מסגרות שבהן בני הנוער מנהלים את העסק ואחראים לכל: לייצור, לשיווק, למכירות, לניהול הכספי, בליווי אדם מבוגר. לדוגמה, "קוקיות"

שהוועדה לסיוע הדדי של ארגון העובדים כ הוקמה, לפני למעלה משנה, היא הציבה לעצמה כמה מטרות חשובות: ליווי עובדים שנעדרים מהעבודה בגלל מחלה, יעוץ פסיכולוגי לעובדים הזקוקים לכך, השאלה בחינם של ציוד אירוח למשפחות עובדים היושבות שבעה והענקת סלי מזון לעובדים שמצבם הכלכלי אינו שפיר. "וגם טיפול בעובדי עירייה שהם הורים לילדים מיוחדים", מוסיף יו"ר הוועדה, ליאור שרעבי, מנהל מחלקת הנהגים באגף התברואה. "כל הורה לילד עם מוגבלות, לקחנו אותו כפרויקט", הוא מסביר. היוזמה הזו הולידה בחודש אוגוסט יום כיף מיוחד לילדי העובדים האלה, יום שעומד להפוך, כך מבטיחים בוועדה לסיוע הדדי, למסורת. לאירוע שהתקיים בקאנטרי גורן גולדשטיין בקריית שלום נרשמו כ־150 משפחות של עובדים. בכניסה קיבלו כל ילד וילדה כדור ים איכותי מתנפח ומצופים במתנה, ואחרי קבלת הפנים נאמו בקצרה בפני 38 שערים 2022 הופעה, ארוחה, יצירה, מתנות ודמעות התרגשות היו ביום הכיף שארגנה הוועדה לסיוע הדדי לילדים עם מוגבלויות של עובדי העירייה. וזוהי רק ההתחלה הילדים של כולנו יום הכיף בקאנטרי בקריית שלום. "הילדים היו מאושרים" רכבת אווירית בת 25 קבוצות יצאה בחודשים האחרונים לטיול מאורגן בדובאי ובאבו דאבי. העמותה לתרבות, נופש ופנאי עשתה את זה בגדול, והעובדים שנסעו וחזרו מתקשים להירגע מהחוויה המיוחדת פי שיודעים כל עובד ועובדת בעיריית כ תל אביב ובאיכילוב, העמותה לתרבות, נופש ופנאי של ארגון העובדים כבשה את העולם כבר מזמן. ועדיין, היא ממשיכה "לנעוץ" נקודות חדשות על הגלובוס מדי שנה — ולשלוח אליהן את חברי העמותה בשלל טיולים ונופשים. ה־אטרקציה של השנה האחרונה הייתה בלי ספק דובאי, העיר המפורסמת ביותר באיחוד האמירויות הערביות, ששוכנת בחוף הדרום־מזרחי של המפרץ הפרסי. דובאי נעשתה יעד תיירות מבוקש מאוד לישראלים בעקבות הסכמי אברהם שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין. בחודש מאי האחרון החלה העמותה לתרבות, נופש ופנאי לפתוח קבוצות לטיולים מאורגנים בדובאי, וההיענות שברה את כל השיאים. "במועד הראשון היו כל כך הרבה נרשמים ממתינים, שבסופו של דבר פתחנו תשע קבוצות", מספרת מנהלת העמותה, שרון אילון טובי. "הקבוצה האחרונה בסדרה הזו יצאה בספטמבר, ועד סוף השנה נפתחות עוד 14 קבוצות. זאת ממש רכבת אווירית לדובאי: 25 קבוצות מאז חודש מאי". הטיול שנבנה במיוחד, ובקפידה, עבור קבוצות העובדים, נמשך חמישה ימים. לפני כל טיול מתקיים מפגש בזום שבו נמסר לנוסעים מידע מלא ומדויק: מה הולכים לעשות )ולראות(, איפה, מתי ואיך. את הקבוצה מלווים בטיול אוטובוס תיירים צמוד ומדריך ישראלי מקצועי. חברי הקבוצה לנים בדובאי במלון בן חמישה כוכבים שנמצא במיקום המרכזי והיוקרתי ביותר. הם מבקרים בכל אתרי התיירות שפתוחים לקהל ונהנים מתוספות מיוחדות, הפתעות ופינוקים. תוכנית הטיול עשירה מאוד. בין השאר, המטיילים מבקרים בבורג' חליפה, המגדל הגבוה בעולם )וצופים על הסביבה מגובה 828 מטר(, מסיירים בעיר העתיקה, שטים בסירות עץ לרובע דיירה, דוהרים ברכבי שטח לספארי מדברי, מתענגים על חאפלה מסורתית סביב מדורה במאהל בדואי, מבלים במתחם התיירות הבינלאומי העצום גלובל וילג', וכמובן, עורכים קניות בקניון דובאי, הגדול בתבל. יום שלם מוקדש לטיול באבו דאבי, עיר הבירה של איחוד האמירויות. שם, חברי הקבוצה מסיירים במסגד המפואר על שם השייח זאייד, בארמון הממשלה הציורי ובטיילת המפורסמת של אבו דאבי. שרון אילון טובי מדווחת