‫מביא רבינו בחיי משל לעיסוק שהאדם צריך לעשות בבחירתו‪:‬‬ ‫והמשל לכך שאדם אף על פי שקיצו ומידת ימי חייו מוגדרים בגזירת הבורא‬ ‫הקב"ה קבע מראש כמה האדם יחיה‪.‬‬ ‫הרי על האדם להתעסק בסיבות הקיום בהשתמשו באוכל במשקה במלבוש‬ ‫במדו כפי צרכיו ואל ימסור את זה לה' ויאמר אם כבר גזר ה' עלי לחיות ומקיים‬ ‫את נפשי בגופי מבלי מזון למשך ימי חיי ולא אעמיס על עצמי את טורח ביקוש‬ ‫הפרנסה ויגיעת‪.‬‬ ‫הקב"ה נותן לאדם מס' שנים מסויים‪ .‬ויחד עם זאת האגם צריך לאכול ולהתעסק‬ ‫בפרנסתו כדי להתקיים‪ .‬בלי קשר לכך שהקב"ה הקציב לו מס' שנים מסויים‪.‬‬ ‫הוא צריך לעשות את ההשתדלות מצידו לקיומו‪.‬‬ ‫מביא רבינו בחיי עוד דוגמא‪:‬‬ ‫וכן אינו ראוי לאדם להכניס עצמו בסכנות מתוך ביטחון על גזרת ה' יתעלה‪.‬‬ ‫למשל ישתה את הרעלים או שיסכן את עצמו בהתגרות באריות ובחיות טרף ללא‬ ‫צורך או ישליך את עצמו לים או לאש וכל הדומה לכך‪.‬‬ ‫אסור לאדם להחליט לעשות דברים המסכנים אותו מתוך ידיעה שהקב"ה נותן‬ ‫ויתן לו חיים‪ .‬האדם לא יכול לעשות דברים המסכנים אותו על סמך ביטחונו‬ ‫בקב"ה שיתן לו חיים‪.‬‬

‫וכבר הזהירנו הכתוב על כך באומרו (דברים ו טז) "לא תנסו את ה׳ אלהיכם‬ ‫כאשר נסיתם במסה"‬ ‫ישנה מצווה שהיא אחת מתרי"ג מצוות שאסור לאדם לנסות את הקב"ה‪.‬‬ ‫הקב"ה יכול לעשות הכל‪ .‬אך יחד עם זאת תפקיד האדם הוא להתקיים‬ ‫בדרך הטבעית שהקב"ה קבע‪.‬‬

‫כי לא ימלט מפעולות אלה אחד משני דברים‪.‬‬ ‫אם האדם יתנהג בצורה כזו‪ ,‬יכול להיות אחד משני הדברים‪:‬‬ ‫או שיאבד ונמצא שהרג את עצמו והוא נדרש על כך כמי שהרג את זולתו‬ ‫מבני אדם אף על פי שנעשית מיטתו באותו האופן ובגזרת ה' וברשותו‪ .‬הרי‬ ‫כבר היזהירנו ה' מלגרום הריגת אחד מבני אדם באומרו (שמות כ יג) לא‬ ‫תרצח‬ ‫אומר רבינו בחיי שיש ‪ 2‬אפשרויות‪:‬‬ ‫‪.1‬האדם ימות‪ .‬אך זה יקרה כאילו הוא רוצח‪ .‬הקב"ה יעמיד אותו לדין‬ ‫וישאל מדוע הוא רצח‪ .‬למרות שכדי שהוא באמת ימות הקב"ה היה צריך‬ ‫לאפשר את זה‪ ,‬הרי הקב"ה ציווה את האדם לא לרצוח‪.‬‬

‫וכל שיהיה הנהרג קרוב בייחוסו אל ההורג יהיה העונש עליו חמור יותר‬ ‫רבינו בחיי מסביר שככל שהאדם הורג מישהו שקרוב אליו ( משפחתו ‪,‬‬ ‫חבריו) חומרת המעשה קשה יותר‪ .‬לעומת הריגת אוייב וכדומה‪ .‬ומביא‬ ‫רבינו בחיי הוכחה‪:‬‬

‫כמו שכתוב (עמוס א יא) "על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו‪"..‬‬ ‫וכן ההורג את עצמו חייב עונש קשה וייסורים חמורים בלי ספק‪.‬‬