על תגובות נלהבות ובלתי פוסקות של עובדים שחזרו מהטיול: "אנשים בהיי. הם אומרים שבחיים לא היו בטיול כזה". הצצה בעמוד הפייסבוק של הארגון מספרת משהו על החוויה של הנוסעים. "חזרנו משבוע מרתק וקסום בדובאי", כתב אחד העובדים. "שבוע מהנה, מלא בהפתעות ובתרבויות חדשות. לא יכולנו לבקש טיול כזה, מהנה ואיכותי. קבוצה מעולה של אנשים מקסימים, מדריך תותח, בעל ידע נרחב, נעים הליכות ואנושי, וראש קבוצה אלוף עם הלב הכי גדול שאני מכיר". "אין על ארגון העובדים — לפנק, לפנק", כתבה עובדת אחרת. "שרון אילון טובי, תודה על חשיבה בלתי נגמרת על כך שנהנה מכל רגע בטיול, עם פינוקים באמצע". דובאי, עם כל ההתלהבות, לא הייתה החידוש היחיד השנה. במהלך 2022 נוספו להיצע הנסיעות המגוון של העמותה לתרבות, נופש ופנאי עוד כמה אפשרויות מפתות: טיולים מאורגנים לאיטליה, לסקוטלנד ולאירלנד, למדיירה ולאיים האזוריים, וטיולי משפחות למונטנגרו. נוספו גם נופשונים באיים המלדיביים, בטאבה ובשארם, וכן שפע יעדים חדשים לנופשים ברחבי הארץ, במלונות ובאתרים הנחשקים ביותר. דובאי בידינו

הקהל סמנכ"ל העיריה, אבי פרץ, יו"ר ארגון העובדים, רמי בן־גל, ויו"ר הוועדה, ליאור שרעבי. להקה של ילדים עם צרכים מיוחדים, שלומדים במערכות החינוך בתל אביב, הופיעה, וילדה אחת ששני הוריה עובדים בעירייה בירכה וריגשה את הקהל כשסיפרה עד כמה האירוע משמח אותה ומשמעותי עבורה. בשלב הבא יצאו כולם אל מרחבי הקאנטרי ונהנו מפעילויות שהובילו מתנדבים בתחנות שונות: איפור, יצירות עיצוב על כובעים, עיצוב בלונים בצורות ועוד. היו שם גם מתנפחים ותותח קצף, ולאורך כל היום חולקו לילדים צמר גפן מתוק, אבטיחים, ארטיקים וברד. בצהריים נערכה למשפחות ארוחת ברביקיו, על האש, כהלכתה. בשטח הסתובב צלם והנציח את החגיגה בצילומים שהועלו על מגנטים והוענקו למשתתפים כמזכרת. יום הכיף נחשב לכל העובדים שהגיעו אליו כיום עבודה בתשלום. ואגב עבודה, אבי פרץ אמר באירוע בהתרגשות שבבוא היום ישמח לקלוט לעבודה בעירייה ילדים עם צרכים מיוחדים שיוכלו לתרום בתפקידים שונים. ליאור שרעבי מספר שהתגובות שקיבל לאחר האירוע היו מצוינות: "הילדים היו מאושרים ליהנות ולהתנתק מהשגרה. גם ההורים נהנו, והחוויה חיזקה עוד יותר את החיבור בתוך המשפחות". שרעבי, שמציין בסיפוק את שיתוף הפעולה הפורה שלו ושל הוועדה עם מזכ"לית ארגון העובדים, טלי אופיר הלחמי, מבטיח את המשך הפעילות למען הילדים עם הצרכים המיוחדים ואת הרחבתה. בתחילת השנה הקרובה, הוא מספר, תיפתח במכללה של ארגון העובדים כיתה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. מומחים ואנשי מקצוע יתנו להורים הדרכה וייעוץ בנושאי זכויות, התנהלות כלכלית ועוד. "שמנו את העובדים ואת המשפחות האלה בקו הראשון שלנו, ואנחנו שמחים לראות את העשייה, את התוצאה ואת התגובות", הוא נלהב. "אנחנו מיישמים את מה שהבטחנו מתוך אכפתיות ומתוך ערבות הדדית, ונמשיך לעשות את זה בגדול". עיתון ארגון העובדים 39 "זה באמת היה וואו" לאדר אברהם, אחת העובדות שהשתתפו ביום הכיף בקאנטרי גורן גולדשטיין, היה עניין מיוחד באירוע. היא סייעת במחלקה לחינוך מיוחד, עובדת בבית הספר דוד ילין ומלווה ילד שעולה לכיתה ד'. והיא גם אמא לילד בן 13 עם צרכים מיוחדים. "כשקיבלנו, כהורים לילדים עם מוגבלות, הזמנה לאירוע, זה קרץ לי", אברהם מספרת. "אמרתי לעצמי: בואי נראה אם הילד ייהנה. ואם הוא ייהנה, הוא בטח ישמח שיהיו אירועים נוספים וישתף פעולה. נרשמתי". אבל היא לא הסתפקה בכך. "חשבתי שהילד שאני מלווה בבית הספר יושב בבית והוא בטח זקוק לזה כמו הבן שלי. יצרתי קשר עם אמא שלו ושאלתי אם אני יכולה לקחת אותו ליום הכיף, כשאני אהיה אחראית עליו. היא שמחה". אדר אברהם מיהרה להתארגן. "לא ידעתי מה בדיוק יהיה שם, אז הצטיידתי גם באוכל, כמו כשהולכים לים. אמרתי, שלא יחסר, ולקחתי עבור שני הילדים. לאמא של הילד אמרתי: חוץ ממגבת, אל תשלחי איתו כלום". כשהגיעו לאירוע, ציפתה לאברהם הפתעה: "נכנסתי וראיתי איזו יצירה המארגנים עשו למען הילדים. הקימו במה וילדים שהופיעו עליה שרו וניגנו. זה כל כך ריגש. ירדו לי דמעות. אפשר היה לראות את העתיד הרחוק: לאן הילדים עם הצרכים המיוחדים יכולים להגיע". אברהם התפעלה מאוד מהאירוח הנדיב, מהכיבוד ומהמתנות שהילדים קיבלו. "כל זה לא מובן מאליו", היא אומרת. "היחס של המארגנים היה מיוחד. הם הסתובבו כדי לוודא שלא חסר כלום, התעניינו. זה באמת היה וואו". לדבריה, גם הילדים, גיבורי היום, נהנו מאוד. "הם, כמוני, הגיבו ב'וואו'. הסתכלתי מסביב: כל הילדים שמחו, התפנקו. כל ילד הצטלם כמה שהוא רוצה וקיבל תמונות מגנט הביתה. עכשיו, כשהמגנטים תלויים על המקרר, הילדים נזכרים בחוויה בכל פעם שהם רואים אותם". כאשת מקצוע, היא מדגישה את חשיבות האירוע לילדים גם בחיבור שנוצר ביניהם, חיבור בין ילדים שלא הכירו קודם זה את זה. גם לאחר שהחוויה "שקעה", תגובות הילדים היו נלהבות. "הילד שאני מלווה אותו אמר לאמא שלו: 'זו הפעם הראשונה שנהניתי מאה אחוז'. קיבלו אותו שם בברכה, כמו את שאר הילדים. הילד שלי אמר לי: 'סוף סוף את יוצאת איתי'. זה גם מראה לילדים את התרומה של מקום העבודה. הסברתי לילד שלכל דבר יש תמורה. שארגון העובדים חושב גם על הילדים שלנו. עכשיו אני מחכה לקיץ הבא. וגם הילד שלי מחכה".

40 שערים 2022 מנגנת וחושבת על אמא טֹהר שמיר, נציגת שירות במוקד העירוני 106 ,חלילנית אני מנגנת בחליל צד מגיל 11 .אמא שלי, שמנגנת בפסנתר, דחפה את כל הילדים לנגן, וכולנו מנגנים בכלי נשיפה. בלי להשתחצן, יש לנו את זה במשפחה, כך שגם אם אנחנו לא מנגנים הרבה זמן — זה שם. כנערה, ניגנתי פעמיים בשבוע בתזמורת העירונית ביפו. לא לקחתי את זה לכיוון מקצועי, אבל המשכתי לנגן כתחביב. כיום אני מנגנת להנאתי מדי פעם. אמי נפטרה לפני קרוב לעשר שנים. בכל פעם שיש לי אופציה לנגן, אני ישר חושבת עליה ועל כך שהיא תראה ותשמע את זה. בצבא, הייתה לי חברה ששירתה בלהקת חיל האוויר. הם עשו כמה הופעות ביום הזיכרון והיה חסר להם חליל צד. היא מיד חשבה עלי והציעה לי להצטרף. הלכתי למפקדת שלי, קיבלתי אישור, נסעתי לאיזה ארבע חזרות ונהניתי מכל רגע בחזרות ובהופעות. פתאום ההתרגשויות שלפני הופעות חזרו לי. וזו התחושה הכי כיפית בעולם. בשנים האחרונות הלכתי לתחום הספורט. אני עוסקת בגלישה ובאימוני משקולות. החברים לעבודה לא יודעים שאני מנגנת. לדעתי, הם יופתעו כשיראו את זה בעיתון. אני גם הכי לא נראית אחת שמנגנת בחליל צד. בכלל לא נראית חנונית. אני נגנית קלאסית. לעבור מקלאסי לג'ז זה הכי קשה בעולם, בעיקר בחליל צד: מתווים ובטהובן — לאלתורים. החלום הוא להופיע ג'ז. זה מגניב ברמות בחליל צד. עובדים בהרמוניה

עיתון ארגון העובדים 41 הופעה אחרי 12 שנות הפסקה משה כספי, מנהל מחלקת גנים ונוף, מתופף התחלתי ללמוד תיפוף כילד, וניגנתי עד אחרי השירות הצבאי. היה לי אפילו הרכב, שניגן בעיקר בבית. כשהגעתי לעבודה בעירייה, בשנת 95 ,'עזבתי את זה. התמקדתי בעבודה והתפתחתי במגוון תפקידים. לפני שמונה שנים חבר הציע להפגיש ביני לבין שני חברים שלו, שמנגנים ושרים. זו הייתה להקת חובבים, שעושה קאברים לשירי רוק ישראלים. פעם בשנה, בערב יום העצמאות, הלהקה הופיעה בביתו של החבר שלי — ערב עם ברביקיו והופעה, שהיו מגיעים אליו 100-150 איש. באתי והם סיפרו לי שהמתופף שלהם עזב שבועיים לפני יום העצמאות והציעו לי להצטרף. אמרתי: "לא נגעתי במקל תיפוף למעלה מ־12 שנה, ואתם רוצים שתוך שבועיים נעמיד הופעה שלמה?" הם אמרו לי: "אל תדאג". לקחתי שבועיים חופש מהעבודה כדי להתאמן ולחזור לעניינים. תופפתי עד השעות הקטנות. כעבור שבועיים הרמנו אירוע יפה מאוד. לא האמנתי על עצמי. זה דבר שנראה בלתי אפשרי. מאז המשכנו לנגן יחד. הצטרפו אלינו עוד אנשים, וכיום אנחנו 7 נגנים. קוראים ללהקה רוקסט, והיא מופיעה באירועים קטנים וגדולים. לדוגמה, הופענו בפסטיבל הבירה ברמת גן ובגבעתיים וחיממנו את מוניקה סקס. כולנו עובדים בתחומים אחרים, ולא מתפרנסים מזה, ורק באירועים גדולים מופיעים בתשלום. אצלי זה למען הנשמה. אני לוקח את החיים נורא קל ויודע לחלק את עצמי בין תחומים שונים. ביום מנהל אנשים ואחר הצהריים ובערב מנהל את עצמי בדברים שאני אוהב. החברים לעבודה בעירייה מפרגנים. הרבה מהם באו לראות הופעות והתגובות טובות מאוד. בעבר עשינו הופעה בפורים באגף שאני עובד בו. אני אומר גם לארגון העובדים: אם תזמינו אותנו, נבוא באהבה. יש בהרכב שלנו עוד עובד עירייה, יוסי לוי, שהוא גיטריסט פנומן ומורה למוזיקה בפנימיית תל ברוך. לפני חודש הגשמתי לעצמי חלום והלכתי לראות הופעה של קולדפליי בוורשה. הייתי שמח מאוד לעלות איתם על הבמה ולנגן בפני 75 אלף צופים. למעשה, עצם החזרה שלי לנגן אחרי כל כך הרבה שנים היא חלום שהתגשם. המוזיקה כדלק לנשמה משה מזרחי, עובד באגף לגביית ארנונה, כנר אבי ז"ל, פליקס מזרחי, הוא מגדולי הכנרים שהיו כאן. נולדתי לתוך בית כזה. בילדותי למדתי כינור במשך שש שנים בקונסרבטוריון. בתיכון הפסקתי לנגן, ולפני כ־8 שנים חזרתי לנגן, אחרי 25 שנה שבהן לא ניגנתי. חזרתי לנגן מהתשוקה לדבר. רציתי למנף את עצמי באמצעות המוזיקה. המוזיקה נותנת לי הרבה דלק לנשמה וחדוות עשייה לחיים, בתחומים שונים. כנראה רוח השם נגעה בי פתאום ואמרה לי "תחזור לנגן". אחרי ששלחו אליי קטעים מארכיון הערוץ הראשון בטלוויזיה, שבהם אבא שלי מנגן, החלטתי שאני חוזר לכינור. מאז שחזרתי, אני מנגן בכל ערב, מנסה יצירות ושירים חדשים. וגם מקליט. אני מנגן סגנונות שונים: ערבית, יוונית, רוק ישראלי. יש הרכב שאני מופיע איתו בקבלות פנים. לאחרונה, לדוגמה, הופענו באירוע בר מצווה מרגש שעיריית פתח תקווה ערכה לילדים יתומים. חלק מהחברים בעבודה יודעים שאני מנגן בכינור. הם גם רואים קטעים שאני מעלה בפייסבוק. התגובות שאני מקבל מהם מצוינות: הרבה גאווה, הרבה "שאפו", הרבה "כל הכבוד". כינור הוא כלי קשה, בעיקר כשאני מנגן היום משמיעה ולא מתווים. אם זה היה אפשרי, הייתי רוצה מאוד לנגן עם עומר אדם ועידן רייכל. ומהזמרים מחו"ל, עם ניקוס ורטיס היווני. מבחינת קהל, אין לי חלום מיוחד. אני מתרגש להופיע בפני כולם. אדם פשוט, או נשיא המדינה, זו אותה ההתרגשות. במהלך יום העבודה תמצאו אותם במחלקת גנים ונוף, בגביית ארנונה ובמוקד 106 .אבל אחר כך תשמעו אותם: בתופים, בכינור, בחליל. הם לא רק עובדים, הם גם מוזיקאים

צד העצמה נשית, עניין ל חשוב מאין כמוהו, שמים דגש בארגון העובדים בעיריית תל אביב על העצמה גברית. במילים אחרות: גם להם מגיע. וכך, היום שצוין במשך שנים כ"יום בריאות הגבר", ועסק בבדיקות רפואיות לעובדי העירייה ואיכילוב, שינה את שמו ל"יום הגבר", הועשר והרחיב את תכניו. מזכ"לית הארגון, טלי אופיר הלחמי, מסבירה שלאירוע יש כיום גם פן חוייתי ומהנה, בלי לזנוח את הפן הבריאותי, המשמעותי כל כך. יום הגבר 2022 התקיים בקאנטרי נווה שרת בחודש ספטמבר האחרון ונחלק ליומיים, שבכל אחד מהם השתתפו כ־500 עובדים. גברים, כמובן. החלק הבריאותי כלל בדיקות רבות שרוב האנשים אינם התפרס על הוקי אוויר, טניס שולחן, כדורגל שולחן, הורדות ידיים ושש בש. רשות הספורט בעירייה דאגה לארגן טורנירים של קט רגל ותחרויות שחייה. והבריכה, מצידה, הציעה גם מסלול אתגרי במתקנים מתנפחים במים. גברים שנשארו להם כוחות יכלו ליהנות מפעילות בחדר הכושר ובאולם הספינינג. כל הזוכים בתחרויות קיבלו פרס מהארגון: שובר לארוחת בוקר זוגית במסעדה. אגב מסעדה, עם כל הפעילות הזו צריך גם לאכול משהו. לכן הוגשו ביום הגבר ארוחות בוקר וצהריים עשירות, וגם מבחר פינוקים במהלך היום: ארטיקים, פירות ועוד ועוד. האירוע נחתם במופע של היווניה — הזמרת לימור עובד והלהקה שמלווה אותה בחגיגה סוערת של מוזיקה יוונית. בכלל, אירוע יום הגבר עמד בסימן יוון. המתחם כולו עוצב בכחול ולבן, צבעי הדגל היווני, דוכני האוכל קושטו בסגנון הטברנות היווניות ובעמדות המשחקים השקיפו על המתחרים דמויות מצוירות של הספורטאים האולימפיים ביוון העתיקה. גם בתפריט שהוגש ניכרה השפעה יוונית. יאסו. יום הגבר היה תוצאה של שיתוף פעולה מלא עם הנהלת העירייה והנהלת המרכז הרפואי, שאפשרו לעובדים הגברים לקחת חלק באירוע על חשבון יום עבודה. חלק משמעותי בארגון האירוע מילאו עובדי אגף שפ"ע בעירייה, שטיפלו בהדפסת הדגלים, בבניית הפרגודים, בהצבת המחסומים ובענייני לוגיסטיקה נוספים. במהלך היום פנו לטלי אופיר הלחמי משתתפים רבים והביעו התלהבות. הם סיפרו שחיכו לאירוע הזה זמן רב, בעיקר אחרי שנתיים של קורונה. בימים שאחרי יום הגבר התגובות המשיכו להגיע, בעיקר במיילים. עובדים ביקשו להודות, כתבו שהם כבר מצפים לאירוע של השנה הבאה והוסיפו שהם שמחים על כך שעיריית תל אביב לא שוכחת את הגברים שלה. בינינו, איך אפשר לשכוח. למזכ"לית החדשה של ארגון העובדים, טלי אופיר הלחמי, זה היה אירוע ראשון שהתנהל באחריותה. ואיך היא הרגישה בסיומו? "היה לי כיף וסיפוק עצום לראות את העובדים נהנים, משתתפים בפעילויות, וגם מגלים אחריות והולכים להיבדק", היא מודה. "הרגשתי מעולה". 42 שערים 2022 מגיעים אליהן באופן שוטף במרוץ הזמן היומיומי. ביום הגבר הוצעו למשתתפים בדיקות שגרתיות, בדיקות רופא עור, בדיקות שמיעה ובדיקות חשובות נוספות. צוות מיוחד של בית החולים איכילוב — רופאים ואחיות — נרתם לעניין וביצע את כל שורת הבדיקות המקצועיות לכל העובדים שרצו בכך. וכאמור, היו גם הנאות, ולא מעטות. המתחם חולק לכמה אזורים, שבכל אחד מהם התבצעה פעילות. באזור הגיימינג שיחקו סוני פלייסטיישן ומשחקי קונסולה אחרים. באזור המיסטיקה ראו את הנסתר בנומרולוגיה, בגרפולוגיה ואפילו בקריאה בקקאו. ובאזור הרילקס התענגו הבנים ב־15 עמדות מסאז'. באזור המשחקים, האקשן יום הגבר 2022 הציע לעובדי העירייה בדיקות רפואיות מקיפות וחשובות — אבל גם ארוחות, פעילויות, תחרויות והנאות אחרות, חשובות לא פחות הרבה יותר גבר מבריאות,

א בטוח שכולן יודעות, ל ובוודאי לא בטוח שכולם יודעים, אבל כ־70 אחוז מעובדי עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב הם, כלומר הן — נשים. ארגון העובדים מעריך מאוד את כוח העבודה הגדול והחשוב הזה, שרובו משלב בחיים המקצועיים ניהול בית וגידול ילדים. הזדמנות מצוינת להבעת הערכה לקבוצה המובחרת הזו היא יום האישה — היום ששם במרכז הבמה את עובדת העירייה ומעניק לה את התודה וגם את הפינוק שהיא כל כך ראויה להם. אחרי שנים שבהן יום האישה כלל אירוע בוקר ואירוע ערב, השתנתה המתכונת: במשך כמה ימים התקיים מגוון פעילויות, שמתוכן כל עובדת יכלה לבחור לעצמה פעילות אחת. בשנתיים האחרונות מגבלות הקורונה כפו שינויים על אופי הפעילות וצמצמו את האפשרויות. עכשיו, למרבה השמחה, יום האישה חזר, והוא חזר ב"בּום": בחודש ספטמבר התקיים בהיכל שלמה שבמתחם הדרייב אִ ין אירוע ענק, בהשתתפות אלפי נשים, עובדות עיריית תל אביב ובית החולים איכילוב. זו הייתה חגיגה של ממש. האולם עוצב וקושט במיוחד, כשהצבע הלבן שלט. אפילו קוד הלבוש לאירוע היה לבן. שולחנות הבר היו עטופים בלבן וממותגים בלוגו יום האישה, ובשלוש עמדות התנוססו על הקירות משפטי העצמה נשיים, לצִ דם יכלו המשתתפות להצטלם. התוכנית האמנותית כללה עיתון ארגון העובדים 43 אחרי שנתיים של מגבלות חזר באירוע מטורף בהיכל שלמה. קורונה, יום האישה של ארגון העובדים ההופעות, העיצובים, הריקודים, הכוכבות שלנו: העובדות הארוחה, המשקאות — הכל לכבוד הופעות מיוחדות של זמרים רבים: לכבודכן בניה ברבי, ליאור נרקיס, דודו אהרון, נופר סלמן, נרקיס וגם עינת שרוף בשירה בציבור. מנחה האירוע היה דניאל אסייג, שגם ביצע קטעי סטנד אפ. והיו, כמובן, ריקודים, והייתה, כמובן, ארוחת ערב חגיגית. אירוע כזה מזמן, ולמעשה מעולם, לא נראה אצלנו. כל אחת מהמשתתפות שהגיעו ליום האישה קיבלה למזכרת שרשרת הוואי לבנה, מניפה לבנה ובקבוק ממותג של ארגון העובדים. וכל אחת מהן תזכור היטב את הערב הזה, לפחות עד יום האישה בשנה הבאה.

דם מיוחד, מ"דור א הנפילים" בעיריית תל אביב, הלך לעולמו בחודש מארס השנה. זהו יוסי אדר, מנהל ותיק בעירייה וגזבר ארגון העובדים לשעבר, שנפטר לאחר מחלה בגיל 87 . הכרתי את יוסי כשהצטרפתי לעיריית תל אביב בשנת 1994 .הוא היה אז מנכ"ל העמותה לתיירות ואני הייתי מנהל הרשות לתיירות, מסחר ותעשייה, שהעמותה הייתה כפופה אליה. יוסי אדר היה כבר אז מוותיקי העירייה. הוא מילא תפקידים בכירים ומשמעותיים, ביניהם מנכ"ל היכל התרבות ומנהל מחלקת האירועים. התפקיד האחרון שאותו מילא, במשך שנים רבות, היה מנכ"ל העמותה לתיירות. כמו כן, יוסי שימש גזבר ארגון העובדים והיה פעיל בולט במוסדות הארגון. 44 שערים 2022 יוסי אדר, מבכירי העירייה וארגון העובדים בעבר, הלך מאיתנו השנה. גזבר העירייה, משה גילצר, נפרד כאן מעמית ומחבר אהוב האיש שהגה את "עיר ללא הפסקה" יוסי אדר ז"ל. בין תפקידיו, מנהל מחלקת האירועים, מנכ"ל היכל התרבות ומנכ"ל העמותה לתיירות רבים לא יודעים, אבל הסלוגן המפורסם "תל אביב עיר ללא הפסקה" היה חלק מקמפיין התיירות שניהל יוסי אדר מטעם עמותת התיירות בשנות ה־80 . יותר מכך, יוסי עצמו, בעזרת אנשי התאחדות המלונות, היה ה"קופירייטר" שהגה את הסיסמה לקמפיין. מאז, "עיר ללא הפסקה" נעשתה הביטוי שמזוהה עם תל אביב ושמבטא את רוחה התוססת, את הקצב המהיר שלה ואת מרכזיותה בחיי המדינה. יוסי היה איש עשייה וחבר נאמן שאהוד על הבריות, בעירייה וגם בארגון העובדים. לעולם לא אשכח את עבודתנו המשותפת. אני מבטיח לאמץ ולזכור לתמיד את המורשת של יוסי: "מקצוענות ללא פשרות מתוך חברות ואהבת האדם". תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

עיתון ארגון העובדים 45 "כולה לב אחד ענק" גיליון הקודם של שערים, ב בשנה שעברה, הופיעה כתבה על קבוצת כדורסל הנשים המצליחה של עיריית תל אביב. משה שחר, מנהל הקבוצה הוותיק, התראיין באותה כתבה וחש צורך לציין, בצד התייחסות לסגל הקיים, את משקלה הרב של מאמנת הקבוצה בעבר, דרורה ברגר. "מוסד בענף הכדורסל", הוא הגדיר אותה. משה שחר, כמו כל מי שהכיר ואהב את דרורה ברגר, ויש רבים כאלה, לא העלה בדעתו שזמן קצר לאחר קיום הריאיון היא תלך לעולמה במפתיע. "דרורה שלנו עזבה אותנו בפתאומיות ואנחנו מתקשים להתאושש", נכתב בעמוד הפייסבוק של ארגון העובדים לאחר מותה של מי שכונתה באותו פוסט "האישה והאגדה". סרטון הווידאו שצורף לפוסט מביא לצלילי השיר "חזקה מהרוח" רצף של תמונות מהיומיום של דרורה ברגר בעירייה ובארגון העובדים: בעבודה, באירועים, בתחרויות, באימונים, במה לא. תמיד במרכז, תמיד משפיעה, תמיד מוקפת באנשים, תמיד מלאת חיים. רבים הכירו את הצד הספורטיבי שלה. דרורה הייתה בעבר כדורסלנית במכבי תל אביב, ובמשך שנים שיחקה בקבוצת הנשים של העירייה ואימנה אותה. אבל היו לה צדדים דומיננטיים נוספים — מקצועיים, חברתיים ובעיקר אישיים ואנושיים. "היא הייתה אישה אחת שמורכבת מעשרה אנשים", מתארת ענבר סרפר וסרהולץ, המשנה ליו"ר ארגון העובדים, שדרורה עבדה תחתיה במכללה לקידום מקצועי וחברתי. "דרורה הגיעה לעבודה ב־6 בבוקר והלכה ב־7 בערב. ממש עשרה עובדים של 'שגר ושכח'. והיא הייתה אישה מיוחדת מאוד: צבעונית, מצחיקה, בעלת קשרים מדהימים עם החברים בעבודה". סרפר וסרהולץ מדברת גם על חוכמתה הרבה של דרורה. "הייתה לנו קבוצה של לימודי שלטון מקומי לעובדים מכל מיני סקטורים. היו שם עובד ועובדת, גרוש וגרושה, שהכירו בכיתה. דרורה קלטה אותם מיד וכל הזמן דרבנה אותם ועזרה להם. אחר כך הבחור חלה, בת זוגו טיפלה בו, ודרורה הייתה איתם בקשר וסייעה. עובדים היו מחוברים אליה. היא הייתה כאילו קשוחה, הלם וכאב היכו ברבים מאוד בעירייה, הנשים, עם מותה הפתאומי של דרורה בארגון העובדים ובקבוצת כדורסל ברגר, אחת הדמויות האנושיות, האהובות והמשפיעות שהיו בינינו דרורה. קשרים מדהימים עם החברים בעבודה אבל רכה וטובה מבפנים". דרורה ברגר הייתה גרושה ואם לשתי בנות. מאז גירושיה, היא חיה עם בת זוג, והמנהלת שלה במכללה מספרת שהיא הייתה גלויה ופתוחה מאוד בנושא הזה. דרורה בת ה־67 יצאה למעשה לגמלאות, אבל "הייתה צעירה בנפשה ובגופה", כדברי ענבר, והמשיכה לעבוד במכללה כרגיל — עד שיום אחד אובחנה כחולה בסרטן. "זה היה אחרי החגים", מספרת סרפר וסרהולץ. "הלכתי איתה בבוקר להתחיל את טיפול הכימו הראשון. דרורה נורא השתעלה ואמרו שייתנו לה אנטיביוטיקה כדי שדלקת הריאות תעבור והיא תוכל להתחיל בטיפול. אבל התברר שזו לא הייתה דלקת ריאות. כל הריאות שלה היו נגועות בסרטן. יום אחרי כן היא כבר הייתה מורדמת ומונשמת, וכעבור יומיים נפטרה. חודש מרגע הגילוי של המחלה היא לא הייתה איתנו". המוות הפתאומי המם את מכריה וחבריה של דרורה בעירייה ובארגון העובדים. "הצוות במכללה היה שבור", מספרת המנהלת שלה. "כשתלו מודעת אבל על מותה, אנשים היו בהלם כי לא ידעו בכלל שהיא חולה. אני עצמי עדיין לא מאמינה שהיא איננה. בחדר שלי יש תמונה שלה, ואנחנו כל היום מדברות עליה: מה דרורה הייתה אומרת, מה דרורה הייתה עושה". לפוסט שפרסם ארגון העובדים אחרי מותה של דרורה ברגר היו 138 תגובות, כולן אוהבות, כואבות ואבלות. "את דרורה האהובה הכרתי בגיל 13 ,המאמנת הראשונה שלי בליגה לילדות", כתבה שם מיקי שם טוב, המאמנת הנוכחית של קבוצת הנשים. "בזכותה דבק בי חיידק הכדורסל. דרורה הייתה צועקת עלי, כועסת, אבל תמיד בסוף היו חיבוקים, עידוד, פרגון והסברים. פשוט מאמנת לחיים דרורה הייתה עבורי". מגיבה אחרת כתבה: "תמיד אנשים היו שואלים 'איך את לא מפחדת ממנה?' ואני הייתי עונה בהלם, שדרורה היא כולה לב אחד ענק. שהבחוץ שלה מחוספס וקוצני אבל הבפנים חמאה. לא הייתה פעם שביקשת עזרה והיא לא עמדה ראשונה לעזור. תמיד הייתה נותנת חיבוק חם ואוהב ויודעת לומר את המילה הנכונה ברגעים קשים. תודה על מי ומה שהיית עבורי ועבור כל עובדי העירייה".

46 שערים 2022 תמי לוי, סגנית מנהל האגף לחיובי ארנונה "נער האופניים" מאת אלי עמיר, הוצאת עם עובד סיפור אוטוביוגרפי נוגע ללב של הסופר אלי עמיר. הוא מתרחש בשנות החמישים, לאחר שעמיר הנער ומשפחתו עלו לישראל מעיראק. "נער האופניים" כתוב בשפה קולחת ומתאר בצורה יפה ומרגשת, מנקודת מבטו של עמיר הצעיר, את ההתמודדות שלו ושל בני משפחתו עם קשיי הקליטה שנבעו מהבדלי התרבויות. בעלילה שזור סיפור אהבה מיוחד. הספר, שמצליח לגעת בכל קורא, כולל מסר ומעניק תקווה והשראה. הנער שהתחיל את דרכו כשליח על אופניים ברחובות ירושלים נעשה עם הימים לשליח שנושא את מכתביו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון. בהמשך הוא מתקדם, מכהן בשורה של תפקידים חשובים, וכמובן, נעשה סופר ידוע. על הדרך, הסיפור מעורר מחשבות על הדור שהקים את המדינה, על מה שנעשה כאן בשנות החמישים, על מה שהיה אז מול מה שקיים היום ועל אהבת הארץ. הספר הזה יישאר בספרייה הביתית שלי, ואני יודעת שאחזור אליו. יולי שפירא, איש תוכן בספריית בית אריאלה "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" של מאוריציו גוטליב, מוזיאון תל אביב ציור משנת 1878 שמציג יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, וגם מציג עולם שהיסטורית כבר אינו קיים. הצייר, מאוריציו גוטליב, היה יהודי פולני שחי עד גיל 23 .כל אדם בציור נושא תפילה לאלוהים באופן שונה: אחד מתבונן מעלה, אחד מטה, אחד עוצם עיניו וכן הלאה. הצייר עצמו מופיע בציור פעמיים: כילד וכמבוגר. בעיניי, אפשר לספר את הסיפור של הנשמה היהודית באופנים שונים. הציור הזה עושה זאת תוך התבוננות באנשים ובדרכי התפילה השונות שלהם. לתחושתי, הציור אומר שהנשמה של כל אדם בעולם הזה היא אורחת, היא עדינה ושברירית, וצריך להתייחס אליה בזהירות רבה מאוד. כשמבקרים במוזיאון, אפשר לטייל בין כל התמונות ו"לטעום" המון מאכלים, ואפשר להתמקד במאכל אחד, בתמונה אחת. אני אומר: תמונה אחת ביום זה מספיק. אם הבנת תמונה אחת, הבנת משהו עמוק על העולם, או לפחות הרגשת. משהו לנשמה ציור ספר במוזיאון

עיתון ארגון העובדים 47 אורית ברשי, מנהלת היומן של סמנכ"ל משאבי אנוש ומ ִנהל "לילה בחיפה", בבימויו של עמוס גיתאי העלילה מתרחשת במהלך לילה אחד בבר בחיפה. הצופים נחשפים לסיפורי אהבה, תשוקה, רוך ואלימות, שבהם משתתפות הדמויות המבלות במקום. הסרט מציג את העיר המעורבת חיפה ומתמקד ביחסים הרגישים והטעונים שבין יהודים לערבים. הוא גם מחדד את ההבנה שכולם, בלי הבדלי דת, גזע ומין, רוצים להרגיש שרואים אותם ולהיות נאהבים. זהו סרט שמעורר המון מחשבה. כשיצאתי ממנו, רציתי לצפות בו מיד שוב כדי שאבין עוד דברים. הבמאי, עמוס גיתאי, הוא גם אדריכל, דבר שמתבטא בצילום מרהיב ובלוקיישנים מיוחדים. הדמויות בסרט חזקות והמשחק אמין מאוד. בין השחקנים: צחי הלוי, חנה לסלאו והישאם סולימאן. אני ממליצה בחום. רוצו לראות. יובל בנקיר, מנהל תחום בכיר שומה והשבחה באגף הכנסות מבנייה לפיתוח "אלף שמשות זוהרות", בבימויו של נועם שמואל, בתיאטרון גשר )על פי הרומן של חאלד חוסייני( ההצגה עוסקת בשתי נשים שנקלעות לחיים תחת גבר אחד, שהוא גם בעלן. העלילה מתרחשת בקאבול שבאפגניסטן בתקופה שבה הטאליבן השתלט על המדינה. זה סיפור על שגרת חיים לאומית ואישית, שמתהפכת באופן קיצוני, מחילונית וליברלית לדתית ושמרנית. במציאות שבה נשים נדרשות לציית למרותו של כל גבר, והחופש נשלל מהן, מוצגת החברות הנשית שנוצרת בתוך המצוקה. בזכות הבימוי הגדול והיפה, התפאורה הנהדרת והמשחק המשכנע )נטע שפיגלמן, רוני עינב ודורון תבורי בתפקידים הראשיים(, הצופה חש נוכח מאוד בחייהן של אותן נשים. הוא חווה עם הדמויות מנעד רגשי: שמחה, עצב, כעס ופחד רב. בנוסף, הסיפור מעורר מחשבות על המציאות שאנחנו חיים בה כאן ועל הדרך המאיימת שבה דברים יכולים להשתנות, כפי שהשתנו בקאבול — מחופש ואוניברסליות להסתגרות והתנתקות. ציור שמציג עולם. ספר שמעניק תקווה. סרט שמעורר הבנה. הצגה שיוצרת הזדהות. ארבעה עובדי עירייה ממליצים על ארבעה מוצרי תרבות שאסור לכם להחמיץ סרט הצגה צילום: יח"צ צילום: יח"צ